"שלא תדע! עוד פעם פרצו לבית שלי, זו הפעם השלישית בחודש הזה… איך זה שלך אף אחד לא פורץ"?

עונה לו מושק'ה, "לי יש משהו ששומר עלי!"

"מה זה?" שואל סטפן בסקרנות אדירה.

"מזוזה בכניסה. מזוזה קדושה הנמצאת על הדלת, שומרת ומגינה עלי".

סטפן הנרגש, שומע שיש פיתרון לפריצות. פונה למושקה –

"אתה חייב, אבל חייב, לקנות לי מזוזה שכזו!"

מושק'ה מחייך ועונה, "מה קרה לך? זה רק ליהודים. אתה הרי לא יהודי."

"מה זה משנה, יהודי-לא יהודי? המזוזה שומרת? היא תשמור גם עלי…!"

וכך סטפן מנדנד למושקה יום יום. עד שלמושקה אין ברירה, הוא קונה מזוזה. נותן לסטפן הנרגש שמציב אותה בכניסה, והכל טוב.

חולף בדיוק חודש, ודפיקות בדלת.

מושק'ה פותח את הדלת. בכניסה עומד סטפן, מחייך עליו עם המזוזה ביד.

"מה קרה?" שואל מושק'ה המופתע.

"אני רוצה להחזיר לך את המזוזה." עונה סטפן.

"למה להחזיר זה לא עבד?" שואל מושקה

"עבד מצויין, אף גנב לא הגיע אלי הביתה מאז." עונה סטפן.

"אז למה להחזיר?" שואל מושק'ה

"כי קרה לי משהוא יותר גרוע מזה." עונה סטפן.

"מה יותר גרוע מגנבים שפורצים לך הביתה וגונבים לך הכל?" שואל מושק'ה

עונה סטפן, "המזוזה בולטת בכניסה, ולכן כולם בטוחים שגר כאן יהודי, ובעקבותיה כל הקבצנים מגיעים אלי…"

"לא. תודה!" מסכם סטפן, "אני כבר מעדיף את הגנבים…"

– – – –

פרשת השבוע העוסקת במצוות פרה אדומה נפתחת במילים "זאת חוקת התורה אשר צוה ה’ לאמר".

פרה אדומה, היא סמל המצוות שלא שייך להבין אותם. למה שאפר פרה אדומה יטהר טמא מת? היא גם מכילה בתוכה ניגודים: מצד אחד היא מטהרת את טמאים, אבל כנגד, הכהן שמזה עליהם את אפר הפרה הוא בעצמו נטמא!

לכן הפרשה מתחילה במילים "זאת חוקת התורה", "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות לערער אחריה". גם אם אתה לא מבין, אתה חייב לבצע.

כידוע, התורה מחולקת לשלשה סוגי מצוות.

משפטים, עדות וחוקים.

משפטים – מצוות ששכל האדם מבין שצריך לקיים אותם. כמו למשל כיבוד אב ואם, ואיסור גזל וגניבה.

עדות – מצוות שלא היינו חושבים מעצמנו לבצע אותם, אבל ברגע שצווינו, אנחנו מבינים מדוע צריך לעשות אותם. כמו למשל אכילת מצה בפסח, או ישיבה בסוכה – שהן כדי להזכיר לנו את יציאת מצרים. כל עם עושה אירועים וטקסים, לציון מאורעות משמעותיים שקרו לו בעבר.

והחוקים – הסוג השלישי, מצוות שאי אפשר להבין אותם בכלל בשכל, אין לנו שמץ של הבנה בהם. אנחנו עושים אותן רק בגלל שהקב"ה הורה לנו לעשות. למשל פרה אדומה ובכלל דיני הטומאה והטהרה.

– – – –

מטבע הדברים כשאנחנו עושים משהוא שאנו מבינים, אנחנו עושים את זה הרבה יותר בשמחה. כמו מצוות המזוזה בה פתחנו.

וזה הדבר המיוחד ב"חוקים" – כאן מתבטא הקשר של היהודי עם בוראו מלוא העוצמה. כשאדם עושה את המצוות של המשפטים, וגם של העדות. לא תמיד ניכר שהוא עושה את זה בשביל בורא העולם בלבד. כשאדם מכבד את ההורים שלו, זה ברור ומובן. הוא הרי כל כך אוהב אותם. הם נתנו לו כל כך הרבה. זה טבעי שהוא ירצה להחזיר להם. אותו דבר גזל וגניבה וכדומה.

לעומת זאת כשאנו עושים מצווה של חוק, אנו עושים אותן נטו, בגלל שזהו רצונו של הבורא.

– – – –

אך לכאורה היה צריך להיות כתוב – "זאת חוקת הפרה", ולא זאת חוקת התורה…

אלא שכאן טמון מסר נפלא. כשאדם מקיים את המצוות, כל המצוות, כולל המצוות של המשפטים והעדות שהוא מבין. הוא צריך לעשות אותן בגלל שהן "חוקת התורה". בגלל שהקב"ה ציווה אותנו. מתוך התבטלות מלאה לקב"ה. ולא בגלל שהוא מבין את הסיבה לקיום המצווה.

אם ניקח את זה כמסר מפרשת השבוע, קיום המצוות שלנו יהיה שונה לגמרי.