התוועדות חמה – סיפורים וניגונים

——-

יום ראשון, ג' בתמוז – 29.6.25

מנחה: 19:30

 "אולם "קהל חסידים

 רחוב ישעיהו בר זכאי 4, קומה ג', ירושלים

——-

עוד בכהונתו הראשונה כשגריר ישראל באו"ם התווה לו הרבי את הדרך לעמוד איתן בתוקף רב על זכותם של עם ישראל היושב בארץ ישראל שאינה ניתנת לערעור.

הרבי מליובאוויטש חזר תדיר על ההדגשה שכל ויתור חלילה יתפרש כחולשה ויעורר את חוצפת שונאי ישראל. הרבי עורר אותו שוב ושוב שעליו להוסיף תוקף בעמידה על זכות ישראל, תוך שהרבי מרעיף עליו מברכותיו והדרכותיו לכל אורך הדרך.

תוכנית מיוחדת ורלוונטית מתמיד המראה את ראייתו למרחוק של הרבי ואת הדרכותיו המתקיימות בימים אלו ממש.

לצפייה >> לחצו כאן <<

בעוד כמה דקות נפתחות הדלתות ל’סעודת שור הבר והלויתן’ הגדולה. רק תדמיינו איזה בר מדהים מחכה במתחם ה- VIP, בו נמצאים כל גדולי ישראל מכל הדורות….

במהלך ההמתנה לפתיחת הדלתות עומדים כל גדולי ישראל ומשוחחים ביניהם…

ראש הממשלה הנרגש עובר ביניהם.

הוא רואה את הרמב"ם, ואומר לו – את המרכז הרפואי הגדול באזור הצפון קראנו על שמך!

לדוד המלך הוא מספר – את המלון היוקרתי ביותר בישראל "קינג דוד" קראנו על שמך! 

את רבי שלמה אבן גבירול הוא מעדכן – רחוב מרכזי בתל אביב קראנו על שמך.

וכך לכל צדיק הוא מספר כיצד שמו הונצח ואיפה.

ולפתע – –

ראש הממשלה מהסס. מגמגם. הוא מסתובב ימינה ושמאלה, מנסה להתחמק מהצדיק שלפניו…

"מה קרה?" שואל עוזר ראש הממשלה, "למה הסתובבת?"

"מה אני אמור לומר לו…?" שואל בלחץ ראש הממשלה.

"למי?"

"אתה לא רואה מי צועד לקראתנו? אני לא יודע מה להגיד לו, תציל אותי ממנו…!"

"אבל מי זה…?"

"האברבנאל…"

פרשת השבוע פרשת קורח. איזה שם בחרו חז"ל לתת לפרשה? על שם של רשע?! חכמינו לא יכלו למצוא שם יותר מוצלח וחיובי לפרשה?

נכון, הפרשה מתחילה במילים "ויקח קורח", אבל אפשר לקרוא לה פרשת "ויקח". זה אפילו מתחרז עם הפרשה הקודמת, פרשת "שלח".

זאת, ועוד: לפני מתן תורה הקב"ה הבטיח למשה רבנו שבעקבות מתן תורה, שבמהלכה נחשף כל ישראל לכך שהקב"ה בעצמו מדבר עם משה רבינו, התוצאה תיהיה ש"וגם בך יאמינו לעולם". הקב"ה מבטיח למשה רבנו שכל עם ישראל כולו יאמין בו ללא ערעור או פקפוק "לעולם".

אז איך מגיע קורח? והוא לא לבד.

מאחוריו צועדים מאתיים חמישים נשיאי העדה ונותנים לו גיבוי, ומול כל עם ישראל, הם מערערים ומצהירים גלויות – אנחנו לא מאמינים בך משה רבנו, ולא מאמינים באהרן הכהן שאתה סדרת לו את תפקיד הכהונה הגדולה…

איך זה מסתדר?

שאלה נוספת: אותם מאתיים וחמישים נשיאי העדה המתלווים לקרח במחלוקתו, היו נשיאי ישראל. הם לא היו טפשים.

