בין דינם המיוחדים אנו מוצאים איסור מנהגי אבילות וטומאה למתים מלבד בני משפחותיהם הקרובים ביותר. מבין הכהנים מובדל הכהן הגדול אשר כשמו כן הוא: מורם מעם וגדול מיתר אחיו הכהנים. מקומו תמיד בבית-המקדש ואף להלוית אביו ואמו לא הותר לו לצאת.

ציווי מיוחד ניתן לכהן הגדול, להנשא רק לבתולה ולא לאלמנה או גרושה כי "נזר שמן משחת אלוקיו עליו…", היות והוא משוח בשמן משחת הקודש הוא האדם הקדוש ביותר בעבודתו לה'.

מראה הכהן צריך להיות הדור ונאה, ולכן כהנים בעלי מומים אינם יכולים לשרת במקדש. גם כהנים טמאים הוזהרו מלעבוד במקדש בזמן טומאתם, ומי מבני-ישראל שאינו כהן ואפילו בת כהן שנישאה לישראל אינם אוכלים מן הקודשים.

אחד מישראל שאכל בשוגג מתרומת קודש השייכת לכהן נקנס בחמישית. גם הבהמות המיועדות להקרבה על המזבח צריכות להיות בריאות ושלמות ללא מום – "תמים יהיה לרצון" – ולפחות בנות שמונה ימים.

לאחר שהזכרנו בפרשה הקודמת ("קדושים") את קדושת ישראל, וכעת את קדושת הכהנים, מסיימת התורה בציווי: "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני-ישראל אני ה' מקדשכם".

אדם שמכריחים אותו לעבוד עבודה-זרה או לחטוא בגילוי עריות או שפיכות דמים עליו להיהרג ולא לעבור עליהם. זהו "קידוש ה'", ואם עבר עליהם זהו "חילול ה'".

בחלקה השני של הפרשה מובא החיוב לשבות ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל, וכל דינהם:

בפסח מוזכרת הבאת העומר: בארץ ישראל היתה השעורה מתחילה להבשיל בחודש ניסן אולם איש לא היה רשאי להתחיל בקציר התבואה עד שבית-הדין בירושלים היו קוצרים את העומר (מידה למדידת כמויות התבואה).

מגרעיני התבואה היו עושים קמח ומקריבים על המזבח. הקרבת העומר היה בה משום תפילה והודיה לה' על תבואת השדה והכרה בבעלותו על כל מה שנתן לנו. לאחר מכן הותר לכולם לאכול מן התבואה החדשה.

ספירת העומר: אנו מצווים לספור מ"יום הביאכם את עומר התנופה" במשך שבע שבתות (שבועות) תמימות עד חג השבועות, זמן הבאת הביכורים.

בראש-השנה – התקיעה בשופר – "זכרון תרועה", וביום-הכיפורים – צום "ועיניתם את נפשותיכם".

בסוכות מצוות ארבעת המינים – "ולקחתם לכם . . פרי עץ הדר (אתרוג) כפות תמרים (לולב) וענף עץ עבות (הדס) וערבי נחל (ערבה)", וכל זה מתוך שמחה – "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם", ומצוות ישיבה בסוכה – "בסוכות תשבו שבעת ימים", זכר לסוכות בהם השתכנו בני-ישראל בצאתם ממצרים.

לקראת סוף הפרשה – הכנת מנורת המקדש, מילוי קניה בשמן זית זך ועריכת לחם הפנים: 12 ככרות לחם – "חלות" – הסדורים בשישיות על השולחן.

ובסיום הפרשה – מעשה המגדף, שקילל את ה'. היה זה בן המצרי שהרג משה. בינתיים התגייר ורצה להקים אוהל במחנה ישראל, ולמראה המתנגדים למעשהו החל לקלל תוך הזכרת שם ה' הקדוש. העם לא ידע כיצד להתנהג עם אדם המבזה באופן כל-כך חמור את השם הנעלה ומה העונש המגיע לו. בסופו של דבר אמר הקב"ה למשה שעונשו סקילה, ובמעמד כל העדה רגמו אותו באבנים עד שמת.

