אתר זה נתרם על ידי הגב' מלכה ליווי ומשפחתה שיחיו - לע"נ בעלה הרב דן יואל ליווי ז"ל ראש מערכת כשרות OK עולמית ולע"נ בתם היקרה רבקה ז"ל

פשרות מסוכנות במיוחד לצעירים

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

ב"ה י"ז בתמוז, תשי"ג
ברוקלין 13, נ.י.

מר…
דוקווסנה, פנמה
מר… היקר:

קיבלתי את מכתבך מיום ה-3 ביוני, ועקב לחץ של עבודה לא יכולתי לענות עליו מוקדם יותר.

מכתבך עוסק בבנך ק', תלמיד בישיבת ליובאוויטש במשך כמה שנים, שמגדל זקן חרף ההסתייגויות שלך. ולכן, אתה מבקש ממני להשפיע עליו שלא לעשות זאת.

אני רוצה להקדים לתשובה שלי הקדמה שאף-על-פי שהיא מובנת מאליה, חייבים בכל זאת להדגיש אותה. החיים מציגים קשיים מסוימים עבור יהודים בכלל, ועבור יהודים תורניים אמיתיים בפרט, דבר שלא-יהודים אינם חווים אותו. עם זאת, על ידי אמונה וביטחון בקב"ה, יהודים לא רק התגברו על קשיים כאלה, אלא גם הפיקו מהם כוחות נוספים לחיות את החיים הייחודיים שלהם, בתחילה בתור אדם לא נשוי, ואחר כך בתור בעל-משפחה, חיים נאמנים למסורות של אבותינו ונאמנים לתורת חיים, שהקב"ה נתן לנו בסיני.

למרבה הצער, עקב לחץ של נסיבות, הרבה אנשים, יהודים וכן לא-יהודים, עושים פשרות לגבי האידיאלים שלהם. פשרה היא לעולם לא פתרון, וכתוצאה מכך, רק במיעוט של מקרים הפשרות לא יוצרות הפרעות רוחניות או משפיעות על העקרונות הבסיסיים. ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר, וזה מוביל לדברים שבהתחלה היה נראה שאין להעלותם על הדעת כלל ושהם בלתי אפשריים. דוגמאות לתוצאה של פשרות, הן בנוגע לאנשים יחידים והן בנוגע לקבוצות שלמות, הן בולטות למדי ורבות מכדי לצטט אותן. הוכח גם שאף-על-פי שדרך הפשרה היא לא כל כך מסוכנת בחלק האחרון של החיים, כאשר אדם כבר השיג משענת חזקה בחיים המבוגרים, בחיי הדת, החברה והמשפחה וכו' – פשרות עשויות להיות מסוכנות למדי בשנים המוקדמות יותר, לפני שהאדם היה מסוגל למצוא את מקומו ולהתמודד עם הנסיבות של החיים; בתקופה זו קל מאוד לאדם לאבד לגמרי את האיזון שלו, רחמנא ליצלן, ולמצוא את החיים חסרי משמעות.

אני רוצה לציין, כי מה שאמרתי אודות סכנת הפשרה מתייחס לעניינים שהאדם הנידון מחשיב אותם ליסודיים, אף-על-פי שלאחרים הם עשויים להיראות בעלי חשיבות קטנה, או לא מהותיים, או בדיוק כמו הידור מצוה. אם הדבר מהווה חלק ממערכת או שיטת חיים של אותו אדם, אזי ניסיון לאלץ אותו לוותר על כך דומה לניסיון של אדם להוציא בכוח חלק יסודי של מבנה מחוץ למקומו, דבר שחייב לזעזע את כל המבנה. ייתכן שההשפעה על שלוות הנפש של אותו אדם לא תתגלה מיד, אבל ההשלכות הן בכל זאת מתמשכות.

לאור כל הנ"ל, ולאחר שהסתכלתי על בנך ואני יודע שההתנהגות שלו מונעת על ידי שיטה ודרך חיים מוחלטת, והיא חיזקה אותו לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, ושהוא בחר לגדל זקן אף-על-פי שכמה מחבריו בישיבה אינם עושים זאת, כל זה מצביע על יסוד בריא לחיים שמחים בעתיד. לפיכך, אני לא יכול להדגיש מספיק חזק שכל מי שהוא ידיד שלו אסור לו להפריע לאיזון הפנימי ולהרמוניה שלו. זה קל יחסית להפריע להם ולגרום לחוסר שמחה באמצעות שיקול מוטעה, והרבה יותר קשה להשיב על כנה שלוות נפש של אדם, לאחר שהופרעה, בייחוד במקרה של אדם צעיר.

אני יכול להבטיח לך שממש לא נחוץ להזכיר לבנך את הציווי של כיבוד אב ואם. עם זאת, אני מקווה שלא תשתמש בזכות מיוחדת זאת בתור אמצעי להטלת לחץ עליו בצורה שתשפיע על החיים הפנימיים שלו.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

 

הופתעתי משהו לקרוא שחשבת שהנאום שלו היה מהיר מדי מכדי שיהיה מובן, וכו'. מן הדיווחים שאני קיבלתי על הנאום שלו ברבים, ההתרשמות היתה חיובית.