ובא השמש.. וזרח השמש.. בתחילה הרבי סירב בכל תוקף לקבל עליו את הנשיאות אך לאחר שנה, בתאריך זה בי' שבט תשי"א, הרבי נעתר להפצרות החסידים ולקח על עצמו את ההנהגה. יום י' בשבט מסמל יום של חיזוק הקשר וההתקשרות לרבי.

ביום י' שבט תשי"א, הרבי אמר מאמר חסידות. במונחים החסידיים זהו הקוד שהוא מקבל עליו את עול ההנהגה מאחר ומאמרי חסידות רק רבי יכול לומר.. המאמר נפתח בפסוק 'באתי לגני אחותי כלה'

בחסידות חב"ד ישנם מספר הנהגות מיוחדות ליום זה, החל מהדלקת נר נשמה. בבוקר יום ההילולא נותנים צדקה קודם התפילה, ואחריה כותבים 'פדיון נפש' – בקשת ברכה עבור עצמך ובני ביתך, מכניסים אותו לאחד מספריו של הרבי ומשגרים לציון הקדוש (דוא"ל: ohel@ohelchabad.org. פקס': 0017187234444).

בתי חב"ד ברחבי הארץ מארגנים אירועים והתוועדויות.

מאז ערש ימי חסידות חב"ד, נשלחו שלוחים שונים על־ידי רבותינו נשיאנו. בימיו של ניסד חסידות חב"ד האדמו"ר הזקן היו אלו שלוחים שהוטלה על שכמם המשימה להביא את תורת החסידות לאזורים מרוחקים בהם טרם האיר אורה של חסידות; בדור שלאחריו – ימי אדמו"ר האמצעי היו אלו השלוחים שנשלחו לארץ-הקודש, עליהם מסופר כי רק לאחר שהבטיח להם הרבי כי ישלח להם כתבי חסידות הסכימו לצאת לדרכם; וכך במשך הדורות הבאים – בכל דור נמצאו שלוחים שתפקידם היה להפיח רוח חיים בליבות אחינו בני-ישראל, במושבות החקלאיות, בערים מרוחקות ובכל מקום אליו הגיעה ידם.

מלחמת בית-דוד

עבודתם של השלוחים, קיבלה משנה תוקף ומשמעות חשובה לאין-ערוך בימי שנות נשיאותו של האדמו"ר החמישי לבית חב"ד – הרב שלום דובער – הרש"ב). אותם הימים היה כוחם של הלוחמים נגד תורת ישראל ומצוותיה רב משהיה אי-פעם. רוחות ההשכלה החלו מנשבות ברחובות, ידיהם של פורקי העול צדו נפשות רבות של יהודים תמימים, וסחף עצום שהלך והתחזק ביקש לכבות חלילה את נרם של ישראל על אדמת אירופה.

גדולי ישראל יצאו אז במלחמת חורמה כנגד ה"מחדשים". אגרות נשלחו, אסיפות נערכו וכרוזים העבירו את דבריהם של מאורי הדור. המלחמה על עתידה הרוחני של היהדות השתוללה במלוא עוזה.

חלפו מספר שנים, וצרה חדשה ניתכה על ראשי היהודים החרדים לדבר ה'.

שליחות של מסירות-נפש

כאילו לא הספיקו הצרות מבית, באו הקומוניסטים והחלו גם הם פורצים פרצות בחומות הדת. המהפכה הקומוניסטית הביאה לחילופי שלטון, ועתה, הפכה פעילות יהודית-דתית אסורה בהחלט. שומרי התורה נאלצו לרדת למחתרת או לברוח אל מחוץ לגבולותיה של רוסיה.

שלוחיו של האדמו"ר, נלחמו עתה על עתידה של היהדות תחת מגף הקומוניסטים. בבוכרה, בגרוזיה ובערי רוסיה עסקו חסידים בפתיחת מקוואות ותלמודי תורה, כשהם מחזקים ומעודדים את היהודים המקומיים להמשיך בדרך ישראל סבא למרות הקשיים העצומים הכרוכים בכך.

