מעגל החיים היהודי – בית חבד רחביה

ברית מילה

מערכת האתר — Wed, 13 Nov 2019 00:00:00 +0000

פעולת המילה נקראת ברית בהיותה "אות ברית" החתומה ומוטבעת בבשרנו, כביטוי לקשר שבין עם ישראל והקב"ה. מיומו השמיני והלאה נושא עימו כל אדם מישראל את אות הברית הזה ואינו נפרד ממנו לעולם. לא היה עוד בישראל אות, ששמר על יחודו של עם ישראל ומנע התבוללות וטמיעה כאות ברית-המילה. חז"ל ציינו, כי על אף ההתכחשויות של רבים בעם, בתקופות שונות, לרבות ממצוות התורה, נשארה ברית-המילה נחלת העם לדורותיו. היו אף שמסרו נפשם על קיום מצווה זו ; בתקופות הקשות ביותר, כשהיה ברור שניתן לזהות יהודי על פי מילתו, נטלו היהודים את הסיכון ולא ויתרו על מילת בניהם.

טעות היא לנמק את ברית המילה בשיקולי בריאות או היגיינה (למרות שמחקרים הוכיחו כי בברית-מילה יש כדי להוריד את אחוז הסיכון ללקות במהלה ממארת). המטרה האמיתית של ברית-המילה היא הטבעת החותם בבשר בברית קודש ביננו ובין ה’.

המצווה היא למול דווקא ביום השמיני ועל כן דוחה ברית המילה את השבת, ואפילו את יום הכיפורים. אמנם התורה אומרת "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" אך על פי העיקרון של "וחי בהם" אין למול תינוק ביום השמיני, אם משקלו מועט מדי, אם לקה בצהבת, או מכל סיבה אחרת שעליה מורה הרופא. "פקוח נפש" דוחה כל מצוות ’עשה’ שבתורה, ועל כן דוחים את הברית אפילו על ספק "פקוח נפש". המילה עצמה כוללת שלושה שלבים ; מילה, פריעה ומציצה, המבוצעים בזריזות על ידי מוהל מומחה וירא שמים, מוכר ידוע ומוסמך.

המילה נערכת במעמד של עשרה אנשים (אך חוסר מנין אינו מעכב את עריכתה) ויש לעורכה בצמוד לסעודה שהיא סעודת מצווה המהווה מרכיב חשוב במצוות ברית מילה. בשל חשיבות סעודת המצווה אין להזמין קרואים לברית, כי לא יתכן שלא להיענות להזמנה של השתתפות במצווה חשובה שכזו, ולכן מודיעים בלבד את זמן האירוע ומקומו ולא מזמינים רשמית ופורמלית.

סנדק

האדם שמתכבד עני ההורים להחזיק את התינוק על ברכיו בזמן ברית המילה. בדרך כלל מכבדים בסנדקאות את הסבא או רב חשוב. מובא בספרים שסנדקאות היא סגולה לעשירות.

כסא של אליהו

הכסא שעליו יושב הסנדק עם התינוק הנימול. על פי דברי חז"ל מגיע אליהו הנביא לכל ברית מילה.

שיהיה במזל טוב!

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. השאר פרטים ונחזור אליך

פטירה

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

חברה קדישא

קבוצת אנשים קבועה הקיימת בכל ישוב יהודי, שאנשיה קיבלו על עצמם לעסוק במצוה זו של הטיפול בצרכי המת וקבורתו.

אבל

אדם שנפטר אחד מהקרובים לו ביותר, דהיינו הוריו, ילדיו, אשתו, אחיו או אחיותיו, צריך לנהוג בדיני אבלות. עיקרי דיני האבלות נוהגים בשבעת הימים מיום הקבורה והלאה, וחלקם עד 30 יום. ובאבלות על הורים – עד 12 חודש.

מצוה לנחם את האבלים בעיקר בתוך ימי השבעה, ואומרים להם: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", או: "מן השמים תנוחמו".

נר נשמה

נר שדולק 24 שעות ומדליקים אותו ביום השנה לפטירת הורה, קרוב או יקיר.

