היא זכתה בגלל זה לשמש בקודש ולהיות עם הרבה גישה והרבה שעות יקרות וזיכרונות מהרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא שניאורסון נ"ע. היא גם הייתה האישה היחידה שנכחה בעת פטירת הרבנית.

אבל כל זה היה מאחורי הקלעים. הרבנית, כידוע, חיה חיים מאוד צנועים. מה שהתרחש ברחוב 'פרדיזנט' נשאר מאחורי דלתות הבית המלכותי. וכאן הגב' שטרנברג, תושבת קראון-הייטס, הייתה אשת מפתח ואשת-סוד. "הקשר שלי לרבנית החל בגלל אבי שעשה למענה הרבה מאוד", היא אומרת בצניעות, בראשית השיחה המיוחדת שהעניקה השבוע ל-COL לרגל כ"ב שבט, במלאות 20 שנה לפטירת הרבנית.

נשי ובנות חב"ד זוכרות את הגב' שטרנברג כפעילה נמרצת למען 'מבצע נש"ק', מהרצאותיה באירועים ובבתי-חב"ד, אבל יותר מכך – מהזכות שעלה בידה להיות המשמשת בקודש בעת תור הנשים והבנות לקבל דולר לצדקה מהרבי מידי יום ראשון ב-770. בשיחה המיוחדת היא מגלה סיפורים ואנקדוטות לא ידועות המלמדות על אופייה הייחודי של הרבנית ומסירותה לרבי ולחסידים.

"הרבנית הייתה אישה כל-כך נבונה ופקחית. היא, יותר מכל, הבינה את גדלות הרבי ולא רצתה אף-פעם שהרבי ידאג לה", אומרת לנו הגב' שטרנברג בשיחה שהתנהלה לאחר הרצאה במוזיאון הילדים היהודי בקראון-הייטס לתלמידות תיכון שהגיעו לניו-יורק לרגל כ"ב שבט. להלן צרור סיפוריה:

הרבנית חוששת?

בשנים הראשונות, ה'יחידויות' עם הרבי היו מתחילות בערך בשעה שמונה בערב ונמשכות אל-תוך הלילה עד ממש מאוחר. היו ימים שהרבי היה נשאר עד לאור הבוקר ממש. הרבנית תמיד הייתה נשארת ערה. אבי ע"ה סיפר שבאחד הימים בהם התקיימה 'יחידות', הוא היה עם הרבנית והוא שאל אותה האם היא לא חוששת להיות לבד בלילה, עד שבעלה הרבי חוזר מ'יחידות'.

היא אמרה: "מה אני יכולה כבר לעשות"? הוא הציע שהיא אולי תגיד לרבי שיקצר באם הדבר אפשרי. הרבנית לא הסכימה בשום אופן. "הרבי צריך להיות עם החסידים", אמרה.

התנגדות חזקה

לאחר התקף-הלב בשנת תשל"ח, הרופאים הציעו שאולי כדאי ללכת לבית-רפואה והרבי התנגד. אז הם חשבו שאולי כדאי להרדים אותו ולהעביר אותו לבית-רפואה. אבי אמר לרבנית: 'עיני כל העם – אליך ואת צריכה לומר מה לעשות כעת' והיא השיבה ש'כל העולם ניגש אל הרבי לשאול אותו על ענייניהם, אז כאן נעשה היפך דעת הרבי'?!

רפואה נסתרת

בשנת תש"מ הרבנית עברה מספר בדיקות רפואיות. אבי היה מאוד מעורב בענייניה הרפואיים. באותה תקופה, הייתה לרבנית בעייה מסויימת ואבי לקח אותה לבית-הרפואה למספר בדיקות. הרופא אמר שיש 2 דרכים לטפל בבעיה ושהרבנית תחליט באיזה מהדרכים היא רוצה להיות מטופלת. בדרך חזרה לקראון-הייטס, אבי אמר שצריך לשאול את הרבי מה לעשות והרבנית סירבה. אבי העיר שהרי כולם פונים לרבי בכדי לשאול אותו ולמה שהרבנית לא תשאל והרבנית השיבה שמה שחשוב לה – שלרבי לא יהיה עוגמת-נפש. לפועל, אבי עשה כמו בכל פעם – כתב לרבי שהשיב באיזה דרך לטפל בבעיה. (ההתכתבות הזו לא הייתה ידועה לרבנית, כמובן).