גם הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, לא עצרה את הפעילות הענפה שהלכה וגדלה. ממלא מקומו, הרבי יוסף יצחק המשיך בפעילות הפצת היהדות כשהוא שולח חסידים למשימות עתירות סיכונים. אנשי המשטרה החשאית עקבו אחר הפעילות ועצרו חסידים רבים, כשרבים מהם נשלחים לארץ-גזירה או אף נידונים למוות ביריה ר"ל. מאום לא עזר כדי לעצור את פעילותם של הרבי והחסידים. "הַשליכו את עצמכם לאש" אמר באותם ימים הרבי לחסידים, "ובלבד שלא תשלחו את ילדיכם לבתי הספר הממשלתיים".

אמריקה איז נישט אנדערש

מספר שנים חולפות, ואדמו"ר הרבי יוסף יצחק יורד מהספינה אל אדמת ארצות-הברית. שם הוא מכריז את ההכרזה הידועה: "אמריקה איז נישט אנדערש" – "אמריקה אינה שונה", ובכך מבשר על פתיחת המערכה החדשה; המלחמה למען עתיד היהודים בארצות־הברית.

תלמידי הרבי שהגיעו מתומכי תמימים ב'עולם-הישן', לצד תמימים צעירים 'בנוסח אמריקה' צופפו שורות למען המטרה העכשווית. בערי השדה של המדינה שקראה תיגר על היהדות המסורתית, נצפו פתאום יהודים חסידיים מגודלי זקן ופיאות שביקשו את לב אחיהם. ה'מרכז לענייני חינוך', 'מחנה ישראל', 'קה"ת', כולם ארגונים שקמו על אדמת ארצות הברית ונועדו לסייע במלחמה הגדולה; מלחמתם העיקשת של חיילי בית דוד.

מי שנרתם לטובת מלחמתו של הרבי, היה חתנו, הרבי מליובאוויטש, מי שלימים עתיד למלא את מקומו ולעלות על כס נשיאות חב"ד. הרבי נשיא דורנו היה זה שלקח לידיו את המושכות, והשקיע מאמצים כבירים למען עתיד היהדות בכל רחבי תבל.

שורשיה של מהפכה

כבר בימי אדמו"ר הרבי יוסף יצחק ובהוראתו יצאו השלוחים הראשונים לריכוזים יהודיים ברחבי אמריקה, וכך גם למדינות אפריקה ואוסטרליה. שורשיו של מוסד השליחות, במתכונתו המוכרת לנו, ניטעו אז, לאחר בואה של חסידות-חב"ד ל"חצי הכדור התחתון".

על רקע המאורעות הסוערים בסוף ימי נשיאות של הרבי יוסף יצחק, ובהם חורבן יהדות רוסיה, ה"שואה" האיומה והאיום על עתידם הרוחני של יהודי צפון אפריקה, עלה הרבי על כס הנשיאות והכריז מלחמה על איומי החורבן. "ופרצת", הייתה סיסמת המלחמה באותם שנים. לא רק שאין להתייאש, אלא שיש לפרוץ הלאה, להציל את פליטי הדור הקודם ולהפיח רוח של חיים בעצמות היבשות.

ימים ספורים קודם הסתלקותו, שיתף אדמו"ר הריי"צ את חתנו הרמ"ש – לימים, הרבי נשיא דורנו – בתוכניותיו העתידיות.

"כיון שבצפון אפריקה ישנו בלי עין הרע קיבוץ יהודי גדול", אמר הרבי, "עם הרבה ילדים וילדות כן ירבו, וכיון שהעניות שם לא-עלינו גדולה במאוד, לכן נראה לי שחלק גדול מהם לא יכול לקבל חינוך, על אף שכולם יראי-שמים בתכלית, ולכן צריך להתחיל לעבוד שם. ובפרט שהוצאות המחיה שם זולים לפי ערך, ועם סכום כסף קטן אפשר לפעול שם דברים גדולים, ובמיוחד אשר כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא".