קדיש יתום

מי שנפטרו אביו או אמו, במשך 11 חודשים מיום פטירתם אומר קדיש יתום, וכן ביום הזכרון (יארצייט) שלהם, לעילוי נשמתם. בקדיש זה בדרך כלל יש 2 קטעים נוספים על החצי הקדיש ובהם בקשות לשלום עם ישראל. אמירת הקדיש היא דבר גדול ומיוחד מאוד עבור נשמת הנפטר. מילות הקדיש מסייעות לעליית נשמת הנפטר ומלוות אותו לגן עדן.

נוסח קדיש יתום

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. אמן בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. אמן בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. אמן [יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ] יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרֵךְ, וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאֵר, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אמן לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. אמן

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן : אמן עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. אמן

ראשי תיבות

ז"ל – זכרונו לברכה (ביטוי לאחר הזכרת שמו של יהודי שנפטר)

נ"ע – נשמתו עדן

ע"ה – עליו השלום

זצ"ל – זכר צדיק לברכה (ביטוי לאחר הזכרת שמו של צדיק שנפטר)

תנצב"ה – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים (ביטוי הנרשם על מצבה או הקדשה על שם יהודי שנפטר)

חב"ד לעזרתך

אם אחד מיקירי המשפחה נפטר, לא עלינו, ואתם זקוקים לעזרה מיידית. הכוונה כשלהי שתסייע לכם לעבור את הרגעים הקשים ביותר, כמו שצריך. כמו יהודים.

או שמלאה שנה לפטירת היקיר ואתם זקוקים למישהו שינחה את הטקס בבית-הקברות ויישא את תפילת "א-ל מלא רחמים".

בית-חב"ד יעמוד לימינכם גם ברגעים האלה. פנו לבית-חב"ד ותעזרו ללא תמורה. כי אנחנו הכתובת לכל עניין יהודי ולכל יהודי – בעת שמחה כמו בשעת מצוקה.

בשורות טובות ושרק נהיה בריאים.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. לחץ כאן, השאר פרטים ונחזור אליך

הפרישות וההתחדשות

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

חוקי היהדות מקדשים את חיי המשפחה. מרוממים את הקשר שבין איש לאשתו מהרמה הגופנית-הבהמית אל רמה גבוהה של קדושה, טוהר והתעלות. היהדות אינה שוללת, חלילה, את חיי האישות. היא רק דורשת להעלותם ולקדשם. גישה זו מעניקה תוכן אחר לגמרי לחיי המשפחה.

תקופת הנידות שבה הופכים יחסי האיש והאשה ליחסי אח-אחות מרעננים מידי חודש מחדש את חיי הנישואין. הם מחסלים את השיגרה והשיעמום, פגעים שזוגות כה רבים בעולם המודרני סובלים מהם. חיי האישות המתחדשים עם תום ימי הנידות הם צעירים יותר, עמוקים יותר ואציליים יותר.

עובדה זו מלמדת על התבונה העמוקה הטמונה במצוות טהרת-המשפחה, פשוט מהבחינה הארצית. חוקרים מהוללים רבים ששמעו על חוקי הטהרה לא הסתירו את התפעלותם. רופאה נודעת, לא יהודייה, מאנגליה, שהקדישה שנים רבות לחקר בעיות האשה והמשפחה, כתבה במחקרה: "שמעתי על חוקי הדת היהודית – זהו החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה. אלה שסידרו את חייהם לפי חוקים אלה – הם מאושרים".

אולם, כאמור, חשיבותם העצומה של דיני הטהרה אינו מצטמצם רק בכך, שהם מעניקים אושר למקיימיהם. תכונה חשובה הרבה יותר שיש בטהרת-המשפחה היא – הבטחת השתמרותה של טהרת העם היהודי!

הילדים הנולדים המקשר המושתת על טהרת-המשפחה הם עדינים יותר, טהורים יותר, מרוסנים יותר ומוכשרים יותר. ליבם פתוח יותר אל הרוחניות ואל הקדושה והם נמשכים פחות אחר התאוות הגופניות והחמרנות. כבר מרגע לידתם יש להם נתונים יהודיים טובים יותר.

לעומת זאת, ילדים שנולדו מקשר בלתי טהור – חסרים סגולה זו. הם יכולים להיות פקחים ונבונים, אולם יחסר להם טוהר נפשי מסויים.