באותה הזדמנות נאמרו למשה דינם של הרוצח והחובל: רוצח אדם עונשו מיתה ורוצח בהמה צריך לתת אחרת תמורתה. אדם שפגע בחברו ונעשה לו מום משלם מידה כנגד מידה  "עין תחת עין". לא עושים בו מום חס-וחלילה – אלא מעריכין כמה ירד ערכו של עבד שנפגעה עינו ואת ההפרש צריך החובל לשלם.

ומסיימים בטוב: בהפטרת השבוע (מספר יחזקאל) אנו קוראים שוב על דיני הכהנים, ובסיומה: "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך".

רבי עקיבא אמר על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כי הוא "כלל גדול בתורה". אך דווקא תלמידיו לא נהגו כבוד זה בזה (לשים לב! לא מדובר בכלל על פגיעה!) ומגיפה קשה פגעה בהם. 24 אלף תלמידים חלו ומתו בתקופה קצרה של כחודש. ביום ח"י באייר, הוא היום הל"ג (33) לספירת העומר (שנספרת מהיום השני של פסח) הם פסקו למות. זו היתה הסיבה הראשונה לשמחת ל"ג בעומר.

אחד מהתלמידים הבודדים, ששרדו את האסון הנורא היה רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר המפורסם, ספר היסוד של תורת הסוד, הקבלה. הוא שרד, כי הוא כן היה חזק בענין של אהבת ישראל. שנים עברו ובאותו תאריך בדיוק, ל"ג בעומר, הסתלק רבי שמעון מהעולם, וכך יום זה הפך גם יום ההילולא שלו.

המילה "הילולא" משמעותה – שמחה. מה ליום פטירת צדיק ולשמחה? בקבלה מוסבר, כי ביום הפטירה מתקבצים כל מעשיו ותורתו, עבודתו הרוחנית של הצדיק, שמגיע אז לשלימות, וזה משפיע בעולם. השמחה הזו נוגעת לכל מי שקשור לרשב"י. וזה כולם, כי רשב"י קשר את עצמו לכולם באהבה שלו, ולכן החג הזה הוא יום של שמחה גדולה.

עבודתו הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי היתה בכוון של אהבה. הוא יצא מהמערה, אחרי שנים של לימוד בהתבודדות, אחרי שהגיע לדרגות רוחניות הכי גבוהות של לימוד תורת הסוד, ומה יש לו לעשות? בגמרא מסופר, שהוא הגיע לטבריה וחיפש שם והתעניין, מה אפשר לעזור לתועלת הרבים.

אז ל"ג בעומר קשור עם תורת הסוד, קשור עם שמחה וקשור עם אהבה.

הרבי מלובביץ’ הנהיג לקיים בל"ג בעומר תהלוכות של ילדים בכל פינה בעולם לבטא את ה"יחד" של כולנו, את הקשר של כולנו עם תורת ישראל – ובשמחה. בפאריז, בירושלים, באוסטרליה, בתל אביב, בראש פינה ובכל חור כולל פונה, יתקיימו תהלוכות כאלה, ולכם רק נשאר לברר איפה זה בעירכם ומתי. והשנה עקב מגבלות משרד הבריאות התהולכה תעבור ליד מרפסת הבית ואין לצאת מהבית כלל.

רבי שמעון אמר כי עם ספרו (הזוהר) יצאו ישראל מהגלות.

אולי זו הסיבה להתענינות הרבה כל כך בלימוד תורת הסוד, שיש בזמן שלנו .

משיח איתנו פה בל"ג בעומר – בהחלט מתאים!

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים בל"ג בעומר מגוון אירועים ופעילויות לילדים ולכל המשפחה. הצטרפו אלינו למפגן של גאווה יהודית ובואו לחגוג איתנו ל"ג שמח!

אירועי ל"ג בעומר השנה עומדים בסימן האחדות בתוכנו, ומתקיימים לזכות חיילינו הגיבורים, לרפואת הפצועים ולשובם של החטופים

 לחיפוש ארועי ל"ג בעומר הקרובים אליכם לחצו כאן

משימת החינוך היא למעשה יסוד בתורה כולה, אולם היא מופיעה דווקא בפרשה זו העוסקת בכוהנים, כי יש לחינוך שייכות מיוחדת לעיתוי בה נקראת פרשה זו ולכוהנים:

פרשת 'אמור' נקראת תמיד ב"ספירת העומר" – תקופת ההכנה (החינוך) של עם ישראל לקראת מתן תורה בחג השבועות. בתורת החסידות מוסבר כי למילה "ספירת (העומר)" יש גם משמעות של הארה וזוהר – כמו אבן ספיר. ההכנה לקראת מתן תורה היא על-ידי חינוך עצמי עמוק המביא לכך שפנימיותה של הנשמה תאיר ותזהר. וזוהי גם דרך החינוך בכלל בעם ישראל – לרומם את המחונך ולגלות את הפנימיות המאירה והזוהרת שבאישיותו.

רעיון זה מתחבר עם לשון חז"ל האמורה "להזהיר גדולים על הקטנים". במילה 'להזהיר' רמוזה גם משמעות של זוהר ואור: לחנך את הקטנים חינוך עמוק ופנימי שיגרום להם להיות זוהרים ומאירים.

חינוך כזה קשור במיוחד אל הכוהנים, כי תפקידם של הכוהנים הוא לקרב בין בני ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא על ידי הקרבנות. בתחום הקרבה אל הקדוש-ברוך-הוא נחשבים הכוהנים ל"גדולים" וכלל ישראל ל"קטנים", ועבודת הכוהנים היא לרומם את כלל ישראל ולהביאם למצב בו תאיר בהם ובסביבתם דרגה גבוהה יותר של קדושה.

זוהי ההכנה הראויה לביאת המשיח, שעל ידו יזהר ויאיר העולם כולו באור האלוקי של הקדושה.

באדיבות: עלון הגאולה מעניין ועכשווי

באדיבות: http://jem.co.il

כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקלו הגזירות ורבי שמעון בר יוחאי. יחד עם יתר התנאים. יכלו שוב ללמד ולהפיץ את תורת ה' בגלוי. התנא רבי יהודה בן בבא הסמיך אותם ושוב קמו לתחייה הישיבות בארץ ישראל ושקקו תלמידים לרוב.

אולם רבי שמעון בר יוחאי, שנא את קיסרות רומי שנאה גדולה, על רדיפותיה נגד התורה ושומריה, וכשהתבטא בחריפות נגד המלכות, בקשו לאסרו ולענשו.

תחלה הסתתרו רבי שמעון ובנו בבית המדרש, אחר כך כשהסכנה לשלומו גברה, ברח מן העיר ומצא מקלט במערה.

מיד צמחו בפתח המערה עצי חרובים ואף מעין מים חיים החל מפכה ליד המערה. ממזון מופלא זה ניזונו רבי שמעון ואלעזר בנו במשך כל זמן היותם במערה, שלוש עשרה שנה.

במשך שלוש עשרה שנים אלו הגה רבי שמעון בר יוחאי ובנו בתורת ה', יומם ולילה, הם העמיקו להתבונן בסודות א-ל שבתורה ובבריאה האלוקית של העולם.

בצאתו מן המערה, לאחר שלוש עשרה השנים, התפרסם רבי שמעון יותר מאשר לפני ההסתתרות, כאיש אלוקים ותנא גדול. רבי שמעון ובנו נסעו אחר כך לטבריה, לפי הוראות הרופאים. כדי להתרפאות בחמי טבריה, משום שגופם הצטמק בתקופה זו שהתחבאו במערה.

העיר טבריה מוחזקת היתה בתקופה ההיא לעיר לא טהורה, כי היה בקבלה שנבנתה (על ידי הורדוס אנטיפם – נכד הורדוס הגדול) על קרקע שהיה עליה בית קברות. אולם כשרבי שמעון בר יוחאי ובנו נתרפאו במימי "חמי טבריה", קבלו על עצמם לתת תודה לעיר זו, והתשורה – טהרו את העיר : הם חקרו ואזנו איזה חלק מהעיר טמאה. ויתר האזורים הוכשרו לכל ישראל, אף לכהנים.

עננים שחורים עלו שוב על שמי ישראל. בבבל פרצה התקוממות נגד מלכות רומי וחלק גדול מבני ישראל שבארץ ישראל לקחו חלק גדול בהתקוממות זו. המרד נמשך ארבע שנים, הרומאים נצחו לבסוף, והרדיפות נגד היהודים בארץ ישראל גברו והלכו.

ברומי הוכתר בינתיים למלך. מרקום אורליוס שהיה ידוע לאדם ישר וטוב לב. היהודים החליטו לשלוח משלחת לרומא ולבקש להקל את מצוקת הגזירות.

פני ישראל הופנו לעבר רבי שמעון בר יוחאי לעמוד בראש המשלחת. במשלחת השתתף גם רבי אלעזר, בנו של רבי יוסי, ששלט היטב בשפה הלטינית ובאורח פלא הצליחה המשלחת בתפקידה באופן יוצא מן הכלל.

הדבר הראשון והעיקרי בחייו של רבי שמעון בר יוחאי – היה לימוד התורה. הוא היה אומר: "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו זבחי מתים (כלומר: הקרבנות שעובדי האלילים היו מקריבים לאלילים המתים)".( אבות פ"נ מ"ג)

אמר רבי שמעון : "חמורה אונאת דברים מאונאת ממון (ב"מ נ"ה). סיפור מעניין מסופר (במדרש שיר השירים רבה פ"א) בזמן שרבי שמעון בר יוחאי היה בצידון : "מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי (ורצו להתגרש זה מזה), אמר להם : כשם שכשנשאתם זה לזה (היה זה) במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתגרשים. אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדי, כיון שהתיישבה עליו דעתו אמר לה : בתי. אי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך ! מה עשתה היא ? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפתותיה ואמרה להם : שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.,.

 בחצי הלילה ניעור משנתו. כיון שפג יינו. אמר לה : בתי היכן אני נתון ? אמרה לו: בכית אבא. אמר לה: מה לי ולבית אביך? אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב – כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, ואין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך…

 הלכו להם למחרת אצל רבי שמעון בר יוחאי (ולאחר ששמע את דבריהם) לא רצה שוב לגרשם, אלא עמד והתפלל עליהם ונפקדו (בבנים)".

כאמור, ישבו רבי שמעון ובנו 13 שנה במערה, וה' עצמו כלכלם ופרנסם. נסים רבים ארעו להם שם, עד שבא אליהם אליהו הנביא ובישר להם כי המלך מת ויכולים הם לצאת ממקום מחבואם. כשיצאו מהמחבוא, התקבצו אליהם תלמידים רבים, והם למדום גם את החכמה האלוקית של ה"קבלה", וגילו לפניהם סודות ורזים רבים, שלא היו ידועים עד אז לכולם. הדברים הובאו אחר כך כספר "הזוהר" הקדוש.

במשך מאות שנים עבר ספר "הזוהר" הקדוש מדור לדור, עד אשר חכם גדול אחד, בשם רכי משה ברבי שם טוב די ליאון שחי לפני 700 שנה פרסם כתב יד עתיק של "הזוהר" הקדוש שחיבר רבי שמעון בר יוחאי.

 מאז נפוץ ספר "הזוהר" בין כל ישראל ומוחזק כספר קדוש, חכמים רבים החלו ללמוד בספר "הזוהר" (שנכתב בלשון הארמית), ומצאו בו מעיין מתגבר של קדושה וטהרה לרומם את הנשמה ולהגיע על ידו אל המדריגות העילאיות ביותר לעבודת הבורא.

רבי שמעון בר יוחאי אמר: בחבורי זה (כלומר בזכות ספר "הזוהר") יצאו ישראל מהגלות.

כשחלה רבי שמעון בר יוחאי למות, נכנסו רבי פנחס, רבי חייא ורבי אבא לבקרו. מצאו שר' אלעזר משרת את אביו החולה. רבי שמעון היה חולה מאד וימיו היו ספורים.

קראו אליו התלמידים בצער: עמוד העולם. כיצד אתה יכול לעזוב את העולם ? , אולם רבי שמעון הרגיע אותם ואמר להם, כי הוא הולך להתייצב בפני בית דין של מעלה והוא בטוח כי ה' הרחום מכפר עוון.

תוך כדי דיבור, פתאום נשתתק רבי שמעון ועל הנוכחים נפל פחד גדול. מיד הרגישו ריח נהדר, בו נתמלא החדר, ושמעו את רבי שמעון מנהל שיחה שוטפת עם מישהו. הם לא ידעו עם מי.

