טעות היא לנמק את ברית המילה בשיקולי בריאות או היגיינה (למרות שמחקרים הוכיחו כי בברית-מילה יש כדי להוריד את אחוז הסיכון ללקות במהלה ממארת). המטרה האמיתית של ברית-המילה היא הטבעת החותם בבשר בברית קודש ביננו ובין ה’.

המצווה היא למול דווקא ביום השמיני ועל כן דוחה ברית המילה את השבת, ואפילו את יום הכיפורים. אמנם התורה אומרת "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" אך על פי העיקרון של "וחי בהם" אין למול תינוק ביום השמיני, אם משקלו מועט מדי, אם לקה בצהבת, או מכל סיבה אחרת שעליה מורה הרופא. "פקוח נפש" דוחה כל מצוות ’עשה’ שבתורה, ועל כן דוחים את הברית אפילו על ספק "פקוח נפש". המילה עצמה כוללת שלושה שלבים ; מילה, פריעה ומציצה, המבוצעים בזריזות על ידי מוהל מומחה וירא שמים, מוכר ידוע ומוסמך.

המילה נערכת במעמד של עשרה אנשים (אך חוסר מנין אינו מעכב את עריכתה) ויש לעורכה בצמוד לסעודה שהיא סעודת מצווה המהווה מרכיב חשוב במצוות ברית מילה. בשל חשיבות סעודת המצווה אין להזמין קרואים לברית, כי לא יתכן שלא להיענות להזמנה של השתתפות במצווה חשובה שכזו, ולכן מודיעים בלבד את זמן האירוע ומקומו ולא מזמינים רשמית ופורמלית.

סנדק

האדם שמתכבד עני ההורים להחזיק את התינוק על ברכיו בזמן ברית המילה. בדרך כלל מכבדים בסנדקאות את הסבא או רב חשוב. מובא בספרים שסנדקאות היא סגולה לעשירות.

כסא של אליהו

הכסא שעליו יושב הסנדק עם התינוק הנימול. על פי דברי חז"ל מגיע אליהו הנביא לכל ברית מילה.

שיהיה במזל טוב!

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. השאר פרטים ונחזור אליך

בגיל 13 שנה שלמות נכנסת ה"נפש האלוקית" בשלמותה לגופו של כל יהודי. בגיל זה נעשה האדם מחויב בקיום כל המצוות, אחראי באופן ישיר למעשיו ומחויב בעונשין. נהוג לעלות לתורה וכן לערוך סעודת מצווה לציון השמחה על הגיעו של הבן לגיל מצוות. (יש נוהגים, שהבן מתחיל להניח תפילין חודשיים לפני הגיעו למצוות, ועד שמתרגל להניחן כדת וכדין, עושה זאת בלי ברכה).

בר-מצווה הוא לא עוד יום-הולדת. זהו יום שבו הופך ה’בן יקיר’ מילד לאיש וזה הרגע שבו הוא נכנס בעול המצוות. בשלב הזה הופך הנער באופן רשמי לחולייה בשרשרת הדורות הארוכה והמפוארת של עם ישראל. מעתה אפשר לצרפו למניין והוא כשיר לכל מצווה ועניין.

ברוך שפטרני

כשעולה חתן בר המצוה לתורה בפעם הראשונה, מברך אביו: "ברוך שפטרני מעונש הלזה". כלומר עד עתה לא היה הבן חייב במצוות מצד עצמו כי היה קטן, והאחריות למעשיו היתה על אביו, כי על האב יש מצוה לחנך את בנו הקטן, אבל מעתה מוטלת האחריות על הבן ואביו פטור מעונש, אם כי גם לאחר מכן על האב לחנך ולהדריך את בנו.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. לחץ כאן, השאר פרטים ונחזור אליך

הבת מגיעה למצוות בגיל 12 שנה שלימות. מגיל זה מחויבת היא במצוות הנוהגות בנשים (כלומר "מצוות לא תעשה" ו"מצוות עשה שאין הזמן גרמן" בנוסף למצוות התלויות בזמן שנשים חייבות בהן, כגון שבת, פסח, חנוכה ופורים). גם בהגיע הבת למצוות נוהגים לערוך בחוג המשפחה או בכיתה מסיבה צנועה, בה מקבלת היא החלטות טובות על המשך דרכה בהתנהגות המתאימה לבת ישראל כשרה.

