למי יש יכולת לעצור מירוץ זה? הפיתרון היא המתנה האלוקית המרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים ומקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת משכיחה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו. הוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.

בואו ונעבור יחד, שלב אחר שלב על סדר סעודת השבת:

בסעודות שבת, יושבים כל בני הבית סביב השולחן הגדול, עליו פרושה מפה חגיגית, והוא ערוך בכלים יפים. אבי המשפחה יושב בראש השולחן, והוא מקדש על היין, ונותן לכל בני המשפחה לטעום מיין הקידוש. אחר כך נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מברך על שתי חלות – והוא בוצע אחת מהן, טובל כל פרוסה במלח, ומחלק לכל בני המשפחה.

לאחר ששבים בליל שבת מבית-הכנסת פותחים באמירת "שלום עליכם מלאכי השרת". מזמור זה מבוסס על האגדה התלמודית לפיה מלווים את האדם לביתו שני מלאכים, האחד טוב והשני רע. כאשר הם מוצאים את הבית ערוך ומוכן לכבוד שבת מאחל המלאך הטוב "הלואי ולשבת הבאה כך", והמלאך הרע עונה בעל כורחו "אמן". אך אם חלילה הבית אינו ערוך, המצב הוא הפוך. לאחר מכן קוראים את מזמור ל"א בספר ’משלי’ הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא".

את סעודת השבת אנו פותחים בקידוש. נאמר בתורה: "זכור את יום השבת לקדשו", וזכירה פירושה זכירת השבת וקידוש.

בעת אמירת הקידוש מונחות על השולחן שתי חלות הנקראות ’לחם משנה’ ומכוסות בכיסוי מיוחד המיועד לכך. כשבני ישראל היו במדבר ירד להם לחם מן השמים – ה’מַן’, בשבת ירד המַן בכמות כפולה ולכן אנו נוהגים לשים בכל סעודות השבת שתי חלות על השולחן. המַן ירד כ"מונח בקופסא" כשהוא מוגן מלמעלה ומלמטה בטל שמים, ולכן אנו מכסים את החלות. סיבה נוספת לכך היא חשיבותן של החלות המתבטאת בכך שעליהן מברכים לפני כל מאכל אחר. אולם מאחר ואסור לנו לטעום טעימה כלשהי לפני ה"קידוש", אנו מכסים את החלות כדי שלא יתביישו באופן ש"כאילו" הן אינן קיימות על השולחן.

לחצו כאן לנוסח הקידוש

לאחר הקידוש נוטלים בני המשפחה את ידיהם, ואבי המשפחה מניח את ידיו על החלות ומסמן את מקום בציעתן. לאחר ברכת "המוציא" הוא בוצע את החלה וטובל את הפרוסה במלח ומחלק ממנה לכל בני הבית.

כבר מיום חמישי, כל מי שהתקרב אל הבית הריח את ניחוחות מאכלי השבת הטעימים והמיוחדים. כאן מגיע הרגע בו סועדים בני הבית ממטעמים אלו. חכמינו ז"ל הקפידו מאוד על הידור סעודות השבת עד כי קבעו שכל מזונותיו של האדם קצובים למשך כל השנה להוציא את ההוצאות המיועדות לשבתות וימים טובים. לכן יש להכין סעודה דשנה הכוללת בין היתר מאכלי בשר ודגים.

בין מנה למנה מקדישים זמן לאמירת דברי תורה כשהנושא המרכזי הוא מטבע הדברים – פרשת השבוע. כמו כן שרים את זמירות השבת, במנגינותיהם המסורתיות, מתוך ברכון מיוחד. אבל כמובן שבעידן האינטרנט גם זמירות השבת כבר נמצאות כאן.