ימים ספורים לאחר מכן, חשכה השמש בצהריים. רחוב איסטערן פארקווי שבקראון הייטס השחיר מהמון אדם, שנדחק כדי להצטרף למסע הלוויה שיצא מבניין 770. הרבי הסתלק והותיר את החסידים המומים וכואבים.

השליח הראשון מתייצב: הנני!

השבעה רק זה עתה נסתיימה, אך הרבי נשיא דורנו כבר עסוק בדאגה לחיזוק והמשכיות פעולותיו של הרבי הקודם. במכתב מיום כ' שבט, הוא מבשר לחסיד ר' מיכאל ליפסקר ששהה באותם ימים בצרפת כי הרבי יוסף יצחק הותיר עבורו משימה טרם הסתלקותו:

"אחד הדברים אשר.. ואמר לי שבקשר לזה יכתוב אליו שהוא יסע לשם – לאפריקא – לבקר את המצב על אתר לארגן את העבודה שם ולנהלה שם . .".

כחסיד נאמן, שמע ר' מיכאל את הדברים, ומיד התייצב והכריז: "הנני!"; בהכוונתו של ר' בנימין גורודצקי, שכבר עסק בפעילות למען יהודי צפון-אפריקה, מצא עצמו החסיד הרוסי חודשים ספורים לאחר מכן, כשהוא מפעיל ישיבה לילדים בעיר מקנס שבמרוקו.

מקור: COL

צפו בקליפ של אחד מכינוסי השלוחים העולמי , החל מקבלת הפנים, הארוחות, התפילות, המפגשים, הסדנאות, המושב המרכזי, התפילה באוהל, המלווה מלכה, התמונה המרכזית ועד סיום הבאנקעט

צולם ונערך על ידי מענדי טורקוב – הפקות מוטימדיה

בתלמוד מובאת מחלוקת בין החכמים באשר למעלותיו וסגולותיו של היום הקדוש. ישנם חכמים הסוברים שיום-הכיפורים אינו מכפר אלא לשבים (העושים תשובה), אולם רבי יהודה סובר שליום-הכיפורים יש כח יותר גדול, ו"בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום-הכיפורים מכפר!". לדעתו, עצם קדושתו של היום די בה כדי לכפר על חטאי האדם, אף ללא כל פעולה מצידו.

ונשאלת השאלה : היתכן? הרי כשהאדם עובר עבירה הוא פוגם בנפשו הזכה, החטא "מלכלך" את הנפש ומיסב לה נזק ממשי. ניתן איפוא להבין אם נאמר שיום הכיפורים הוא עת רצון ובו הקב"ה מוחל וסולח, מעניק "חנינה" ומוותר לחוטא על עונשו, אבל כיצד יכולה קדושתו בלבד של היום לתקן את הפגמים וה"ליכלוך" שהותיר אחריו החטא, ללא כל פעולה "נקיון" מצד האדם?

הקשר

כל יהודי באשר הוא נמצא קשור לאביו שבשמים, אפילו אם לעיתים הוא מנסה להתכחש לכך. כמו בכל דבר גם בנושא זה ישנם כמה דרגות.

הקשר הגלוי ביותר הוא ע"י קיום התורה והמצוות. יהודי אשר כל חייו, במשך כל שעות היום – למן הקימה בוקר המלווה באמירת "מודת אני לפניך מלך חי וקיים" ועד "קריאת שמע" לפני שוכבו על יצועו – עוסק בלימוד תורה ועשיית מצוות נראה, בעיננו לפחות, קשור עם הקב"ה. לעומת זאת יש הרואים באותם אלו המתכחשים לתורת אבותיהם ומתרחקים מן המצוות כאילו בכך נתקו את הקשר שלהם עם אלוקי ישראל.