הרבי מבקר בבית-רפואה!

בשנת תשמ"ג הרבנית מעדה ונפלה והובלה לבית-הרפואה. בדרך כלל עושים ניתוח והכאבים עוברים. הבעיה הייתה שהניתוח יכול היה לגרום לסיבוך בעניין אחר ובגלל זה לא ביצעו את הניתוח. בינתיים, הם הביאו כדורים ואמרו שזה ייקח לריפוי כמה חודשים. זה היה בתשעה-באב.

בסוף היום מישהו הביא לנו אוכל לשבור את הצום. היה שם טלפון ציבורי ולפתע הוא צלצל. הרמתי אותו ושם הודיעו לי כי הרבי עומד להגיע לבקר. התרגשתי מאוד, לא ידעתי בדיוק מה לעשות. מספר דקות לאחר שמסרתי לרבנית את ההודעה, פתאום האחות הפרטית שלה יצאה החוצה והתחילה לבכות. לא הבנתי מה קרה ומאוד חששתי.

"לא ראיתי כזו אישה", היא אמרה לי בהתרגשות. הרבנית אמרה לאחות שהיא אינה רוצה שבעלה יראה אותה סובלת ומכיוון שכך, היא ביקשה ממנה שהיא תלביש אותה בצורה טובה ואף תאפר אותה. האחות הסתובבה בחדרים השונים וביקשה מהצוות שיביאו לה איפור.

במהלך כל השבוע הרבי המשיך לבקר את הרבנית מידי ערב. במוצאי-שבת של אותו שבוע, אני מיד נסעתי לבית-הרפואה. ניגשתי אל השוטר בכניסה ואמרתי לו שאני צריכה אישור למישהו מסוים שצריך לבקר חולה. זה היה אחרי השעה בה אפשרי לבקר חולים.

הוא אמר לי שאין על מה לדבר בכלל. אמרתי לו שמדובר באיש חשוב אבל הוא לא רצה לשמוע. התעקשתי ואמרתי לו שמדובר במישהו יותר חשוב מרונלד רייגן (מי שהיה הנשיא באותם ימים) והשוטר ממש לא התרגש. החלטתי לעשות מעשה: אמרתי לו בבכי "מיסטר… אל תביא לי רישיון, אבל שתדע שבשבוע הבא אתה תפוטר מאחר ואני אפרסם בכל העיתונים שאתה לא הכנסת את אותו אדם". הוא נלחץ ואז אמר שהוא נותן אישור אבל רק פעם אחת.

בדיוק כשקיבלתי את האישור, מכוניתו של הרבי הגיעה. בשעה שהרבי עשה הבדלה, גלאי האש שהיה בחדר של הרבנית החל לצפצף מנר ההבדלה ומכבי-אש רבים מילאו את רחבת הבניין. השוטר שהיה למטה ולא רצה לתת בהתחלה את האישור, עלה מיד למעלה כשהוא צועק "מה קורה". אני פחדתי שהוא יבחין שאותו אדם (הרבי) שבשבילו השגתי את האישור גרם לכל המהומה… ונכנסתי מיד לחדר צדדי מרוב פחד…

טלפון לילי מפתיע מהרבנית

כשהרבנית חזרה לבית, הרבי רצה שיהיו אחיות עם הרבנית לאורך היום. אני דאגתי לכל הסדר של האחיות לאורך כל אותה תקופה. בין-היתר, אני גם הייתי צריכה להסביר לאחיות את המושג של 'רבי ורבנית'. שנתיים לאחר שהרבנית חזרה מבית-הרפואה, האחיות המשיכו להגיע. ערב אחד, היה ממש גשום. זה היה בשעה שמונה וחצי בערב כשלפתע הטלפון בביתי צלצל. הרבנית הייתה על הקו.

מאוד נבהלתי, כי הרבנית לא הייתה נוהגת להתקשר בדרך כלל. הרבנית אמרה שיש בעיה והאחות נעדרה. היא הוסיפה שהרבי מתעקש להישאר בבית עד שהאחות תגיע ומכיוון שהיום אמור להיות התוועדות, היא לא רוצה להיות זאת שגורמת לרבי לא ללכת ל-770 ועל כן היא ביקשה ממני לעשות הכול בכדי להשיג אחות, למרות שזה היה יום ראשון וארגון האחיות סגור. זה היה נדיר, כי היא תמיד לא הייתה נותנת לי לעזור לה. "לך יש ילדים בבית…", היה הייתה אומרת לא-פעם.

התקשרתי למוקד החירום שלהם ואמרתי להם שאני חייבת אחות בדחיפות. הם אמרו לי שיש רק אחות אחת אבל היא לא רוצה לצאת בגלל הגשם הכבד. אמרתי בטלפון שאני מוכנה לשלוח לימוזינה והיא אמרה: באמת? אמרתי שכן. וכך הווה. כשהיא הגיעה – הרבי יצא ל-770. אמרתי לעצמי: מדהים עד כמה המסירות שלה שהרבי ילך ל-770 ויהיה עם החסידים. אני כל פעם מתלהבת מחדש.

לא לבטל 'יחידות'

בכ' שבט תשמ"ח, יומיים לפני פטירתה, הרבנית לא הרגישה טוב. ד"ר פלדמן הגיע לבית ואמר שצריך להביא מומחים בכדי לטפל בבעיה. הרבנית ביקשה מהד"ר פלדמן שלא ידבר על-כך עם הרבי, היות וה'יחידויות' לרגל יו"ד שבט נדחתה עד היום (כ' שבט) – ואם הרבי יידע מזה, הוא יבטל את ה'יחידות'. הרופא נאלץ לחכות עד שהרבי יחזור מ-770. היא ממש הייתה כל-כולה לחסידים.

השתלשלות כתר הזהב

בתשמ"א הרבי דיבר על כתיבת ספר-תורה לילדי ישראל וזה היה מאוד חשוב לרבי. הוא דיבר על-כך פעמים רבות שצריך לרשום כמה שיותר ילדים. אבי, בתור חסיד, כתב לרבי מכתב ובו הציע לתרום כתר מזהב טהור עבור הספר. הרבי ביקש שהכתר יהיה בדומה לכתר שעשו ל"ספר-תורה של משיח" והוא אף ביקש לשמור על זה בסוד.

בלילה, המזכיר הרב חיים-מרדכי חודקוב, הוציא את ספר-התורה ומסרו לאבי שנתן אותו לצורף. כשהכתר חזר מהצורף, אבי שלח את הכתר לרבי שהתבונן בו ולאחר-מכן הרבי ביקש שיראו את הכתר לרבנית. בעלי הלך עם הכתר לבית בפרזידנט כדי להראותו לרבנית. כשהרבנית ראתה את הכתר היא העירה שהכתר דומה לכתרים שהיו בליובאוויטש, אותו עשו הקנטוניסטים.

מתי יום-הולדת?

בכל שנה אבי היה קונה לרבנית מתנה. המתנה בדרך כלל הייתה מאוד ממלכתית שמתאימה לרבנית. באחד השנים, שהיה שנה מעוברת, כמו השנה (תשס"ח), אבי התקשר לרבנית ושאל אותה באיזה אדר חל יום-ההולדת שלה והיא אמרה שהיא לא יודעת, אבל מה שכן היא יודעת שהרבי הולך ל'אוהל' גם באדר א' וגם באדר ב'. אני יודעת שהרבנית ידעה שיום ההולדת שלה זה באדר רגיל, אבל אולי היא רצתה ללמד אותנו משהו בסיפור הזה.

אך כל אלה הם רק הפרטים המשניים באישיות המיוחדת שלו. ר' לוי לבייב הוא בעל חסד ותורם צדקה בקנה מידה ענק, בכל העולם כולו. הוא הקים ומממן עד היום מאות בתי ספר ופעילות חינוכית רבה במדינות חבר העמים, ומקדיש מידי שנה מיליונים רבים לצדקה בתחומים שונים.

למרות עושרו הגדול הוא נותר צנוע ועניו. מעולם לא הבליט את עושרו ולא נהג בהתנשאות ובגאווה. כמעט תמיד הוא בוחר לדבר על הנושאים שבאמת מעניינים אותו, יהדות וחינוך, ופחות על עסקים.

הוא גם מלמד את עשירי העולם בהכרת חשיבות מצוות המעשר. בכל הזדמנות שהיא, בפגישותיו עם מנהיגי העולם וחבריו המיליארדרים, ר' לוי לבייב מבקש מהם להרבות בפעילות למען הדורות הבאים של העם היהודי, למניעת התבוללות, להגברת החינוך היהודי ולמתן צדקה.

הוא עומד בראשם של מערכות פילנתרופיות גדולות, מעבר לעסקיו המסועפים בכל העולם. ר' לוי מכהן כנשיא איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים, יו"ר קרן 'אור אבנר' המפעילה את מערך החינוך העצום שהקים בעשורים האחרונים, ושותף באין ספור של יוזמות למען העם היהודי בכל רחבי תבל.

חיים יהודיים במחתרת

מאיזה רקע צמחת? היכן למדת בצעירותך?

"תקופת צעירותי מתחלקת לשתיים. החלק הראשון בטשקנט שבאוזבקיסטן, שם מקור משפחתנו. נולדתי להורי ר' אבנר וחנה לבייב ע"ה, שגם הם נצר למשפחות מכובדות בעדה הבוכרית, שומרות תורה ומצוות, שמסרו את נפשם במחתרת, ברוסיה הקומוניסטית על מנת להישאר יהודים דתיים.

המציאות שבה גדלתי כילד שונה בתכלית מהמציאות כיום. באותם ימים אסורים היו כל הסממנים היהודים להיות בגלוי. בכדי לשמור שבת, ולא ללכת לבית הספר, היינו צריכים למצוא טריקים ופטנטים מיוחדים.

אני זוכר פעם אחת שנותרתי בביתי בשבת ולא הלכתי לבית הספר. המורה הגיעה אלינו הביתה כדי לחפש אותי. מיד הזדרזתי וקפצתי למיטה עם הבגדים. כאשר היא נכנסה לחדרי טענתי שאני לא חש בטוב ולכן לא הגעתי לבית הספר. היא אמרה לי בזעם: 'כאחד שלא חש בטוב אני רואה שלא הספקת אפילו להסיר את הנעלים שלך…'

למרות הקשיים שרדנו ונותרנו יהודים שלמים ומאמינים, תודות לחינוך שקיבלנו מההורים ותודות למסירות נפש שאפיינה את הקהילה.

ילדותי לוותה בכאב על סבי האהוב, רבי זבולון ע"ה, שנאלץ לגלות למשך שנים לסיביר הקפואה ולשבת בכלא, בעוון הפצת יהדות ולימוד תורה. החינוך הזה למסירות נפש הוא דבר שנספג בדם.

אני זוכר כיצד היינו יושבים ולומדים תורה יחד במחתרת. היינו מתקבצים סביב המלמד באחד הבתים, במקום מסתור הרחק מעיני השלטונות. מקום הלימודים, והעובדה שאנחנו מתאספים ללמוד תורה, דבר שהיה אסור על פי החוק באותם ימים, היו כל כך סודיים, עד שאפילו בני משפחתנו הקרובים ביותר לא היו מודעים לכך. היום קשה להבין זאת, אך זו הייתה המציאות.