לחצו לזמירות שבת – "ומי שהדפיס בערב שבת – ישיר בשבת"…

אבל אלטרנטיבית, אפשר פשוט להכנס לחנות ספרי קודש הקרובה למקום מגוריכם, ופשוט לקנות ספר של מזמורי השבת – וכך לחסוך הרבה זמן והרבה דיו למדפסת.
אפשר גם לרכוש דיסק של שירי שבת, כדי ללמוד את המנגינות המיוחדות – אם כי האלטרנטיבה הפשוטה יותר היא גם פשוט להתארח אצל משפחה שומרת שבת, וללמוד שם את המנגינות השונות. (בהנחה ש"נפלתם" על משפחה שאינה נוהגת לזייף…)

בגמר הסעודה מברכים את ברכת המזון. אם ישנם שלושה גברים למעלה מגיל בר-מצוה יש לערוך "זימון" לפני תחילת אמירת הברכה. בשבת מוסיפים לברכת המזון הרגילה את פסקת "רצה והחליצנו", הנאמרת במחצית השניה של הברכה השלישית.

כשחוזרים הביתה מבית הכנסת אומרים שלום עליכם. כל קטע נאמר 3 פעמים:

1. שָלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן

מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא

אשת חיל

בפסוקים אלה כתובה – ע"פ סדר אותיות האלף-בית – מעלתה של אשת החיל.

אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה.
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.
גמלתהו טוב ולא-רע כל ימי חייה.
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה.
זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם.
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה.
טעמה כי טוב סחרה לא-יכבה בלילה נרה.
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך.
כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון
לא-תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים.
מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה.
נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני-ארץ.
סדין עשתה ותמר וחגור נתנה לכנעני.
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה.
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל.
קמו בבניה ויאשרוה בעלה ויהללה.
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה.
שקר החן והבל היפי אשה יראת-יי היא תתהלל.
תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.

מוזגים את היין לגביע ואומרים:

מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר: בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני: תערך לפני שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לארך ימים:

דָּא הִיא סְעוּדָתָא דַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין:

אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא, חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִישָׁא. אַתְקִיּנוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין, וּזְעֵיר אַנְפִּין וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדָהּ:

הקידוש להלן נאמר בעמידת כל המסובים:

יום השישי: ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם: ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זיכרון למעשה בראשית. תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים, ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, ברוך אתה ה' מקדש השבת.

כעת יושב המקדש, שותה רוב כוס מהיין ומחלק למסובים

נוסח הקידוש לבוקר שבת

מוזגים את היין לגביע ואומרים:

מזמור לדוד, ה' רעי לא אחסר: בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני: תערך לפני שלחן נגד צררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לארך ימים:

אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא, חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִישָׁא. אַתְקִיּנוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין וּזְעֵיר אַנְפִּין אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדֵיהּ.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:

דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא:

זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי

על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו: סברי מרנן: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן.

כעת יושב המקדש, שותה רוב כוס מהיין ומחלק למסובים

להדפסה

מנוחה ושמחה

1. מנוחה ושמחה אור ליהודים,
יום שבתון יום מחמדים
שומריו וזוכריו המה מעידים,
כי לששה כל ברואים ועומדים.

3. במשנה לחם וקדוש רבה,
ברוב מטעמים ורוח נדיבה.
יזכו לרב טוב המתענגים בה
בביאת גואל לחיי העולם הבא.

מה ידידות

מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה,
בכן נרוץ לקראתך, בואי כלה נסוכה,
לבוש בגדי חמודות, להדליק נר בברכה,
ותכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
מערב מזמינים, כל מיני מטעמים,
מבעוד יום מוכנים, תרנגולים מפוטמים,
ולערוך כמה מינים, שתות יינות מבשמים,
ותפנוקים מעדנים, בכל שלש פעמים.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
נחלת יעקב יירש, בלי מצרים נחלה,
ויכבדוהו עשיר ורש, ותזכו לגאלה,
יום שבת אם תשמרו, והייתם לי סגלה,
ששת ימים תעבדו, ובשביעי נגילה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
חפציך אסורים, וגם לחשב חשבונות,
הרהורים מתרים ולשדך הבנות,
ותינוק ללמדו ספר, למנצח בנגינות,
ולהגות באמרי שפר, בכל פנות ומחנות.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
הלוכך תהא בנחת, ענג קרא לשבת,
והשנה משבחת, כדת נפש משיבת,
בכן נפשי לך ערגה, ולנוח בחבת,
כשושנים סוגה, בו ינוחו בן ובת.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.
מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה,
כל המתענגים בה, יזכו לרב שמחה,
מחבלי משיח יצלו לרוחה,
פדותנו תצמיח ונס יגון ואנחה.
להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים.