לאמיתו של דבר טעות בידם. גם יהודי שעבר על מצוות התורה קשור אל הקב"ה. ישנו קשר עמוק ופנימי בין נשמת היהודי למקורה ושורשה האלוקי. בגלל הניצוץ האלוקי, אותו חלק מהקב"ה עצמו ממש שנטמן בנשמה היהודית, לא יכול היהודי להפרד לעולם מן הקב"ה. לכן, אפילו אם באורחות חייו לא ניכר עליו הקשר עם יהדותו, אך בזמנים מסויימים, לרוב בעיתות מצוקה, יתלה מבטחו בה'. יתירה מזו : בזמנים קשים יהיה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם.

הכל בגלל אותו ניצוץ אלוקי המכונה בספרי הקבלה בשם "יחידה" – כינוי לעצם הנשמה. אין שום כוח בעולם שיוכל לפגוע בקשר פנימי זה, ואף אם האדם יעבור על כל העבירות שבעולם ויכריז בראש חוצות שפנה עורף ליהדותו – הדבר לא יעזור לו. הוא נולד יהודי ולכן ישאר כל חייו יהודי, וכמאמר חז"ל: "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".

הכפרה

היות שהקשר הפנימי הזה טבוע עמוק בתוך נשמתינו אין אנו מרגישים אותו במשך חיי היום יום ואנו מודעים רק לשכבות החיצוניות יותר בנפשינו, שם פוגם כל חטא ועוון.

ביום-הכיפורים מתגלית בנפשו של יהודי – בפרט אצל המון העם, אפילו אלו שרק צמים ואינם מחללים את קדושת היום – אותה נקודה פנימית שבעצם הנשמה, היא בחינת ה'יחידה" שבנפש. אז, כשעצם הנשמה מתגלית, אין שום פגם בנפש והקשר עם הקב"ה הוא בשיא השלימות. בדרך ממילא נמחקים ומתכפרים כל אותם הפגמים וכל מה שהיה חסר.

עתה נבין את משמעות הביטוי: "עיצומו של יום מכפר". יום-הכיפורים חושף ומגלה בכל יהודי את הקשר של עצם נשמתו עם בוראה. היות וקשר זה נעלה מכל דרגה ושום חטא ועוון לא יכול לפגום בו, הרי שמתברר כעת שבעומק נשמתו אין לאדם חטאים כלל.

התפילה החמישית

ביטוי לגילוי הנעלה ביום-הכיפורים אנו מוצאים במספר התפילות המיוחדות שבו מבכל שאר ימות השנה – חמש תפילות. מוסבר בתורת הנסתר כי חמש התפילות מכוונות כנגד חמש הדרגות שיש בנשמה: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה". המעלה של יום הכיפורים היא בתפילה החמישית, תפילת "נעילה", בה מתגלית בחינת ה"יחידה" – עצם הנשמה, כפי שהיא קשורה לבדה בקשר אמיץ וחזק עם הקב"ה. כל השערים ננעלים ורק הקב"ה ונשמות ישראל מתיחדים ביניהם ואין רשות לאף גורם זר להכנס. לאחר תפילה זו אנו מובטחים כי ניצחנו בדין, והדבר גורם להתעוררות שמחה מיוחדת.

מבצע ההצלה הזה של הרבי וזוגתו, התנהל על-ידי חמיו של הרבי, אדמו"ר הריי"צ, שהפעיל את כל קשריו במטרה לחלץ מאירופה הכבושה את מי שיהיה למנהיגה הבא של יהדות העולם.

חשיבות היום

חסידים לא ייחסו חשיבות מיוחדת ליום ההצלה. רק בשנת תשי"ז – 1957, כאשר נרשמה הביוגרפיה של הרבי בהקדמת לוח היום יום, צויין כי הרבי הגיע לניו יורק בחודש סיון תש"א, אך גם אז, טרם נכתב התאריך המדוייק. רק עם פרסום סדרת האגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בשנת תשמ"ג, נודע בציבור כי כ"ח סיון הוא היום בו הגיע הרבי לניו-יורק.