הזיכרונות שעולים וצפים בי עד היום הם של בית הכנסת בטשקנט, חסידים המתקבצים סביב השולחנות, עם מעט דג מלוח ו'וודקה', להתוועדות חסידית שהייתה מתקיימת בשבתות, חגים ובמועדים של חסידות חב"ד דוגמת י"ט כסלו, ח"י אלול וכיוצא בזה. אינני יכול לשכוח את האווירה המיוחדת, את החסידים יושבים ומחזקים אחד את השני מתוך אהבת ישראל.

לאחר העלייה ארצה למדתי בישיבות חב"ד, תומכי תמימים, בקרית מלאכי ובלוד. היה זה המשך ישיר לתלמוד התורה שנעשה במחתרת באוזבקיסטן, שגם הוא הופעל בידי חסידי חב"ד".

עשיר ומאמין

האם "ברכת ה' היא תעשיר" מדבר אליך, או שלדעתך מי שרוצה עושר צריך לדעת לעבוד נכון?

"רואים זאת במוחש, ואני רואה זאת אולי יותר מאנשים אחרים כי אני נחשף לסוגים רבים של אנשים ולהזדמנויות רבות יותר מאדם ממוצע.

ישנם אנשים רבים, גאונים, שעושים הכל בצורה נכונה בעסקים, ואינם מצליחים להגיע לעושר. יתירה מזו, לעיתים שוקעים בחובות והופכים לעניים.

מן העבר השני, רואים אנשים שהתעשרו בלי פרופורציות לערך השקעתם. הם עשו הכל בצורה חובבנית, בלי מחשבה יתירה, לקחו סיכונים לא מחושבים, והתעשרו עושר עצום.

אני לא אומר שעולם העסקים הוא מדבר פרא ללא כללים, אך בנוגע לשאלתך, בהחלט אני רואה בחיי היום יום, את הנאמר בפסוק: ה' מוריש ומעשיר".

אתה ידוע כמקפיד על קלה כבחמורה, איך מסתכלים עליך עמיתים – יהודים וגויים – ברחבי העולם?

"בכבוד והערכה רבה. לצערי, לעיתים הגויים מכבדים את האמונה והדת היהודית אפילו יותר מאשר יהודים כאן בארץ. לא פעם כאשר קיימתי מפגשים בקוקטילים בינלאומיים והיו בעיות כשרות, לא טעמתי מהמזון שהוגש, והמארחים רק התפעלו מהגישה האמונית והשמירה על המסורת.

לא פעם דחיתי הצעות ופגישות חשובות בשל העובדה שהן היו כרוכות בחילול שבת, חלילה. אני יכול להצהיר שמעולם לא הפסדתי מכך. להפך.

הניסיון שלי מוכיח שכאשר מתנהלים מול אומות העולם בצורה תקיפה, עם גאווה יהודית, אין שום דבר שיכול לשבור את הרוח היהודית. עם הדרך הזו, עם אותה נחישות אנו צועדים אלפי שנים בהיסטוריה עמוסת המאורעות של העם היהודי. רק זו הדרך".

כולנו מכירים את הפתגם "כסף הוא לא הכל בחיים". האם יש משהו שחסר למיליארדר? האם ישנם באמת דברים שאי אפשר לקנות בכסף?

"חז"ל אמרו בפרקי אבות 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. המסר אותו ביקשו להעביר הוא שאדם לא נמדד לפי כמות המספרים בבנק, או לפי היוקרה של הרכב והבית שלו, אלא לפי התחושה הפנימית העמוקה שהוא חש בינו לבין עצמו.

אם אתה מתאפיין בשלווה, ברוגע ובסיפוק ממה שיש לך ואינך מחפש לקנא בזולת שהצליח להשיג יותר ממך – אתה נחשב עשיר. אם כל חייך אתה במרדף בלתי נלאה ואינך מסופק ומאושר בחלקך – תמיד תיוותר עני.