 לשאלת התלמידים על פשר הדבר, ענה רבי שמעון: עתה הראו לי את מקומי בגן העדן אולם לא הייתי שבע רצון, על כן בחרתי לעצמי מקום ליד הנביא אחיה השילוני. וכשחזרתי הבאתי איתי קצת ריח גן-עדן. זה היה מה שהרגשתם ומה שהחיה אתכם כל כך.

 ל"ג בעומר בא והתלמידים הרגישו שזה היום האחרון. בו יהיה רבם אתם בחיים. התכנסו כולם סביבו ורבי שמעון החל חוזר אתם על סודות התורה שלימדם בעבר. אורה גדולה הקיפה את הבית והתלמידים שנבהלו יצאו החוצה. בפנים נשארו רק רבי אלעזר ור' אבא.

 אז פקד רבי שמעון להכניס את רבי יצחק שהושיבו על ידו וביקשו להקשיב לדברי התורה שיאמר. לאחר שגם חבריו ותלמידים אחרים נכנסו, התישב רבי שמעון במיטה ואמר להם : "עת רצון היום והשכינה שורה עלינו. אני אגלה לכם את הסודות הכמוסים של התורה, סודות שלא גיליתי עד כה אף לאחד. יקח נא רבי אבא קולמוס וגויל וירשום כל מילה. ואתם תקשיבו היטב היטב. כדי שמלי ייכנסו לא רק לאזניכם, כי אם גם ללבכם".

התעטף רבי שמעון בטליתו והחל לומר דברי תורה, בגלותו סודות הכמוסים בפסוקי התורה, הנביאים והכתובים. באמצע הפסיק רבי שמעון ויצווה להעמיד כסא ליד מטתו, בשביל נשמת חתנו, רבי פנחס בן יאיר, שירדה מגן-עדן, כדי לשמוע את דבריו האחרונים של רבי שמעון. בשמעם זאת. נפל פחד גדול על כל הנוכחים שישבו על הארץ שפופים ושמעו את דברי רבי שמעון בנשימה עצורה.

רבי שמעון החל דורש על הפסוק "כי שם ציווה השם את הברכה חיים עד העולם" וכשהגיע למלה "חיים", נשתתק רבי שמעון, ורבי אבא שהחזיק את הקולמוס בידו וחיכה להמשך, שוב לא שמע יותר מאומה. ברגע זה נתמלא כל החדר אור מסנוור, עד שהתלמידים לא יכלו לראות את המתרחש סביבם. הם ידעו רק, כי אלה הם הרגעים האחרונים של רבם הנערץ עלי אדמות. הם שכבו על הארץ ופניהם למטה וגעו בבכי תמרורים.

לאחר זמן קצר נעלם האור והתלמידים קמו על רגליהם נכחו כי רבם נפטר מן העולם כשחיוך מתוק ומשובב נסוך על שפתיו, כאילו היה חולם חלום טוב. מרוב צער ובכי נעתקו מלים מפיהם של התלמידים, עד שרבי חייא התחזק ואמר להם : הגיעה העת לתת לרבנו את הכבוד האחרון. הבה נלווה את רבנו נר ישראל, קודש הקדשים למנוחתו האחרונה בכבוד הראוי לו.

הידיעה על הסתלקותו של רבי שמעון התפשטה חיש מהר ומכל המקומות החלו נוהרים אנשים שבאו לחלוק למנוח הדגול את הכבוד האחרון. עתה נשאלה השאלה : היכן לכרות קבר לתנא האלוקי הקדוש ? דעות שונות הושמעו בסוגיה זו. קהילות שונות דרשו לעצמן את הכבוד להיות רבי שמעון קבור אצלם. אולם הבעייה נפתרה מאליה : כאשר הוציאו את הארון, הוא התרומם באויר ונישא קדימה, עד שהגיע למערה אשר במירון, עתה ידעו כולם שזה המקום ובת-קול יצאה ואמרה : יהא מונח בשלום על משכבו.