שלוש שנים חלפו, עד שחלחלה ההכרה שיש לציין יום זה ליום של התוועדות.

בשנת תשמ"ו – 1986, במוצאי שבת פרשת שלח, התקיימה לראשונה ב-‏770 התוועדות רבתי-רשמית לרגל יום כ"ח בסיון. בהתוועדות שקיים הרבי באותו יום, התבטא הרבי כי בעקבות גאולת הרבי הקודם – הריי"צ (מהכלא הרוסי, בו ישב על הפצת והחזקת היהדות) בי"ב-י"ג תמוז, נתאפשר בואו ל"חצי כדור התחתון" ואז התווסף ביתר שאר וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה:

"וענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון כמה שנים לאחרי זה שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה".

באותה התוועדות נתן הרבי בקבוק משקה לרב מאיר הארליג עבור ההתוועדות שהייתה אמורה להתקיים בערב, דבר שנתן אישור רישמי לשמחה הגדולה. בנוכחות הרבי הודיע הרב הארליג כי לרגל בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארצות הברית, תתקיים התוועדות חסידים. הרבי קטע את דבריו כשחיוך רחב התפשט על פניו בהוסיפו: "איש וביתו".

מאז, מדי שנה, מציינים אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי תבל את יום כ"ח סיון כיום טוב, יום סגולה לקבלת החלטות טובות בנושא הגברת הפעילות להפצת המעיינות.

משנת תשמ"ח – 1988, הרבי אף הגיה מאמרי חסידות במיוחד לרגל כ"ח סיון.

בשנת תשמ"ט – 1989 התבטא הרבי שיום זה "כבר נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל במשך יותר משלוש שני חזקה".

השיא היה ללא ספק בשנת תנש"א – 1991, בה מלאו יובל שנים להצלה המופלאה.

כבר לקראת שבת כ"ו בסיון, החלו להגיע אורחים רבים ל-‏770 כדי לחגוג את כ"ח סיון במחיצת הרבי. מבעוד מועד נתלה על הקיר המערבי של בית המדרש שלט מאיר עיניים על עניינו של היום הבהיר כ"ח סיון. בהתוועדות השבת הזכיר הרבי פעמים רבות את נושא ההודאה על יציאה מבית האסורים ואיחל שבקרוב יהיו כל בני ישראל בני חורין, וכשתבוא הגאולה בודאי יביאו ריבוי עצום של קרבנות תודה.

למחרת – יום ראשון כ"ז סיון, לפני תפילת שחרית הוציא הרבי מחדרו קובץ שנכנס אליו לעיונו, בשם 'קובץ כ"ח סיון – יובל שנים'.

אירועים אלו שנוהלו על ידי הרבי בעצמו, הפכו את כ"ח סיון לחג גאולה רשמי לכל חסידי חב"ד ברחבי תבל, החוגגים את היום בשמחה רבה, את הניסים שעשה ה' עם הרבי ו"ביתו".

יש מקצוע אחד שבו השאלה הנשאלת היא הפוכה ומתמקדת במצב שיווצר כאשר האדם, חלילה, לא יאריך ימים. זהו מקצועו של סוכן הביטוח. שכן, מקצוע קשה הוא, הכרוך בתפקיד הבלתי נעים שבו צריך הסוכן להזכיר לאנשים את האפשרות הנ"ל. רוב האנשים מעדיפים לתכנן תכניות להמשך חייהם ולא להיפך.

מסופר על יהודי אחד שעלה ברצונו לכתוב צוואה אשר לפיה הוא התכוון להוריש, לאחר מאה ועשרים שנה, סכום גדול מאד של כסף למוסד מסוים. הוא פנה אל רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר החמישי בשושלת חסידות חב"ד – ושאלו כיצד עליו לפעול בענין זה.

ענהו הרבי שיעשה טוב יותר אם יתכנן תכניות לחיות לאורך ימים ושנים, וליהנות מהתענוג שיקבל מכך שיראה את המוסד מפיק תועלת מתרומתו, כבר עכשיו.

מה מניע אדם להיות סוכן ביטוח? הצורך בפרנסה, כמובן. שאם לא כן, הסוכן לא היה טורח להפריע לאדם אחר, ולהזכירו כי דברים בלתי נעימים עלולים לקרות לו. מכל מקום, הסוכן מאמין שהוא ניחן בכח לשכנע, ואת הכח הזה הוא חפץ לנצל לקידום מכירות של פוליסות-ביטוח.

כמובן שלחברות הביטוח יש ענין מיוחד שהקונה את הפוליסה יחיה לאורך ימים, כיון שהחברה איננה חייבת להתחיל בתשלומים אלא לאחר אריכות ימיו של הלקוח. אכן, אם הלקוח התברך באריכות ימים, גם החברה וגם קונה הפוליסה יהיו מאושרים. ההתמקדות במאורע ההפכי העלול לקרות היא רק דיבורים בעלמא, עם תקווה שהדיבורים לא יתממשו. הסוכן דן באפשרות כזאת רק במידה הנחוצה לו כדי לשכנע את הקונה להסכים לשלם את התשלומים החודשיים.

את אותם עקרונות ניתן ליישם גם ביחסים שבין הגוף והנשמה. קיימות שתי גישות או שיטות. האחת, שיטת המוסר העוסקת בתעניות ובסיגופים במטרה "להרוג" את הנפש הבהמית של האדם, על ידי שהאדם מונע מעצמו צרכים גשמיים כמו מזון, ומתבונן בכך שהוא בן-תמותה וחייו עלי אדמות, קצרים.

השיטה השניה והעדיפה, דומה לסוכן הביטוח. מחשבתו של האדם על כך שהוא לא יחיה לעד, היא רגעית בלבד, ונותרת בגדר דיבור. היא בסך הכל משמשת את התכלית של מתן "התשלומים", שיתוף-הפעולה של הגוף בקיום המצוות.

השיטה השניה הזאת נזהרת בכבוד גופו של היהודי ומכירה בחשיבות השמירה על בריאותו לאורך ימים ושנים טובות, בדיוק כשם שחברת הביטוח רוצה לראות את מבוטחיה זוכים לחיים ארוכים.

כפר חב"ד. אחרי עשרות שנות ייסורים וטלטולים, התיישבו עשרות משפחות חב"דיות, רובם כאלו ששבעו מרורים תחת שלטון הקומוניסטים או נחלצו בנס מידי הנאצים ימ"ש. הכפר, כך קיוו, יהיה להם למנוחה ולנחלה.

תמונה קבוצתית של התלמידים הראשונים בבית הספר למלאכה

תשט"ו. שש שנים לאחר הקמת כפר חב"ד, הוקם בו "בית הספר למלאכה". המוסד הוקם בהוראת הרבי, והחל לפעול בעיקר עבור ילדי עולים שמצאו בו מקום לימודים ויחס חם, שאיפשרו להם לקיים חיי תורה ומצוות לצד השתלמות במקצוע שיעניק להם פרנסה בעתיד. בשנה שלאחר מכן – תשט"ז – הגיע לארץ שליחו של הרבי, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי. הוא נשלח במיוחד כנציגו של הרבי במעמד חנוכת המבנה הראשון של "בית הספר למלאכה. המבנה ייועד למקום לימוד ותפילה.