חב"ד לעזרתך

הבת-מצווה היא גם הזדמנות מצויינת להעשיר במעט את המטען הרוחני שתישא עימה הילדה לכל החיים, ולספר לה מהי התורה, מהן המצוות ומהי מורשת אבות.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. השאר פרטים ונחזור אליך

טעות נפוצה לקרוא למעמד זה בשם "אירוסין". בחסידות חב"ד, מקפידים לקרוא לזוג "משודכים", זאת על פי הסברו של הרבי מליובאוויטש, כי מבחינה הלכתית ועל פי לשון התורה ובלשון חכמינו ז"ל המונח מתאר את שלב הקידושין, שבו נאסרת האישה על כל הגברים בעולם, כולל המקדש, עד לשלב הנישואין, בו מביא החתן את הכלה לביתו ומתייחד עמה. פירושו הנכון למעמד האירוסין – להלן:

אירוסין – ה"קידושין" שמקדש החתן את הכלה בטבעת ואומר לה בפני שני עדים: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", לפני נתינת הטבעת מברכים "ברכת אירוסין". כיום נערכים האירוסין בצמוד לנישואין.

למי יש יכולת לעצור מירוץ זה? הפיתרון היא המתנה האלוקית המרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים ומקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת משכיחה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו. הוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.

בואו ונעבור יחד, שלב אחר שלב על סדר סעודת השבת:

בסעודות שבת, יושבים כל בני הבית סביב השולחן הגדול, עליו פרושה מפה חגיגית, והוא ערוך בכלים יפים. אבי המשפחה יושב בראש השולחן, והוא מקדש על היין, ונותן לכל בני המשפחה לטעום מיין הקידוש. אחר כך נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מברך על שתי חלות – והוא בוצע אחת מהן, טובל כל פרוסה במלח, ומחלק לכל בני המשפחה.

לאחר ששבים בליל שבת מבית-הכנסת פותחים באמירת "שלום עליכם מלאכי השרת". מזמור זה מבוסס על האגדה התלמודית לפיה מלווים את האדם לביתו שני מלאכים, האחד טוב והשני רע. כאשר הם מוצאים את הבית ערוך ומוכן לכבוד שבת מאחל המלאך הטוב "הלואי ולשבת הבאה כך", והמלאך הרע עונה בעל כורחו "אמן". אך אם חלילה הבית אינו ערוך, המצב הוא הפוך. לאחר מכן קוראים את מזמור ל"א בספר ’משלי’ הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא".

את סעודת השבת אנו פותחים בקידוש. נאמר בתורה: "זכור את יום השבת לקדשו", וזכירה פירושה זכירת השבת וקידוש.

בעת אמירת הקידוש מונחות על השולחן שתי חלות הנקראות ’לחם משנה’ ומכוסות בכיסוי מיוחד המיועד לכך. כשבני ישראל היו במדבר ירד להם לחם מן השמים – ה’מַן’, בשבת ירד המַן בכמות כפולה ולכן אנו נוהגים לשים בכל סעודות השבת שתי חלות על השולחן. המַן ירד כ"מונח בקופסא" כשהוא מוגן מלמעלה ומלמטה בטל שמים, ולכן אנו מכסים את החלות. סיבה נוספת לכך היא חשיבותן של החלות המתבטאת בכך שעליהן מברכים לפני כל מאכל אחר. אולם מאחר ואסור לנו לטעום טעימה כלשהי לפני ה"קידוש", אנו מכסים את החלות כדי שלא יתביישו באופן ש"כאילו" הן אינן קיימות על השולחן.

לחצו כאן לנוסח הקידוש

לאחר הקידוש נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מניח את ידיו על החלות ומסמן את מקום בציעתן. לאחר ברכת "המוציא" הוא בוצע את החלה וטובל את הפרוסה במלח ומחלק ממנה לכל בני הבית.

כבר מיום חמישי, כל מי שהתקרב אל הבית הריח את ניחוחות מאכלי השבת הטעימים והמיוחדים. כאן מגיע הרגע בו סועדים בני הבית ממטעמים אלו. חכמינו ז"ל הקפידו מאוד על הידור סעודות השבת עד כי קבעו שכל מזונותיו של האדם קצובים למשך כל השנה להוציא את ההוצאות המיועדות לשבתות וימים טובים. לכן יש להכין סעודה דשנה הכוללת בין היתר מאכלי בשר ודגים.