י-ה רבון עלם

י-ה רבון עלם ועלמיא,
אנת הוא מלכא מלך מלכיא,
עובד גבורתך ותמהיא,
שפר קדמך להחויא.

למקדשך תוב ולקדש קדשין,
אתר די בה יחדון רוחין ונפשין,
ויזמרון לך שירין ורחשין,
בירושלם קרתא דשפריא.

צור משלו

צור משלו אכלנו ברכו אמוני
שבענו והותרנו כדבר ה’.

פזמון: צור משלו אכלנו ברכו אמוני. . .

אזמר בשבחין

זמירות ליום שבת

יום זה מכובד

יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.

יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים.

ברוך א-ל עליון

ברוך א-ל עליון אשר נתן מנוחה, לנפשנו פדיום משאת
ואנחה, והוא ידרוש לציון עיר הנדחה, עד אנה תוגיון נפש
נאנחה.

השומר שבת הבן עם הבת, לא-ל ירצו כמנחה על מחבת.

יום שבתון

יום שבתון אין לשכוח, זכרו בריח הניחוח,
יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.

יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח.

כי אשמרה

כי אשמרה שבת א-ל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני.

אות היא לעולמי עד בינו וביני.

אסדר לסעודתא

פיוט שכתב האר"י שאותו נוהגים לשיר בזמירות שבת בבוקר. בראשי הבתים שמו של האר"י: אני יצחק לוריא (אשכנזי).

אֲסַדֵּר לִסְעוּדָתָא. בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא. וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׁוֹת עִם אֵלֶּה: הִגְדִּיל יי לַעֲשׁוֹת עִמָּנוּ. הָיִינוּ שְׂמֵחִים: שׁוּבָה יי אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב: הַזּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע. בּא יָבא בְרִנָּה. נשֵׂא אֲלֻמּתָיו:

לִבְנֵי-קרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי-קדֶשׁ: אהֵב יי שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקב: נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה: אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְידְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצר עִם-כּוּשׁ זֶה יֻלַּד-שָׁם: וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד-בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן: יי יִסְפּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד-שָׁם סֶלָה: וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כֹּל-מַעְיָנַי בָּךְ:

אֲבָרְכָה אֶת-יי בְּכָל-עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת- מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

כעת נוטלים 'מים אחרונים' על קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותן, כשהן לחות עדיין על השפתים (למעט פסח שלא מעבירים על השפתיים)
קודם מים אחרונים יאמר: זֶה חֵלֶק-אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל: ואחר מים אחרונים יאמר: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי:

אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ:
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
ומי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל עִמָּנוּ תָּמִיד לא חָסֵר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד: בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ יי אֱלהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

בחנוכה ובפורים אומרים כאן ועל הניסים: וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

וְעַל הַכּל יי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ יִתְבָּרֵךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ אָבִינוּ רְעֵנוּ זוֹנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ וְהַרְוַח לָנוּ יי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ: וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יי אֱלהֵינוּ. לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:

בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְ תֹוֶךָ, וּבְמִצְוַת יוֹם הַשּׁבִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ, לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ, וְהַרְאֵנוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ,  וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.

בראש חודש ביום טוב ובחל המועד:

זָכְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בּוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִים טוֹבִים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה.

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. הוּא הֵיטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד. לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים וְיִתְפָּאֵר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה מְרֻבָּה בְּבַיִת זֶה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ: כְּמוֹ שֶׁבֵּרַךְ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ (בני ברית) כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עָלָיו וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: ביום חול: מַגְדִּיל (בשבת, יום טוב, חול המועד וראש חודש: מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְראוּ אֶת יי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי יי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי וְהָיָה יי מִבְטַחוֹ: