לפני כ-150 שנים, בי"א ניסן, העלילו גויים על ישראל עלילה שפלה, הידועה בהיסטוריה כעלילת הדם של טיסא-אסלר, אשר בהונגריה. ביום זה נעלמה משרתת נוצריה שעבדה אצל אשה נוצריה. שם המשרתת – אסתר שוימושי.
אמה של הנערה שנעלמה היתה אובדת עצות. היא יצאה לרחוב ושאלה את העוברים ושבים אם מישהו מהם ראה במקרה את בתה. היא פגשה גם את יוסף שארף, שמש בבית הכנסת, ושאלה גם אותו אם לא ראה או פגש את הנערה.
שמש זה לא חונן מאת הבורא בעודף שכל, ובמקום שיגיד לה כי הוא לא ראה את הנערה – זו היתה, אגב, האמת לאמיתה – התחיל לנחמה ולהשקיטה באומרו לה, כי אין מה לדאוג וכי הנערה תבוא הביתה בריאה ושלימה. "הנה ראי נא ראי" – אמר לה השמש הפתי – "גם לפני שנה בסביבות פסח נעלם ילד נוצרי ואנשים רעים ומטופשים כבר רצו להעליל על היהודים, כי הם הרגו את הילד כדי לקחת את דמו ולהשתמש בו לאפיית מצות. אח"כ בא הילד הביתה, כשהוא בריא ושלם.
יותר לא היה חסר! האם הנפחדת רצה לשלטונות וסיפרה כי בתה נעלמה וודאי שיהודים רצחו אותה. מפקד המשטרה במקום היה שונא-ישראל מובהק. הוא החליט לנצל את ההזדמנות ולערוך "חקירה". את חשדו של מפקד המשטרה אך הגבירה העובדה כי בדיוק בשבוע, בו אירע המעשה, באו לטיסא-אסלר שלושה שוחטים אורחים, כדי לעמוד בנסיון ולהתקבל כשוחטי המקום.
מפקד המשטרה לקח אליו את בנו בן ה-10- של השמש, אשר לא היה יותר פיקח מאביו, וע"י מתנות ופיתויים שונים, שידלו להעיד, כי הוא בעצמו ראה, דרך חור המנעול של בית הכנסת, מה שהיהודים עשו לנערה, אחרי שהצליחו לפתותה לבוא לבית הכנסת. הרשע שמר על הילד מכל משמר ולא נתן לאיש לגשת אליו.
לאחר מכן עצר מפקד המשטרה 15 יהודים שהיו באותה שעה בבית הכנסת. הוא אסר אותם בנחושתיים ועינה אותם קשות כדי ש"יודו" באשמה המגוחכת.
כך התחילה עלילת הדם של טימא-אסלר ששמעה נפוצה בכל העולם. כמובן. לא חסרו שונאי ישראל שהסיתו נגד היהודים, למרות שמלומדים נוצריים העידו, כי לא רק שיהודים אינם משתמשים בדם הפסח, אלא שאין הם משתמשים בדם בכלל.
כחדשיים לאחר מכן משו שלושה רפסודאים גופה מהנהר הסמוך. בדיקה העלתה, כי זוהי גופת הנערה שנעלמה. רופא שבדק את הגופה, לא מצא עליה שום סימני אלימות וקבע כי הנערה התאבדה, בקפצה למים.
השמועה נפוצה חיש מהר ויהודי הונגריה התחילו לנשום לרווחה, אולם מפקד המשטרה המקומי חשב אחרת. הוא עצר את שלושת הרפסודאים – יהודי ושני נוצרים – ועינה אותם עינויים קשים, עד ש"הודו" כי את הגופה הביאו ממקום אחר (מהעיר סיגט) וזרקוה למים, כדי להסיר את החשד מעל היהודים הנאשמים. ושוב נתחדשה עלילת הדם.
למשפט שנערך בעיר ניראדהאזה, שנה לאחר מכן, באו כתבי עיתונות מכל העולם. על הנאשמים הגן המלומד ההונגרי המפורסם ברון ק. קוטווש, שהוכיח את כל הגיחוך שבהאשמה. הוא קרא למאשים העיקרי – מפקד המשטרה בטיסא-אסלר – לבוא למקום המעשה ולהשתכנע, כי דרך חור המנעול של בית הכנסת אי-אפשר לראות כלום!
כך הפריכה ההגנה את האשמה שהוכחה כמחוסרת כל יסוד, מפקד המשטרה, שונא-ישראל, החליק על קליפת בננה ולא שת לבו לסתירות שבעדות הילד, עליה התבססה כל האשמה.
שבועיים לאחר מכן, ב13- באוגוסט, יצא פסק דין, בשם הקיסר פרנץ-יוזף, המזכה את הנאשמים מכל אשמה ומצווה לשחררם.
כך זוכו היהודים האומללים, לאחר שישבו במאסר 17 חודשים. שמעו של המשפט עבר את כל העולם והיהודים באשר הם. הודו לה' שהצמיח להם ישועה כעת צרה.