מבחינה זו נגרם להם נזק נפשי (מלבד הנזק הגופני, דבר שעליו מצביעים רופאים רבים) בלתי ניתן לתיקון.

הורים בישראל חייבים לזכור את משמעות האחריות המוטלת עליהם. במעשיהם הם קובעים את גורל ילדיהם ונכדיהם עד סוף כל הדורות. אי-הקפדה על דיני טהרת-המשפחה מהווה גם מעשה בלתי מוסרי. היא שוללת, במידה ידועה, את יכולת הבחירה-החופשית של הילדים, בכך שכבר מרגע לידתם חסירה להם אותה טהרה יהודית. זו אחריות כבדה ביותר המוטלת על ההורים.

המאמץ הנדרש לשם קיום דיני טהרת-המשפחה – והוא אכן מאמץ די רציני, ביחוד למי שלא הורגל לכך – הוא אפסי וחסר-ערך לעומת התועלת הבלתי-ניתנת-למדידה הבאה על-ידה ולעומת האושר שהיא מביאה למשפחה כולה. בני-זוג שיתחילו להקפיד על שמירת טהרת-המשפחה ימצאו את עצמם בתוך זמן קצר אסירי-תודה לאבינו שבשמיים על שהעניק לנו את חוקי-החיים הללו.

חוקי טהרת-המשפחה מהווים אחד המרכיבים החשובים של המשפחה היהודית. לאלה יש להוסיף את גישתה הכללית של היהדות כלפי התא המשפחתי. היהדות רואה בתא-המשפחתי אבן-יסוד שעליה נבנה עם ישראל. תפקידי האיש והאשה בבית היהודי הם תפקידים מקודשים, המושתתים על כבוד הדדי רב, על נאמנות, ועל מחוייבות עמוקה של האחד כלפי השני. בית כזה מגדל ילדים יהודיים בריאים בגופם ובנפשם המביאים אושר להוריהם ולבני משפחתם.

היהדות מלמדת את ההורים לראות את הברכה הגדולה שבכל ילד שנוסף למשפחה, את הזכות הנפלאה שבדבר ואת האושר שכל ילד מביא. היהדות מתנגדת בתקיפות לנורמה המשונה של משפחות קטנטנות ורואה בה עיוות חמור וטעות יסודית בעצם ההתייחסות כלפי הילד. ילדים אינם נמדדים במונחים של כסף ושל נוחות. חלילה לנו לערב שיקולים כאלה בכל הקשור להבאת עוד ילד יהודי לעולם.

כל ילד בבית פירושו – עולם נוסף. הוא מרחיב ומעשיר את עולמם של ההורים ושל כל בני הבית ומביא לכולם אושר רב יותר. הנטל הכלכלי והמאמץ הפיסי והנפשי הנדרש כדי לגדל ילד נוסף בבית – אינו עומד בשום יחס מול הברכה והאושר שהילד מביא. וחשוב לזכור, סוף סוף, כי ישנו מי שזן ומפרנס את הבריאה והוא גם יתן בידי ההורים את הכוחות והמשאבים הדרושים כדי שלא יחסר להם ולבני-ביתם דבר. אדרבה, ילד נוסף זה עשוי להביא הרחבה בלתי צפוייה, גם ביחס למצב שהיה קיים בטרם נולד.

כך, בטהרה ובהתייחסות הראוייה כלפי התא-המשפחתי, נבנית ריקמת-היסוד של עם ישראל וכך יהיה מובטח אושרו של כל יהודי, גבר ואשה, ילד וילדה, נער וזקן. כך גם יהיה מובטח עתידו הנצחי של העם היהודי.

נקדים ונאמר כי דיני הטהרה מורכבים ואין לסמוך על הדינים המובאים כאן כמבוא כללי בלבד. ראוי מאד ללמוד את דיני טהרת המשפחה בשיעורים המתקיימים בנושא זה בבתי חב"ד ובמקומות רבים נוספים. כמו-כן ניתן ללמוד דינים אלה אצל "מדריכות כלות". קיימים כיום ספרים רבים שנכתבו בשפה קלה וניתן לרכשם בחנויות ספרי הקודש. יעוץ בנושא זה ניתן לקבל גם אצל הבלניות במקוואות הטהרה לנשים.