מה אומר להם משה רבינו? לכו והקטירו קטורת… הם הרי זוכרים מה קרה לנדב ואביהוא. הם מתו בגלל ש"ויקריבו לפני ה’ אש זרה, אשר לא צוה אתם", אלו ההשלכות מרחיקות הלכת של הקטרת קטורת שלא כדת. אז איך הם הלכו ועשו כזה דבר שטותי, המסכן את החיים שלהם??

מסביר על כך הרבי:

מטרתו של קורח היתה טובה. הוא רצה להיות כהן גדול. שאיפתו היתה להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שיש ביקום -קודש הקודשים-. לכן הוא רצה להיות כהן גדול שיכול להיכנס גם לקודש הקודשים. זה מה שהוא רצה. לשם כך הוא היה מוכן גם לסכן חייו.

היות ומטרתו היתה טובה, לכן נקראה הפרשה על שמו. ללמדנו שמותר ונכון ששאיפתו של יהודי תהיה השאיפה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, וזה לא הגיע בגלל שהוא לא האמין במשה רבינו.

ישנו גם מסר עמוק נוסף: ה’מטרה לא מקדשת את האמצעים’.

גם אם המטרה היא מטרה רוחנית, טהורה וטובה. יש להגשים אותה בצורה נכונה וראויה, ובשום אופן לא באמצעות מחלוקת. שום דבר טוב לא יכול לצאת ממחלוקת.

בשבת זו נברך את חודש תמוז. הרבי "ראש בני ישראל" אהב ואוהב כל יהודי, בכל יהודי הוא חיפש ומצא את הטוב שבתוכו. וההוכחה לכך היא שאפילו על קורח, דמות שלכאורה לא ניתן למצוא בה שום דבר חיובי, גם עליו הרבי לימד זכות, וגם ממנו הפיק הרבי מסרים חיוביים.

שנזכה לראות את הרבי בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה!

שבת שלום ומבורך!

הרב נח סוליש

"נולדתי בלודז' וכל משפחתי נספתה בשואה. בחסדי ה' שרדתי, ולאחר המלחמה היגרתי לארה"ב. התחתנתי ונולדו לנו שני בנים. אנחנו שומרי מצוות ושני ילדינו התחנכו במוסדות דתיים. כשגדלו, שלחנו אותם ל'ישיבה יוניברסיטי'. הבן הגדול התחתן בשעה טובה וגם הצעיר עמד לשאת צעירה שומרת מצוות.

"זמן-מה לפני חתונתו ביטלה הכלה את הנישואין. ליבו של הבן נשבר. אט-אט החל להתנתק מהקהילה היהודית המקומית וגם מחיי תורה ומצוות בכלל. באותו זמן השלים לימודי רפואה.

"יום אחד הודיע לנו כי הכיר אחות נוצרייה ובקרוב הוא עתיד להתחתן עמה. היינו בהלם מוחלט. ניסינו להניאו מכך בתחינות ובבכיות – ללא הועיל. להפך, הלחץ מצידנו גרם להתנתקותו גם מאיתנו. כשניסינו להבטיח לו כי יותר לא נזכיר מילה בנושא, כבר היה מאוחר מדי.

"מאז חלפו קרוב לשתים-עשרה שנים שבהן נמנע בננו בקנאות מכל קשר עמנו. אין צורך לתאר את כאבנו. בתקופה הראשונה לא ידענו עליו כלום. שכרנו בלש פרטי כדי לדעת את מקום מגוריו. כך גם נודע לנו כי סיים בהצטיינות את לימודיו וכי הוא נחשב רופא מבוקש מאוד בתחומו – אף, אוזן וגרון".

האב השתתק. התרגשותו עברה דרך נשימותיו הכבדות. "מה מביאך דווקא אליי?", ניסה הרב זילברשטיין לסייע לו.

"לאחרונה נודע לנו כי הבן עבר לאיטקה וחשבנו שאולי תוכל לעשות משהו בנדון", ענה האב בקול חנוק.

"אבל אם הוא התנתק כל-כך מיהדותו וממשפחתו, מדוע יסכים להיפתח אליי?", תהה הרב זילברשטיין.

"אתה צודק", השיב האב, "ובכל-זאת אני רוצה לקוות שתצליח למצוא מסילות לליבו".