אלו דברים שאי אפשר לקנות בכסף – אלו דברים שמתחנכים עליהם. היהדות נותנת לנו את הכלים להתמודד ולהביא נחת וסיפוק לחיינו, וזו הדרך האמיתית להצלחה ולאושר, לא רק לעושר".

תורה, עסקים ומה שביניהם

האם גם אתה תחתום על "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"? מה באמת חשוב לך בחיים?

"את הפסוק הזה אמר דוד המלך, שהיה, לא רק עשיר עצום, אלא גם מלך. בהיותו כזה, דוד היה אדם בעל שליטה עצומה ולא חסר לו מאומה. כל מה שרק עלה בדעתו, יכול היה לממש מיד.

הפסוק הנ"ל נאמר על ידו בשירתו לה', ודווקא כמי שחווה את העושר העצום ומי שהיה בידו את האפשרויות הבלתי מוגבלות, הוא יצא באותה הכרזה כי התורה שווה יותר מכל הון שבעולם.

נדמה לי שדוד המלך ע"ה מדבר לא רק בתיאוריה אלא מתוך פרקטיקה וניסיון, לכן כדאי לכולנו לחתום על אותו פסוק, ליישם אותו בחיינו, ולהשקיע בדברים האמיתיים בחיים שהם תורה ומצוות".

איך יש לך זמן ופנאי נפשי ללמוד תורה עם כל העסקים? מה אתה אוהב ללמוד?

"זהו לא סוד שמרבית היום שלי מוקדש לעסקים. ההתעסקות הזו גוזלת ממני כוחות וזמן רב, אך אינני מוותר על קביעות יומית ושבועית ללימוד תורה.

מנוסח השאלה אפשר להבין שאם אין ליהודי זמן ופנאי נפשי, אין עליו חובה ללמוד תורה, חלילה. חשוב להדגיש ולציין שגם אם אין זמן ופנאי נפשי, מוטלת עלינו כיהודים החובה לפנות זמן, ולהקדיש עיתים לתורה.

כך גם אני נוהג לעשות מידי יום ומידי שבוע. בשבת, כמובן, מתאפשר לי ללמוד יותר.

אני מרגיש חיבור מיוחד ללימוד חסידות ולתורתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע. הרבי משלב גאונות אדירה בתורה יחד עם דרישה מחסידיו לצאת ולפעול עם האחר, עם הזולת. לא להתכנס רק בד' אמות של בית המדרש אלא לצאת ולהביא את התורה ליהודי שני. אני חש קירבה והזדהות מיוחדת עם הדרך הזאת".

האם אתה מרגיש שלימוד התורה שלך עוזר לך בעסקים?

"כמובן שלימוד התורה הוא דבר שמחדד את המוח יותר מכל תחום אחר, אך לא בגלל זה אנחנו לומדים את התורה. זהו רק פועל יוצא.

בחסידות נאמר שלימוד התורה צריך להיות בגלל שהיא חוכמתו של הקב"ה. הוא מסר לנו אותה באהבתו וברחמיו הרבים, ועלינו לייקר אותה מאד ולא להשתמש בה כקרדום לחפור".

איזה תובנות ניתן לקחת מעולם העסקים אל תחום לימוד התורה?

"רק מעצם המילה 'עסקים' אפשר ללמוד דבר גדול. כולנו מכירים את הנאמר בפרקי אבות "כל העוסק בתורה". הלשון "עסק" שנאמר בנוגע לתורה מלמד אותנו שהתורה צריכה להיות בבחינת עסק, כמו שבעל עסק טרוד כל היום בעסק שלו כיצד להצליח, כך גם בחור ישיבה צריך לעסוק בתורה. כמו שבעל עסק מעולם לא מרוצה ממה שיש לו, ותמיד רוצה להרחיב ולייצא את המסחר שלו החוצה, כך על לומדי התורה להרחיב בלימוד התורה, לזכות אחרים במה שלמדו".

חבל הצלה לעם היהודי

רבים מתארים אותך כמחולל המהפכה התורנית ברוסיה, גם בארץ אתה משקיע סכומים אדירים בפרויקטים חינוכיים. מדוע איש עסקים כמותך משקיע כל כך הרבה דווקא בחינוך?

"ההשקעה הזו בחינוך נובעת מתוך הבנה עמוקה שלולא נתמקד בעשייה בתחום זה, מספר היהודים בעולם ילך ויצטמצם, כפי שקורה היום, עד שבדור הבא נאבד אחוזים גדולים מהעם היהודי.

לפני עשרות שנים עבר העם היהודי שואה איומה על אדמת אירופה. שליש מהעם היהודי נכחד. העם היהודי מציין מאז את מאורעות וזכר השואה וכולם נשבעים ש'לעולם לא עוד'.

אך מה שמתרחש היום בעולם היהודי, בעיקר בתפוצות, היא שואה שקטה. ההתבוללות ונישואי התערובת, מאבדים עוד ועוד אחוזים מהעם היהודי. על מנת לעצור את התופעה אני סבור שיש להשקיע בחינוך.

ברגע שמגבירים אצל צעיר יהודי את המודעות לזהות שלו, ללאום שלו, להיסטוריה, למורשת שלו ולעובדה שהוא חלק מהעם הנבחר, הסיכויים שהוא יתבולל כעבור שנים הולכים ופוחתים.

אך אם גדל ילד, בחבר העמים או בכל מקום אחר בעולם, חסר ידע לחלוטין על העם היהודי, על ייחודיותו, על האמונות והמצוות שקיבלנו מבורא עולם, הוא מרגיש עם ככל העמים, אין שום סיבה שלא יתבולל ויתחתן עם גויה. הילדים שלו כבר יהיו גויים לכל דבר, ואז כבר לא ניתן יהיה לתקן את המצב המעוות. אז כבר הכל יהיה אבוד. לכן אנחנו משקיעים כל עוד אפשר לתקן".

ספר לנו על הקשר המיוחד שהיה לך עם הרבי מליובאוויטש.

"אבי, כמו רבים מיהודי בוכרה היה קשור לחב"ד ולרבי. לאחר שיצא מרוסיה הוא נסע לבקר בחצר הרבי והמשיך בהתקשרותו לחב"ד. גם אני הלכתי בעקבותיו ונסעתי מספר פעמים לרבי.

הפגישות עם הרבי השפיעו מאד על חיי, האישיים והציבוריים. הרבי העניק לי מברכותיו ודרש ממני להמשיך את מסורת אבותיי, להשקיע בחינוך של יהודי חבר העמים.

אני מרגיש בוודאות שהברכה של הרבי, ובעקבותיה ההשקעה בחינוך, נותנת לי את הכח והברכה בעסקים.

היו מספר פעמים שהייתי אצל הרבי, ביחידות, חלוקת דולרים ובהתוועדויות, כל אחת מהפגישות זכורה לי היטב ולעיתים הבנתי דברים שאמר לי הרבי רק כעבור שנים. הדברים של הרבי מלווים אותי בכל צעד בחיי.

הפעילות הפילנתרופית שלי כולה נעשית בהוראתו של הרבי. כאשר פניתי אל הרבי בשעתו לקבל את ברכתו הקדושה להתרחבות בעסקים, הרבי הורה לי לדאוג ליהודים בכל מקום אליו אני פונה במסגרת עסקי, ובזכות כך אצליח. כך אני עושה עד היום".

היינו רוצים, ברשותך, לסיים עם השאיפה שלך…

"השאיפה שלי שההתבוללות בעולם היהודי תרד לאפס; שלא יהיה ילד יהודי אחד שיחסר לו ידע יהודי על נותן התורה ועל חלקו בשרשרת הנצח של העם היהודי; שכל יהודי באשר הוא יחוש קשר לעם הנצח, ילמד תורה ויקיים מצוות. מתוך השאיפות הללו אמשיך לתמוך בפעילות החינוכית בכל העולם, כאשר המטרה הסופית של כל מה שהזכרתי היא הגאולה האמיתית והשלימה, כאשר יתגלה מלך המשיח".