כשהאשה מקבלת את המחזור החודשי, או כשהבחינה בהפרשה דמית (מכל סיבה שהיא) – מתחייב שינוי מיידי בכל מערכת היחסים שלה עם בעלה. מרגע זה ועד לטבילה חל איסור על קיום יחסי אישות ועל כל ביטוי של קלות-ראש. עליהם להמנע מכל מצב שיש בו כדי לעורר תשוקה לקירבה גופנית.

(אגב: אין פירושו של דבר שערך האשה יורד בימים אלה. תהיה זו איוולת לחשוב כך. הדבר אינו צריך לשנות במאומה את יחסי הכבוד והערכה שבין בני-הזוג).

כשהדימום פוסק לחלוטין – אך בכל מקרה, לא לפני שחלפו חמשה ימים מתחילתו – עורכת האשה, לפני שקיעת החמה, בדיקה יסודית בגופה כדי לוודא שהדימום אכן פסק. במקרה שהיא אכן מוצאת את עצמה נקיה – היא מתחילה בספירת שבעה ימים המכונית "שבעה נקיים". בכל יום, בבוקר ולפני השקיעה, היא בודקת את עצמה מחדש וכן היא מקפידה לבדוק את בגדיה ואת כלי-מטתה. (האיסור על קירבה עם הבעל עומד בעינו בימים אלה).

לחצי כאן ל’סוד הטהרה במקווה’

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

פדיון הבן

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

אבותינו זכו להשתחרר ממצרים רק לאחר שהשם הנחית על המצריים את המכה העשירית היא מכת בכורות. כל בכורי מצרים באדם ובבהמה ניספו ורק בכורי ישראל ניצלו וחייהם ניתנו להם במתנה על ידי ה’.

לאור זאת נאמר בתורה: "…ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה, לי יהיו אני ה’".

לכן את בכורי הבהמה, אם לא היה בהם מום, היו מקריבים בבית המקדש על המזבח לה’ ואילו הבכור בבני האדם הוקדש מרגע הוולדו לעבוד בקודש. אולם מאחר שזמן קצר מיום צאתם ממצרים חטאו בני-ישראל במעשה העגל והבכורים בכללם, ניטלה מהם זכות העבודה בקודש והועברה לבני שבט לוי, אלה האחרונים ויתרו על כל קניניהם הפרטיים, לרבות נחלתם בארץ ישראל, כדי לשרת את הכלל. לכן כאשר נולד בן בכור, אנו "זוכים" בו לעצמינו באופן סמלי – רק בשל העובדה שהכהן ממלא את התפקיד שהבכור היה אמור לעשות, זהו אחד הטעמים שאת הבכור פודים דוקא מן הכהן שבא תחתיו.

כשהתינוק נשאר בחיים לאחר שלושים יום הוא יוצא מסיכון של נפל ונכנס לחזקת אדם. לכן אנו נוהגים לפדות את הבכור כבר ביום הראשון שלאחר מלאות שלושים יום להולדתו. התורה קובעת (בספר ויקרא פרק כ"ז) את ערכו הכספי של כל אדם בהתאם לגילו ומינו. הערך המינימלי הוא חמישה שקלי כסף לתינוק שחלף חודש מיום הוולדו. זהו הסכום שבו פודה האב את בנו הבכור מיד הכהן, שהוא לפחות משקל של 101 גרם כסף טהור, או שוויו בתכשיטים או מטלטלים אחרים אך לא בשטרות.

הגדרת הבכור לצורך זה היא "פטר רחם" כלומר שהעובר פותח לראשונה את רחם אמו ולכן חשוב לציין כי דוקא הבכור מאמו חייב בפדיון. אם האב הוא כהן או לוי או שהאם היא בת כהן או בת לוי אין חובת הפדיון חלה על ילדם. אם לאם היתה הפלה קודם לכן או שהלידה היתה בניתוח קיסרי אין עורכים פדיון (הפלה שעד אמצע השבוע ה-6 לאחר 40 יום אינה נחשבת ואם ארעה ההפלה עד השבוע ה-13 דהיינו לאחר 90 יום, פודים את הבן שנולד לאחריה בלא ברכה).