מידי שנה מתקבצים במירון בל"ג בעומר עשרות אלפי יהודים ומדליקים משואות לזכר הרשב"י. על כך ,דומה, אין צורך לספר כי מי מאיתנו לא היה במירון ומי לא ראה את המחזה שם? מי שלא היה עדין, כדאי לו ליסוע לחוש ולהתרומם …

השנה לצערינו עקב המצב כמובן, מטעמי ביטחון הוכרז המקום כשטח צבאי סגור ואין אפשרות להגיע לציון הרשב"י במירון..  אך לשמוח בשמחתו אפשר בהחלט בכל מקום ביום זה ובפרט להשתתף בתהלוכות הילדים הגדולות.

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים בל"ג בעומר מגוון אירועים ופעילויות לילדים ולכל המשפחה. הצטרפו אלינו למפגן של גאווה יהודית ובואו לחגוג איתנו ל"ג שמח!

אירועי ל"ג בעומר השנה עומדים בסימן האחדות בתוכנו, ומתקיימים לזכות חיילינו הגיבורים, לרפואת הפצועים ולשובם של החטופים

 לחיפש ארועי ל"ג בעומר הקרובים אליכם לחצו כאן

רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר הזוהר, היה הראשון שהחל לגלות במידה רחבה, יחסית לתקופתו, את סודות התורה ואת פנימיות כוונותיה. הוא ריכז סביבו חבורת תלמידים שעסקו בפנימיות התורה והנחילוה לדורות הבאים. כך החלה הקבלה להתפשט אט-אט.

אך עדיין נמשכה המסורת של העברת תורת הנסתר מפה לאוזן ליחידי-סגולה. המפנה החל בימי האר"י ז"ל, שהחל לפרסם ולהפיץ את תורת הקבלה. הוא אף אמר, שבדורות אלה האחרונים "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה".

כוח עמידה

ואכן, מאז האר"י ז"ל ניכרת מגמה עקיבה של התפשטות תורת הנסתר בשכבות נרחבות של העם היהודי. בקהילות אשכנז נעשה הדבר בתנופה יתרה על-ידי הבעש"ט ותלמידיו, שהביאו את מעיינות החסידות, פנימיות התורה, למאות-אלפי יהודים. בקהילות ספרד התפשטה הקבלה על-ידי בעל 'אור החיים', שספרו מלא רעיונות מתורת הקבלה.

כשמסכמים את הדברים שנאמרו על הקבלה ושלבי התגלותה עולה תמונה ברורה, שככל שמתקרבים יותר לזמן הגאולה, כן מוסרים סייגים שונים על גילויה והפצתה. אם בימים שעברו הייתה רתיעה מלימוד תורת הנסתר הרי בימינו מופצים רעיונותיה בפי-כול, ונסללו דרכים ללימודה בלי כל חשש. אנו קרובים ביותר אל הגאולה, והרי בזוהר נאמר, שבספר זה יצאו בני-ישראל מן הגלות ברחמים!

את הקשר בין הקבלה לגאולה העתידה אנו רואים גם בהשפעתה של תורה זו על ההתמודדויות עם הניסיונות והקשיים של הדורות האחרונים, 'עקבתא דמשיחא'. כאן אנו רואים תופעה חדה ועקיבה: ככל שדבקותו של ציבור מסויים בתורת הנסתר, בלבושיה השונים, הייתה חזקה יותר, כן עמד בתוקף רב יותר מול גלי הכפירה ששטפו את העולם.

אין ספק שהדבקות בלימוד הזוהר ניצבת בין הגורמים המרכזיים ששמרו על עדות המזרח מפני הרוחות הרעות שהחלו לנשב במאה וחמישים השנים האחרונות. פנימיות התורה חישלה את אמונתם וחיזקה את כוחות נשמתם. אף החסידים היו פגיעים פחות להשפעות ה'השכלה', משום שדבקותם בפנימיות התורה הגנה עליהם. ולעומת זאת, ציבורים יהודיים שהיו רחוקים מפנימיות התורה – נפגעו ראשונים ונסחפו אחר רוחות ה'קדמה' הזרות.

המאור שבתורה

בספר הזוהר נאמר, שבימים הסמוכים לביאת המשיח, אף ילדים קטנים ידעו את סודות תורת הנסתר. ואכן, תפיסותיה העקרוניות של הקבלה על נוכחותו של הקב"ה בכל דבר ועל תכלית חייו של האדם בעולם הזה, נקלטות היום גם במוחם של ילדים רכים, על-פי השגתם, כמובן.

ל"ג בעומר הוא יום של חיזוק הדבקות בפנימיות התורה, המאור שבתורה. הוא נחוג בשמחה מיוחדת בחצרות החסידים ובקרב בני עדות המזרח שמחבבים את תורת הקבלה. ברוך השם, יש היום הרבה דרכים ושיטות בטוחות וסלולות ללימוד תורה זו בדרך נכונה – ובעיקר יש לציין את תורת חסידות חב"ד, שמסבירה באורח מופלא כל דבר – צריך רק לפתוח את הספרים ולראות כי טוב.

בימינו לימוד פנימיות התורה איננו בבחינת 'מותרות', אלא צורך הכרחי כדי להיות יהודי שומר תורה ומצוות ועובד ה' כראוי. וכמו-כן, זו ההכנה הראויה ל'תורתו של משיח', שיתגלה בקרוב. הזמן קצר אפוא, וצריך להתכונן ל"ונגלה כבוד ה'" במהרה בימינו!

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים בל"ג בעומר מגוון אירועים ופעילויות לילדים ולכל המשפחה. הצטרפו אלינו למפגן של גאווה יהודית ובואו לחגוג איתנו ל"ג שמח!

אירועי ל"ג בעומר השנה עומדים בסימן האחדות בתוכנו, ומתקיימים לזכות חיילינו הגיבורים, לרפואת הפצועים ולשובם של החטופים

 לחיפוש ארועי ל"ג בעומר הקרובים אליכם לחצו כאן

תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אנשים רבים חיים במשך שנים כשהם מתייסרים על רגע בו יכלו לקבל החלטה אחרת, שאולי הייתה סוללת להם את שביל האושר בחייהם. גם מי שלא, יכול למנות רגעים אין ספור בהם חש את התחושה העוקצנית: למה לא פעלתי אחרת?

המסקנות מהחמצה מתחלקות לשני סוגים: ישנם כאלו שמעדיפים לבכות את גורלם או להאשים את כל העולם שמסביבם. אנשים אלו, גם במקרה שהם צודקים, הם במסלול הבטוח לייאוש ופרישה.

לעומתם, יש את אלו שהתירוצים לא מעניינים אותם. ההחמצה רק מעוררת אותם לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסידו. אלו האחרונים, יצליחו יותר למכור או לרכוש קנייני חומר ורוח.

■   ■   ■

השבוע אנו מציינים תוצאה חיובית מתחושת החמצה כואבת. היה זה לקראת חג הפסח הראשון שלאחר יציאת מצרים. לראשונה צפוי היה קרבן הפסח להיות מוקרב במשכן, שאך שבועיים קודם לכן נבנה ונחנך, וזוהרן של ההכנות לחגיגה המתוכננת עומעם בעקבות טרגדיה: שני בניו הגדולים של אהרן הכוהן השתוקקו להיכנס אל הקודש פנימה, הקריבו לשם כך אש זרה וכתוצאה מכך נשרפו למוות.

שניים מבני דודיהם עסקו בקבורתם ובכך הפכו את עצמם לטמאי-מת, שאסורים להיכנס למקום הקודש עד שייטהרו. תהליך הטהרה של הקברנים לא הסתיים לפני מועד הקרבת הפסח וכך הם החמיצו את החגיגה הגדולה והמיוחדת של כל עם ישראל.

בהזדמנות שהתאפשר להם, פנו בני הדודים בטענה אל משה רבינו: "למה ניגרע?!" – אנחנו לא מוכנים לוותר על הזכות הגדולה של הקרבת קרבן הפסח! טענתם עלתה השמימה והתקבלה, והקדוש-ברוך-הוא ציווה לקיים פסח שני. בי"ד באייר, חודש לאחר מועד ההקרבה המקורי, תינתן הזדמנות שנייה להקרבת הפסח.

וזהו המסר המרכזי של יום זה – הזדמנות חוזרת. וכפי שביטא אותו הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף יצחק): "אין דבר אבוד. תמיד אפשר לתקן".

