במלחמת יום-הכיפורים, בחג-הסוכות, נגה עלינו אור גדול.
כאשר הזעיקו אותנו למלחמת המגן של עם-ישראל באמצע יום-הכיפורים הייתי מוצב כחייל מילואים ביחידת חרמש, בגדוד 128 (חטיבה 14). כל העם היה מגוייס. מקום השירות שלנו היה בסיני, באזור הצפוני (ציר טסה).
נעים ונדים היינו במדבר בזחל"ם שלנו, ללא מקום קבוע. הכול היה נייד, ולא היה לנו מושג היכן נהיה בעוד שעה. ההפעלה שלנו נעשתה באמצעות הקריאה בקשר, ללא תכנון מקדים. עיקר הפעילות שלנו הייתה בלילה. במשך היום חנינו בדרך-כלל מתחת לרשתות הסוואה, פרוסים על-פני השדה, כל זחל"ם בנפרד.
הקרבות היו עדיין בעיצומם. בערב חג-הסוכות, כשאנו נעים על הכביש, בשיירה, פגשנו את הרב החטיבתי נוסע בג'יפ. הרב מסר לי בקבוק יין ואגודה של ארבעת המינים.
ערב חג-הסוכות עבר עלינו במנוחה, לאחר לילה של פעילות. כל החיילים שכבו בצל הזחל"מים המוסווים וחל איסור לצאת אל מחוץ לרשתות.
בשעות אחר-הצהריים הביאו לנו אספקה של מזון ומים ואישרו לכל חייל מימייה אחת של מים לרחצה. חברי יואל הצהיר שאפשר להתקלח ולחפוף ראש במימייה אחת, ואמנם כך עשינו ואף החלפנו בגדים נקיים לכבוד החג המתקרב ובא.
אבל מה על סוכה לכבוד חג-הסוכות?
נשארו לנו כשעתיים עד כניסת החג והשאיפה להכין סוכה הייתה גדולה.
אבל איך? מהיכן נמצא מדבר דפנות, עמודים, סכך כשר וקישוטים?
התחלנו לטכס עצה. ביקשנו רשות להקים סוכה על הזחל"ם אבל לא קיבלנוה בגלל הצורך להשאיר את הזחל"ם בזמינות מבצעית לקראת הצפוי. החג מתקרב והולך ועדיין אין סוכה. החלטנו להקים סוכה במקום שבו חנינו וקיווינו שלא יזעיקו אותנו עד כניסת החג.
יואל, המשתייך למשפחת 'האוגרים' (כל פריט ללא בעלים נאסף אליו למאגר, שמא יהיה לו שימוש בעתיד), ניגש עמנו לחטט במאגר אוצרותיו. מצאנו אצלו ארבעה ברזילי-זווית, חבל שאורכו כתריסר מטרים וחבילת חוטי קשירה, שהתגלגלה ליד האפסנאות בעת הגיוס ללא בעלים מוצהרים ומצאה את דרכה אל האוצר.
החלטנו שבעזרת כל אלה נוכל לבנות סוכה כשרה. מיד התחלנו בבניית הסוכה. חמישה חיילים קיבלו אישור לצאת אל מחוץ לרשתות ההסוואה.
חיילים שהתעוררו ממנוחתם שפשפו את עיניהם ולא הבינו את פשר מעשינו. לאחר שקלטו במה מדובר חפצו גם הם להצטרף לבניית הסוכה. בשעות אחרי-הצהריים המאוחרות, כשעה לפני כניסת החג, קיבלנו פקודה לקפל את רשתות ההסוואה והותר לנו להסתובב בשטח. או-אז הצטרפו רבים למלאכה.
הקמנו עמודי זווית (בגובה מטר ועשרה). קשרנו את החבל בראשי הזוויתנים. קשרנו חוטי קשירה בין הזוויתנים, במרחק של כעשרים ס"מ זה מזה, וזכינו בקירות מדין 'לבוד', בשלוש דפנות. בחלק העליון קשרנו בין החבלים חוטי קשירה רבים כדי להניח עליהם שיחים לסכך.
חיילים רבים נפוצו על פני השדה לתור אחר סכך. השיחים באזור שבו היינו היו קטנים ודלילים. לאחר כשעה מאומצת אספנו די שיחים לסכך את הסוכה.
עם כניסת החג הייתה לנו סוכה כשרה שגודלה כחמישה-עשר מטרים רבועים, וגובהה קצת יותר ממטר. חסרו לנו כמובן – שולחנות, כיסאות, תאורה וקישוטים. הסתדרנו בלעדיהם, שהרי אלה אינם ממעכבי המצווה.
התפללנו מוקדם. לתפילה הצטרפו חיילים רבים שבדרך-כלל לא נהגו לבוא לבית-כנסת. בסיום התפילה נכנסו לתוך הסוכה כל המתפללים ואט-אט הצטרפו כל שאר חיילי הפלוגה, חוץ מהשומרים. קידשנו על היין, בירכנו 'לישב בסוכה' ואכלנו מנות-קרב מחוממות. השירה החלה מיד וסחפה את כל החיילים, שישבו מקופלים על הרצפה (לא נמצא מי שאמר צר לי המקום שאשב בסוכה), ושרנו שירי חג.
חזקה עלינו פקודת המפקדים שלא לשיר בקול רם מדי ולהתכונן לתזוזה ברגע שנקבל פקודה, אולם עד שהתקבלה הפקודה ישבנו ושרנו שעה ארוכה.
הספקנו לברך ברכת המזון ובדיוק ברגע שסיימנו לברך הגיעה הפקודה בקשר לצאת למשימה הבאה. זו הייתה הפעם היחידה באותו חג שזכינו לשבת בסוכה.
בטוח אני כי כל האושפיזין באו לבקרנו בסוכה זו, אשר בה נתקיים "ויעשו כולם אגודה אחת".
יצאנו לדרכנו למשימה הבאה והסוכה נשארה בשטח, לחכות לאושפיזין אחרים.
ישיבה כזו בסוכת שלום של אחדות ישראל השאירה בי חותם לשנים רבות.
מאז בניתי לי סוכה קטנה, בגודל מינימלי, מתקפלת וניידת, שאני יכול להשתמש בה בכל מקום ולהקימה בתוך דקות. בסוכה זו משתמשים ילדיי בטיולי סוכות. בני הבכור, שנולד במלחמת יום-הכיפורים, ייקח אותה השנה לשירות מילואים בחג-הסוכות.
סיפור זה סיפרתי לבני-משפחתי בלילה הראשון של חג-הסוכות במשך עשרים ושמונה שנים. השנה החלטתי לחלוק אותו עם כל עם-ישראל, בתקווה שבמהרה נוכל לשבת יחד בסוכת עורו של לווייתן.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