האב מצווה בפדיון הבן (כמו המילה) אך אם הבן לא נפדה על ידי אביו חייב הוא לפדות את עצמו. לכן חשוב מאוד שכל מי שהוא בכור יוודא שאכן נפדה, ואם התברר שלא, יפדה את עצמו מיד. מי שאינו בטוח כי הוא בכור החייב בפדיון – יפדה את עצמו ללא ברכה.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. לחץ כאן, השאר פרטים ונחזור אליך

סוד טהרה במקווה

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

במשך דורות רבים עמדו רבים מאומות העולם והשתאו למראה של המשפחה היהודית. לא אחת ניסו הללו להבין את הקסם שבה, את השלוה שלה ואת האושר שהיא מעניקה.

עד עצם היום הזה, גם כאשר העולם כולו עומד חסר-אונים בפני מכת הנישואין ההרוסים – מהווה המשפחה היהודית המקורית סמל של יציבות, טוהר ונאמנות. עד עצם היום הזה מתקנאים רבים באושר המופלא של האנשים המנהלים חיי משפחה יהודיים.

סודה של המשפחה היהודית טמון במערכת המצוות הכלולה במושג "טהרת המשפחה". מערכת זו שומרת על רעננות חיי הנישואין, מגינה על בני הזוג ומעניקה בכך אושר ויציבות.

מצוות טהרת-המשפחה מהווה את ההמחשה הטובה ביתר לכך, שמצוות הבורא הן גם המפתח לחיים בריאים, יפים, מהנים ומאושרים בעולם-הזה. אמנם, לא בשביל זה אנו מקיימים את המצוות. אנו מקיימים אותן מפני שכך ציוונו בורא-העולם. אולם זה מרגש למדי לראות, עד כמה חופף מילוי רצון ה’ את האושר הגופני והנפשי כאן בעולם הזה.

בלילה שלאחר שבעת הימים הנקיים יכולה האשה לטבול, וטבילתה היא מצווה. הטבילה יכולה להתבצע רק במימי מקווה כשרה. כיום יש כמעט בכל ישוב מקווה מודרני, עם כל התנאים הסניטאריים, ההופך את הטבילה לחווייה עבור כל אשה. לפני הטבילה צריכה האשה לוודא שלא דבוק על גופה שום דבר שיש בו כדי להפריד בין מימי המקווה לבין גופה. היא צריכה לרחוץ היטב את עצמה, לחפוף ביסודיות את שערותיה ולהסיר מגופה כל חציצה. או-אז היא נכנסת אל המקווה, טובלת וחוזרת לחיים חדשים וטהורים עם בעלה.

בכל מקווה נמצאת אשה שתדריך ברצון ובשמחה את כל הבאות לטבול ותיתן בידיהן את כל האמצעים הדרושים לכך.

חשוב לזכור, כי כל עוד לא טבלה האשה בימי מקווה כשר – עומד בעינו האיסור על כל קירבה גופנית עם הבעל, אף אם כבר חלפו שנים רבות מאז הדימום האחרון. חשוב להביא זאת לידיעתן של נשים שעברו את גיל הפריון, שכן, דוקא במצבן יש ביכולתן לשחרר את יחסיהן עם בעליהן מכל איסור באמצעות טבילה אחת ויחידה (אלא אם כן יגלו דימום נוסף, מכל סיבה שהיא); במאמץ חד-פעמי (אם בכלל ניתן להגדיר את הטבילה במקווה כמאמץ) הן נכנסות לחיים יפים וטהורים לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לאתר מקווה מתוך מאגר המקוואות הפועלות ברחבי הארץ.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

חנוכת הבית

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

חנוכת בית היא אירוע שבו מציינים כניסה לבית קבע חדש (מושכר או קנוי). האירוע מלווה בסעודה לקרובים ולעניים מוזמנים, ויכול לציין מגוון דברים, החל מסוג של הודיה, תפילות ובקשות שלא תארע כל תקלה בביתו, וכלה בסימן דרך עם שאיפות ותקוות לעתיד.

רמז למנהג נמצא בתורה: בצאת העם למלחמה, היו מכריזים השוטרים: "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" (דברים כ ה).