בין מנה למנה מקדישים זמן לאמירת דברי תורה כשהנושא המרכזי הוא מטבע הדברים – פרשת השבוע. כמו כן שרים את זמירות השבת, במנגינותיהם המסורתיות, מתוך ברכון מיוחד. אבל כמובן שבעידן האינטרנט גם זמירות השבת כבר נמצאות כאן.

לחצו לזמירות שבת – "ומי שהדפיס בערב שבת – ישיר בשבת"…

אבל אלטרנטיבית, אפשר פשוט להכנס לחנות ספרי קודש הקרובה למקום מגוריכם, ופשוט לקנות ספר של מזמורי השבת – וכך לחסוך הרבה זמן והרבה דיו למדפסת.
אפשר גם לרכוש דיסק של שירי שבת, כדי ללמוד את המנגינות המיוחדות – אם כי האלטרנטיבה הפשוטה יותר היא גם פשוט להתארח אצל משפחה שומרת שבת, וללמוד שם את המנגינות השונות. (בהנחה ש"נפלתם" על משפחה שאינה נוהגת לזייף…)

בגמר הסעודה מברכים את ברכת המזון. אם ישנם שלושה גברים למעלה מגיל בר-מצוה יש לערוך "זימון" לפני תחילת אמירת הברכה. בשבת מוסיפים לברכת המזון הרגילה את פסקת "רצה והחליצנו", הנאמרת במחצית השניה של הברכה השלישית.

תינוק קטן מגיח לאוויר העולם. אתם מתבוננים בו, נדהמים מיופיו, מחוסר האונים שלו, רוצים לחבק, לנשק, לגונן ולא להרפות, לעולם.

תפילה ללידה קלה
(חוברה על ידי ר' יוסף חיים מבגדד ה"בן איש חי")

יהי רצון מלפניך יְיָ אלהינו ואלהי אבותינו שתתמלא ברחמים על (פלונית בת פלונית) ובזכות הפרק תהילים אשר קראתי ובכח שמות הקודש היוצאים ממנו ובכח רחמיך העצומים ובזכות הפסוקים: "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה",
"לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ"
"יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".
תזכה נא את (שם היולדת ושם אמה) ללידה קלה לחיים טובים ארוכים ולשלום וברך אותה ותשמח ביוצאי חלציה, ותזכנו לשמוע בשורות טובות ולבשר בשורות טובות ותרבה שמחות בישראל אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד.
אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ,
יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

יום הולדת

בתאריך העברי שבו חל יום ההולדת של כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל, גובר מזלם, ולכן יש בהתנהגותם ביום זה להשפיע על כל ימי השנה הבאה.

לאחרונה פשט המנהג הטוב להוסיף בנתינת צדקה ביום זה, להוסיף בתפלה ובלימוד התורה, וכן להתבודד ולערוך "מאזן" של אופן ההתנהגות בשנה שעברה (חשבון נפש) ולקבל החלטות טובות לשנה הבאה לטובה.

כמו"כ נהגו לערוך התוועדות של שמחה לחברים וידידים מתוך שבח והודיה לה'. (ויש המברכים "שהחיינו" על פרי חדש).

תהלים פרק כ:

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלהי יַעֲקֹב יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקּודֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ יִזְכֹּור כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה: ייִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּיתְעוֹדָד: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. לחץ כאן, השאר פרטים ונחזור אליך

אם אתם רוצים שבר-המצווה ייחקק בלב בנכם כחווייה יהודית מיוחדת במינה ולא כעוד טקס מלחיץ שמוכרחים לעבור – אתם מוזמנים להיכנס לבית-חב"ד ולשמוע על תוכנית ההכנה שלנו לבר-מצווה.

כשחוזרים הביתה מבית הכנסת אומרים שלום עליכם. כל קטע נאמר 3 פעמים:

1. שָלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן

מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא

אשת חיל

בפסוקים אלה כתובה – ע"פ סדר אותיות האלף-בית – מעלתה של אשת החיל.

אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה.
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.
גמלתהו טוב ולא-רע כל ימי חייה.
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה.
זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם.
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה.
טעמה כי טוב סחרה לא-יכבה בלילה נרה.
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך.
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון
לא-תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים.
מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה.
נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני-ארץ.
סדין עשתה ותמר וחגור נתנה לכנעני.
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה.
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל.
קמו בבניה ויאשרוה בעלה ויהללה.
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה.
שקר החן והבל היפי אשה יראת-יי היא תתהלל.
תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.

מוזגים את היין לגביע ואומרים:

מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר: בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני: תערך לפני שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לארך ימים:

דָּא הִיא סְעוּדָתָא דַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין:

אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא, חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִישָׁא. אַתְקִיּנוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין, וּזְעֵיר אַנְפִּין וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדָהּ:

הקידוש להלן נאמר בעמידת כל המסובים:

יום השישי: ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם: ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זיכרון למעשה בראשית. תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים, ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, ברוך אתה ה' מקדש השבת.

כעת יושב המקדש, שותה רוב כוס מהיין ומחלק למסובים

נוסח הקידוש לבוקר שבת

מוזגים את היין לגביע ואומרים:

מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר: בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני: תערך לפני שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לארך ימים:

אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא, חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִישָׁא. אַתְקִיּנוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין וּזְעֵיר אַנְפִּין אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדֵיהּ.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:

דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא:

זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי

על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו: סברי מרנן: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן.

כעת יושב המקדש, שותה רוב כוס מהיין ומחלק למסובים

להדפסה

ועוד אמרו חכמים: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: "בת פלוני לפלוני". ובמקום אחר נאמר כי שלושה שותפים באדם: הקב"ה, אביו ואמו. מדוע אין הקב"ה נמלך בשותפיו ומחליט בעצמו על הזיווג המתאים? אלא שהשותפות של האב והאם מתחילה רק ביצירת הוולד ולכן כל זמן שהוולד לא נוצר נעשה הזיווג על ידי הקב"ה לבדו ללא שותפים. מלאכה זו אינה מן הקלות, כמאמר חכמים: "וקשה לזווגם כקריעת ים-סוף".

בימי התלמוד והגאונים היתה הפרדה ברורה בין טקס ה’אירוסין’, בו קידש האיש את האשה, לבין ה’נישואין’, שביטאו את מעבר האשה לבית בעלה. בימינו טקס האירוסין (הקידושין) והנישואין מתקיימים בצוותא. נהוג לערוך לפני זה מעמד של התקשרות בין שני הצדדים והתחייבות הדדית להינשא בבוא היום. יש הנוהגים לכתוב בהזדמנות זו "תנאים", שהם למעשה הסכם בין ההורים משני הצדדים באשר למימון החתונה וצורכי הזוג. בשבת שלפני החופה נוהגים לכבד את החתן בעליה לתורה.

יום החופה נקבע כך שהכלה תהיה טהורה בליל כלולותיה. לפיכך חייבת הכלה לטבול במקוה טהרה לפני כניסתה לחופה.

יום הנישואין הוא כ"יום הכיפורים" לחתן ולכלה, בו הם פותחים דף חדש בחייהם. זהו יום שנועד לחשבון נפש. ההלכה מחייבת את בני הזוג להתענות באותו יום עד אחרי החופה, שהרי אמרו רז"ל שביום זה נמחלים להם כל עוונותיהם. סיבה נוספת לתענית היא כדי שיהיו מרוכזים ומיושבים בעת החופה.

בשעת הנישואין עומדים החתן והכלה תחת החופה הפרוסה מעליהם, כיסוי ראש הכלה ב"הינומא" נעשה ע"י החתן. לאחר החופה נכנסים לחדר מיוחד הנקרא "חדר ייחוד".

סידור הקידושין חייב להעשות בפיקוח רב מוסמך. לפי הסדר הנהוג כיום, נרשמים בני הזוג שבועות מספר לפני החתונה ברבנות המקומים ומקבלים שם הדרכה לפני נישואיהם.

ביטוי ללידה המחודשת, כתינוק בן יומו ללא עבירות, אנו מוצאים באחת משבע ברכות הנישואין: "ברוך אתה ה’ יוצר האדם". כמו כן נוהגים החתן והכלה, הוריהם וכל הקרובים, להרבות בנתינת צדקה ביום זה.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו, השאר פרטים ונחזור אליך