אימה בארץ – פדאיון

פדאיון היה שמם של קבוצות טרור שונות, שיצאו רובם משטח רצועות עזה ופגעו ביהודים רבים ברחבי הארץ. קבוצות הפדאיון אומנו ומומנו על ידי ממשלת מצרים. במשך שנות פעילותם הפילו הפדאיון את אימתם על הכול, וניתן בהחלט להבין מדוע – למעלה מ-1000 יהודים נרצחו על ידי קבוצות מרצחים ארורים אלו.

המבנה הראשון. כאן הכל קרה

ליל ראש חודש אייר תשט"ז. עשרות ילדי בית הספר למלאכה מצטופפים בחדר התפילה שבמבנה בית הספר למלאכה. מתנועעים ושפתותיהם לוחשות את תפילת שמונה עשרה. השקט מופר בבת אחת. האור כבה ובאותו הרגע נשמעים היריות, ומיד לאחריהם הזעקות שמפלחות את חלל האוויר. מחבלי הפדאיון עמדו בפתח בית הכנסת וירו לכל עבר, בבת אחת הפכה השלווה לזוועה.

לאט לאט התבררו ממדי האסון. ארבעה מתלמידי בית הספר נהרגו יחד עם מדריך מבוגר שהתפלל עמם. חלקם נהרגו מיד וחלקם לאחר מכן. הכפר עובר טלטלה של ממש. גם בארץ מזעדעזעים כולם מהפיגוע, שמצטרף לשלל פיגועי הפדאיון באותם ימים ממש.

כפר חב"ד במוקד החדשות

המבקרים עולים לכפר חב"ד. הרבנים הראשיים לישראל, שרים וחברי כנסת ועוד אישים רבים בעלי מעמד מבקרים בכפר הצעיר ומשתתפים בצער חבריו. וגם מבטיחים. מבטיחים לעזור בבטחון הכפר, בשיקום בית הספר למלאכה ובבנייה נוספת של מוסדות ובתים נוספים.

העיתונות מדווחת

אחרי כל ההבטחות, הגיע שלב המעשים. ההתחלה הייתה צנועה, אבל בהחלט הותירה רושם עז על עיתוני התקופה. ראשי מפלגות השמאל ששלט אז במדינה התייצבו מספר שבועות לאחר הפיגוע בכפר חב"ד וכלי עבודה בידיהם. לעבודה! יחד עם העסקנים החב"דיים המחויכים הוקמו גדרות ואמצעי שמירה אחרים.

מאבל לתקווה

הפחד שהשתרר בכפר הצעיר, איבד את כוחו לאחר שמכתביו ומברקיו של הרבי הגיעו והרגיעו את לב התושבים. הרבי בירך וחיזק, והתושבים קיבלו עליהם להוסיף באור. אירוע מיוחד התקיים במלאות "שלושים" לרצח. האירוע שילב בין זיכרון לתקווה. לעילוי נשמתם של הנרצחים הונחה אבן הפינה ל'יד החמישה', מחלקת הדפוס של בית הספר למלאכה. רבים מכל רחבי הארץ הגיעו לכפר כדי לכבד בנוכחותם.

הרב הראשי הרב הרצוג מבקר בבית הספר למלאכה

המאורעות הקשים הותירו את רישומם על חסידי חב"ד בארץ בכלל, ובפרט על תושבי כפר חב"ד. היו מהם שנפלו ברוחם, ונדרשה רוח חדשה של כוח ותקווה. רוח זו הגיעה עד מהרה, לאחר הודעת הרבי כי יישלח קבוצת שלוחים לארץ. השלוחים היו בחורים צעירים, נמרצים ואיכותיים במיוחד. אלו התקבלו בשדה התעופה בריקודים ובשמחה רבה. בסופו של מסע ארוך שבמהלכו ביקרו בבתי רבנים ואישי ציבור, ובעיקר – התוועדו וחיזקו את משפחות חב"ד והפכו את האווירה מקצה לקצה,רק אז שבו הבחורים חזרה, כשהם מותירים אחריהם רושם בל יימחה.

באדיבות: אתר COL