ניתן לחגוג "חנוכת בית" באופן חברתי מלא, וניתן להסתפק גם במעגלים מצומצמים ומשפחתיים יותר. מה חשוב יותר מהמסגרת הוא התוכן שתיצקו לתוך האירוע והקשר של התוכן הזה עם מה שאתם מאחלים ומייחלים לעצמכם בעתיד.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו, השאר פרטים ונחזור אליך

קישורי התנאים ואירוסין

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

כשבחור ובחורה החליטו ביניהם להנשא זה לזה, והם מקבלים על כך את הסכמת הוריהם וברכת רבותיהם, עורכים ההורים ה"מחותנים" סעודת מצוה בה כותבים את ה"תנאים" שלפיהם החליטו בני הזוג להנשא (כגון : מה יתן כל צד, היכן ומתי תהיה החתונה, וכדומה).

טעות נפוצה לקרוא למעמד זה בשם "אירוסין". בחסידות חב"ד, מקפידים לקרוא לזוג "משודכים", זאת על פי הסברו של הרבי מליובאוויטש, כי מבחינה הלכתית ועל פי לשון התורה ובלשון חכמינו ז"ל המונח מתאר את שלב הקידושין, שבו נאסרת האישה על כל הגברים בעולם, כולל המקדש, עד לשלב הנישואין, בו מביא החתן את הכלה לביתו ומתייחד עמה. פירושו הנכון למעמד האירוסין – להלן:

אירוסין – ה"קידושין" שמקדש החתן את הכלה בטבעת ואומר לה בפני שני עדים: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", לפני נתינת הטבעת מברכים "ברכת אירוסין". כיום נערכים האירוסין בצמוד לנישואין.

אות בספר תורה

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

מצווה על כל יהודי שיכתוב ושיהיה לו ספר תורה כשר.

מאחר ורוב האנשים אינם מסוגלים לכתוב ספר תורה, בשל המורכבות הרבה הקשורה בכך, לרבות הוצאה כספית של עשרות אלפי דולרים שיש לשם עבור הקלף, סופר סת"ם שעמל על כתיבתו במשך כשנה, הוצאות הגהה ועוד, המליץ הרבי מליובאוויטש שכל יהודי יהיה שותף בספר תורה כללי, בכך שיקנה אות אחת לפחות בספר תורה זה, ובכך יהיה שותף בספר התורה כולו. כמו-כן ביקש הרבי להעניק תעודה מיוחדת לכל רוכש.

בדרך זו גם מושגת אחדות בין כל היהודים השותפים באותו ספר. ככל שיותר יהודים מאוחדים ביניהם, מחזק הדבר את חוסנו הרוחני של עם ישראל.

רכוש עבורך ועבור בני ביתך אות בספר התורה! פנה אלינו, השאר פרטים ונחזור אליך

החוויה האהובה ביותר

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

החיים זורמים ללא הפוגה. את כל זמננו אנו מקדישים בעצם למען משפחתנו, אך למרבית ההפתעה, לא נותר לו ולו רגע אחד כדי לחשוב מחשבות מהותיות על אודות עצמנו ומשפחתנו…

למי יש יכולת לעצור מירוץ זה? הפיתרון היא המתנה האלוקית המרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים ומקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת משכיחה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו. הוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.

בואו ונעבור יחד, שלב אחר שלב על סדר סעודת השבת:

בסעודות שבת, יושבים כל בני הבית סביב השולחן הגדול, עליו פרושה מפה חגיגית, והוא ערוך בכלים יפים. אבי המשפחה יושב בראש השולחן, והוא מקדש על היין, ונותן לכל בני המשפחה לטעום מיין הקידוש. אחר כך נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מברך על שתי חלות – והוא בוצע אחת מהן, טובל כל פרוסה במלח, ומחלק לכל בני המשפחה.

לאחר ששבים בליל שבת מבית-הכנסת פותחים באמירת "שלום עליכם מלאכי השרת". מזמור זה מבוסס על האגדה התלמודית לפיה מלווים את האדם לביתו שני מלאכים, האחד טוב והשני רע. כאשר הם מוצאים את הבית ערוך ומוכן לכבוד שבת מאחל המלאך הטוב "הלואי ולשבת הבאה כך", והמלאך הרע עונה בעל כורחו "אמן". אך אם חלילה הבית אינו ערוך, המצב הוא הפוך. לאחר מכן קוראים את מזמור ל"א בספר ’משלי’ הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא".

את סעודת השבת אנו פותחים בקידוש. נאמר בתורה: "זכור את יום השבת לקדשו", וזכירה פירושה זכירת השבת וקידוש.

בעת אמירת הקידוש מונחות על השולחן שתי חלות הנקראות ’לחם משנה’ ומכוסות בכיסוי מיוחד המיועד לכך. כשבני ישראל היו במדבר ירד להם לחם מן השמים – ה’מַן’, בשבת ירד המַן בכמות כפולה ולכן אנו נוהגים לשים בכל סעודות השבת שתי חלות על השולחן. המַן ירד כ"מונח בקופסא" כשהוא מוגן מלמעלה ומלמטה בטל שמים, ולכן אנו מכסים את החלות. סיבה נוספת לכך היא חשיבותן של החלות המתבטאת בכך שעליהן מברכים לפני כל מאכל אחר. אולם מאחר ואסור לנו לטעום טעימה כלשהי לפני ה"קידוש", אנו מכסים את החלות כדי שלא יתביישו באופן ש"כאילו" הן אינן קיימות על השולחן.

לחצו כאן לנוסח הקידוש

לאחר הקידוש נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מניח את ידיו על החלות ומסמן את מקום בציעתן. לאחר ברכת "המוציא" הוא בוצע את החלה וטובל את הפרוסה במלח ומחלק ממנה לכל בני הבית.

כבר מיום חמישי, כל מי שהתקרב אל הבית הריח את ניחוחות מאכלי השבת הטעימים והמיוחדים. כאן מגיע הרגע בו סועדים בני הבית ממטעמים אלו. חכמינו ז"ל הקפידו מאוד על הידור סעודות השבת עד כי קבעו שכל מזונותיו של האדם קצובים למשך כל השנה להוציא את ההוצאות המיועדות לשבתות וימים טובים. לכן יש להכין סעודה דשנה הכוללת בין היתר מאכלי בשר ודגים.

בין מנה למנה מקדישים זמן לאמירת דברי תורה כשהנושא המרכזי הוא מטבע הדברים – פרשת השבוע. כמו כן שרים את זמירות השבת, במנגינותיהם המסורתיות, מתוך ברכון מיוחד. אבל כמובן שבעידן האינטרנט גם זמירות השבת כבר נמצאות כאן.

לחצו לזמירות שבת – "ומי שהדפיס בערב שבת – ישיר בשבת"…

אבל אלטרנטיבית, אפשר פשוט להכנס לחנות ספרי קודש הקרובה למקום מגוריכם, ופשוט לקנות ספר של מזמורי השבת – וכך לחסוך הרבה זמן והרבה דיו למדפסת.
אפשר גם לרכוש דיסק של שירי שבת, כדי ללמוד את המנגינות המיוחדות – אם כי האלטרנטיבה הפשוטה יותר היא גם פשוט להתארח אצל משפחה שומרת שבת, וללמוד שם את המנגינות השונות. (בהנחה ש"נפלתם" על משפחה שאינה נוהגת לזייף…)

בגמר הסעודה מברכים את ברכת המזון. אם ישנם שלושה גברים למעלה מגיל בר-מצוה יש לערוך "זימון" לפני תחילת אמירת הברכה. בשבת מוסיפים לברכת המזון הרגילה את פסקת "רצה והחליצנו", הנאמרת במחצית השניה של הברכה השלישית.

שלום זכר’

מערכת האתר — Sun, 22 Oct 2017 00:00:00 +0000

בליל השבת הראשון להולדת בן זכר עורכים בביתו מסיבה שבה אומרים דברי תורה לזכותו. המסיבה נקראת "שלום זכר". על פי מאמר חכמינו ז"ל: "כיון שבא זכר – בא שלום לעולם".

נוהגים לאכול בסעודה זו קטניות עגולות (חומוס – "ארבעס" בלע"ז) כמאכל שבבית אבלים, משום שבסעודה זו "מנחמים" כביכול את התינוק, אשר בבטן אמו לימדו מלאך את כל התורה, ובצאתו לאוויר העולם סטרו המלאך על פיו ושכח את תלמודו.

לקבלת הדרכה בנושא ולפרטים נוספים פנה אלינו. לחץ כאן, השאר פרטים ונחזור אליך