הרב זילברשטיין סיפר על כך לרעייתו ויחדיו הגו השניים רעיון: היא תזמין תור אצל הבן (הרופא) כדי להתייעץ עמו בבעיה בריאותית שהיא סובלת ממנה, כביכול, ובעלה יתלווה אליה וינסה לקשור שיחה עם הרופא.

זה לא היה פשוט כל-כך. התברר להם שכדי להיבדק אצל הרופא הזה עליהם להצטייד בהפניה מרופא המשפחה. לאחר שהשיגו את ההפניה, נקבע להם תור לעוד שלושה חודשים.

מועד התור הגיע. הרב זילברשטיין ורעייתו התייצבו במשרדו של הרופא. רק לאחר שנכנסו פנימה נוכחו כי בדיוק באותו יום נעדר הרופא הקבוע מעבודתו ואת מקומו ממלא רופא אחר. ה'התייעצות' הרפואית הייתה אפוא קצרה מהמתוכנן, ובני הזוג זילברשטיין שבו לביתם במפח-נפש.

בתוך כך הגיע ג' בתמוז תשנ"ד – היום שבו הוכה העולם בבשורה המרה על הסתלקותו של הרבי מליובאוויטש. לקראת ה'שלושים' החליט הרב זילברשטיין לקיים עצרת גדולה, שאליה יוזמנו כל יהודי איטקה המופיעים ברשימת-הקשר שלו.

בהזמנה שנשלחה לקראת העצרת הופיעה תמונתו של הרבי בלוויית הסבר על אהבתו ודאגתו לכל יהודי באשר הוא, בצירוף דברים ממקורות חז"ל על השפע הרוחני המיוחד שהצדיק מאציל, גם לאחר הסתלקותו, להולכים בדרכיו.

הרב זילברשטיין החליט לשגר הזמנה גם לכתובתו של הבן הרופא. "מה יש להפסיד?", אמר לאשתו, "או שיבוא או שלא יבוא, ובמקרה הגרוע ביותר תתקשר מזכירתו ותדרוש להוציא את שמו מרשימת המכותבים של בית-חב"ד".

העצרת התקיימה והרופא לא בא. חלפו כמה ימים ופתאום מתקבל טלפון מהאב. "אין לנו מילים להודות לך", אמר בהתרגשות.

"יש כאן אי-הבנה מסויימת", אמר הרב זילברשטיין. "עדיין לא הצלחתי לשוחח עמו".

האב הופתע. "אמש ישבנו בבית ופתאום צלצל הפעמון. לתדהמתנו, הבן האובד עומד בפתח. אי-אפשר להסביר כמה התרגשנו. הוא ישב קצת ואחר-כך הלך. לא העזנו לשאול אותו מה גרם לביקור המפתיע. היה ברור לנו שאתה גרמת לכך".

הרב זילברשטיין הרהר רגע ואז סיפר לאב על ההזמנה ששלח לבנו. "זהו!", התפרץ האב, "ידעתי שזה אתה!". כעבור רגע הוסיף: "כשהיה בננו ילד שלחנו אותו למחנה-קיץ של חב"ד ומאז הוא נשא בארנקו את תמונת הרבי. אין לי ספק שהתמונה עם המילים שנלוו לה פרטו על עצב חבוי בנפשו. אחרת אין הסבר להופעתו הפתאומית לאחר כמעט שלוש-עשרה שנים!".

עברו עוד כמה שבועות והאב מטלפן שוב אל הרב זילברשטיין. "לפני כמה דקות התקשר הבן וביקש שנשלח אליו את זוג התפילין שלו", בישר באושר. "נראה שמתחולל בנפשו מהפך של ממש".

כחודש חלף מאז השיחה הקודמת והנה עוד שיחת טלפון מהאב. הפעם הוא בוכה ומתקשה להוציא מילה מפיו. "מה קרה?", נחרד הרב זילברשטיין. כעבור דקתיים נרגע האב וסיפר: "עכשיו בישר לנו בננו כי נפרד מאשתו הלא-יהודייה. אנחנו מרגישים שקיבלנו אותו בחזרה".

מאז שיחת הטלפון הראשונה אל הרב זילברשטיין חלפו, כאמור, כעשר שנים. בימים האלה עומד הרופא לשאת אישה יהודייה ולהקים בית יהודי כשר ונאמן.

מבצע ההצלה הזה של הרבי וזוגתו, התנהל על-ידי חמיו של הרבי, אדמו"ר הריי"צ, שהפעיל את כל קשריו במטרה לחלץ מאירופה הכבושה את מי שיהיה למנהיגה הבא של יהדות העולם.

חשיבות היום

חסידים לא ייחסו חשיבות מיוחדת ליום ההצלה. רק בשנת תשי"ז – 1957, כאשר נרשמה הביוגרפיה של הרבי בהקדמת לוח היום יום, צויין כי הרבי הגיע לניו יורק בחודש סיון תש"א, אך גם אז, טרם נכתב התאריך המדוייק. רק עם פרסום סדרת האגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בשנת תשמ"ג, נודע בציבור כי כ"ח סיון הוא היום בו הגיע הרבי לניו-יורק.

שלוש שנים חלפו, עד שחלחלה ההכרה שיש לציין יום זה ליום של התוועדות.

בשנת תשמ"ו – 1986, במוצאי שבת פרשת שלח, התקיימה לראשונה ב-‏770 התוועדות רבתי-רשמית לרגל יום כ"ח בסיון. בהתוועדות שקיים הרבי באותו יום, התבטא הרבי כי בעקבות גאולת הרבי הקודם – הריי"צ (מהכלא הרוסי, בו ישב על הפצת והחזקת היהדות) בי"ב-י"ג תמוז, נתאפשר בואו ל"חצי כדור התחתון" ואז התווסף ביתר שאר וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה:

"וענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון כמה שנים לאחרי זה שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה".

באותה התוועדות נתן הרבי בקבוק משקה לרב מאיר הארליג עבור ההתוועדות שהייתה אמורה להתקיים בערב, דבר שנתן אישור רישמי לשמחה הגדולה. בנוכחות הרבי הודיע הרב הארליג כי לרגל בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארצות הברית, תתקיים התוועדות חסידים. הרבי קטע את דבריו כשחיוך רחב התפשט על פניו בהוסיפו: "איש וביתו".

מאז, מדי שנה, מציינים אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי תבל את יום כ"ח סיון כיום טוב, יום סגולה לקבלת החלטות טובות בנושא הגברת הפעילות להפצת המעיינות.

משנת תשמ"ח – 1988, הרבי אף הגיה מאמרי חסידות במיוחד לרגל כ"ח סיון.

בשנת תשמ"ט – 1989 התבטא הרבי שיום זה "כבר נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל במשך יותר משלוש שני חזקה".

השיא היה ללא ספק בשנת תנש"א – 1991, בה מלאו יובל שנים להצלה המופלאה.

כבר לקראת שבת כ"ו בסיון, החלו להגיע אורחים רבים ל-‏770 כדי לחגוג את כ"ח סיון במחיצת הרבי. מבעוד מועד נתלה על הקיר המערבי של בית המדרש שלט מאיר עיניים על עניינו של היום הבהיר כ"ח סיון. בהתוועדות השבת הזכיר הרבי פעמים רבות את נושא ההודאה על יציאה מבית האסורים ואיחל שבקרוב יהיו כל בני ישראל בני חורין, וכשתבוא הגאולה בודאי יביאו ריבוי עצום של קרבנות תודה.

למחרת – יום ראשון כ"ז סיון, לפני תפילת שחרית הוציא הרבי מחדרו קובץ שנכנס אליו לעיונו, בשם 'קובץ כ"ח סיון – יובל שנים'.

אירועים אלו שנוהלו על ידי הרבי בעצמו, הפכו את כ"ח סיון לחג גאולה רשמי לכל חסידי חב"ד ברחבי תבל, החוגגים את היום בשמחה רבה, את הניסים שעשה ה' עם הרבי ו"ביתו".