בני הדודים החמיצו את ההקרבה משום שעסקו במצווה גדולה – קבורת מתים. אבל העובדה הזו לא ניחמה אותם. מול עיניהם עמדה התשוקה העזה לזכות לקרבן פסח, והם לא ויתרו. הם הוכיחו כי אכן 'אין דבר אבוד. תמיד אפשר לתקן'.

■   ■   ■

עם ישראל לדורותיו חווה אכזבות רבות מסוגים שונים. במיוחד בדבר הכי חשוב לנו, הגאולה השלמה – לא פעם התלהטה האמונה כי הנה עומדת הגלות להסתיים ובאה הגאולה – ובסוף זה לא קרה. ועד היום הזה (נכון לרגע כתיבת השורות) זה עוד לא קרה, ועדיין אנו תקועים בגלות.

מסב הרבי מליובאוויטש את תשומת הלב אל אותם בני דודים שהחמיצו מאורע היסטורי – ולא התייאשו. הם ביקשו, תבעו – עד שהשיגו את מבוקשם וזכו להקריב את קרבן הפסח. ואם כך נהגו כשהפסידו רק קרבן פסח אחד – כמה צריכים אנחנו לבקש ולהפוך עולמות לאחר שהחמצנו כל כך הרבה קרבנות מאז חורבן בית המקדש?!

עלינו צריכים ללמוד מהם לא להתייאש. להוסיף לבקש ולתבוע מבורא העולמים את הגאולה האמיתית והשלמה – וכך נזכה בוודאי כולנו לחגוג כבר את פסח שני הקרוב בירושלים הבנויה.

באדיבות: העלון השבועי, 'הגאולה מעניין ועכשווי'.

שליחי הרבי, הפזורים בכל קצוות תבל, ובתי חב"ד בכל ישוב בישראל מילאו את בקשתו של הרבי ועורכים תהלוכות ביום ל"ג בעומר וכך הפך יום הל"ג בעומר ליום של סולדיריות ומפגן אדיר של אחדות-ישראל. כיום ניתן לראות ילדים מכל שכבות הציבור, בליווי הוריהם, צועדים יחדיו בתהלוכות ל"ג בעומר. אפשר לומר כי זהו המפגן האחד והיחיד שמשתתפים בו כל שכבות הציבור היהודי, מתוך הזדהות אמיתית באחדות היהודית של כולנו.

משתתפי התהלוכות צועדים ברחובות הראשיים של ערי ישראל, בתיאום מלא עם הרשויות המקומיות, משטרת ישראל, והם מאובטחים על-ידי כוחות הביטחון. בראש התהלוכה, נוסע בדרך כלל רכב גדול ומקושט שמשיע מוסיקה יהודית, אחריון צועדים הילדים כשהם נושאים שלטי יהדות, עטורים כובעים מיוחדים ואפודות מיוחדות לל"ג בעומר. מכוניות ו/או עגלות נושאות תצוגות יהודיות מרשימות והמבוגרים עומדים בצידי הדרכים ומצדיעים לילדים ואף משתתפים בצעדה.

כינוס ילדים

בסיום התהלוכות, נערכים עבור הילדים כינוסים מרכזיים, בהשתתפות רבני המקום, אמנים ואישי ציבור שישאו דברי תורה וברכה. הילדים נהנים מתוכנית אמנותית עשירה ומהנה, וכן גם מאטרקציות מיוחדות ומרתקות ויאמרו יחד את 12 הפסוקים ומאמרי חז"ל שילדי ישראל משננים אותם בעל-פה, על פי הצעת הרבי מליובאוויטש.

חפשו את מועד התהלוכה בישובכם באתר בית חב"ד המקומי, בפרסומים ובאמצעי המדיה החברתית ובואו לחגוג יחד עם רבי שמעון בר יוחאי.

לחיפוש תהלוכת ל"ג בעומר קרובה אליך לחץ כאן

גם היום אנו סופרים מידי שנה בשנה את ספירת העומר מפסח עד שבועות ומתבוננים במידותינו מתוך כוונה לשפר ולתקן את מידותינו.

מוגש וערוך מאת: המרצה והסופר הרב מנדי ערד

שבוע שלישי – מידת הנצח

הרב מנחם מענדל ערד, סופר, מרצה ואיש חינוך.
לתגובות, הרצאות ויצירת קשר – 054-9194977