ההוכחה לכך היא הקלות הבלתי-נסבלת של המחלוקת. לו היו המחלוקות מתפתחות כמוצא אחרון, אחרי שכלו כל הקיצין ונעשה הכול להימנע מהן – היה מקום לטענה שאכן זו מחלוקת אמתית, שאין מנוס ממנה. בפועל, רוב המחלוקות מתפרצות בקלות רבה למדיי. סכסוך קטן, קצת לשון-הרע, חשדנות במניעיו של הזולת – וכבר נולדת מחלוקת חדשה.

מבחן הכנות

קל במיוחד להלהיט מחלוקת בענייני ציבור, כביכול לשם שמים. בעלי המחלוקת מציגים את עצמם כמי שטובת החברה לנגד עיניהם. איך אנשים אכפתיים כמותם יכולים לעמוד מנגד כאשר יש עוולות וליקויים באדם פלוני או במוסד ובארגון פלמוני. מיד הם מתסיסים את סביבתם, מלהיטים את הרוחות ונראים נסערים עד עמקי נפשם, בשאיפתם לתקן את החברה.

המבחן לכנותם הוא מידת מעורבותם במצבים שבהם יש צורך להרגיע מחלוקת ולהשכין שלום. אם כוונותיהם הן לשם שמים בלבד ואך טובת החברה לנגד עיניהם, היינו צריכים לראותם בראש הפעילים למען שלום ואחדות. הלוא אין ספק שמחלוקת ושנאה בין יהודים הן הרסניות, ואינן נופלות בחומרתן מכל עוולה וליקוי אחר. היכן הם 'שוחרי טובת החברה' כשצריך לפעול למען השלום ולחיזוק האחדות?

בדרך-כלל מתברר שמחלוקת ושנאת-חינם בין יהודים אינן מדידות שינה מעיניהם של אותם לוחמים 'לשם שמים'. הם לא יהפכו שמים וארץ בשביל לפייס, להרגיע, לקרב לבבות. הם מופיעים רק כשיש אפשרות להסעיר את הרוחות נגד מישהו, לפגוע במישהו, להכפיש את שמו של מישהו. לא טובת החברה לנגד עיניהם – יצר המחלוקת הוא המניע אותם.

פעמים רבות הנזק הנגרם על-ידי המחלוקת כפול שבעתיים מחומרת הליקוי שבגללו היא התעוררה. הדבר דומה למי שמצית את ביתו כדי לבער את הפשפשים, בהבדל אחד – כאן הפשפשים עלולים להישאר בעוד הבית כולו עולה בלהבות. גדולי-ישראל רבים ציינו, כי לפעמים מציתים אש של מחלוקת, המלווה איסורי-תורה חמורים ביותר, כדי לתקן עניין שלכל הדעות הוא מדרבנן או מנהג בלבד.

מילה טובה

אי-אפשר להתנחם בכך שכבר היו דברים מעולם, החל במחלוקת קורח ועדתו המשך במחלוקות שבימי חורבן הבית השני, וכלה במחלוקות שהסעירו את העולם היהודי בכל תקופת הגלות. להפך, דווקא לאחר שעברנו את כל המחלוקות הללו, ונוכחנו במידת הנזק שגרמו ועד כמה לא הייתה להן הצדקה אמיתית, מותר היה לצפות שנהיה זהירים יותר ולא נחזור על טעויות העבר.

כל המעיין בדברי חז"ל בגנותה של המחלוקת ובסכנה הרבה שהיא עלולה להמיט על הכלל ועל הפרט, אינו זקוק להסברים רבים על חומרת הדבר (רש"י בפרשת השבוע: "בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית-דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית-דין של מעלה – עד כ' שנה, וכאן אבדו אף יונקי-שדיים"). ובכל-זאת, אין אנו מצליחים להינצל מפניה.

הסכנה הגדולה טמונה במלאכת חרחור-הריב, וממנה חייבים להיזהר. מילה של לשון-הרע כאן, בדיחה לעגנית שם, קורטוב של גוזמה – אלה גורמיה האמתיים של המחלוקת. ולעומת זאת – מילה טובה על יהודי, ניסיון ללמד זכות, הדגשת הטוב והיפה שיש באדם או בקבוצה – אלה הדברים שמשכינים שלום ומקרבים לבבות, ועל-ידם נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות