האחדות היא מקור כוחו של עם-ישראל. כאשר הוא מאוחד, אין שום גורם היכול לפגוע בו. אם מישהו יכול לפגוע בעם-ישראל, הדבר נובע מכך שהיהודי פותח לפניו כעין סדק או נקב קטן, על-ידי העדר אחדות ושלום.

התנאי לעוצמתו של עם-ישראל ולקיום ברכת "אתם ניצבים" הוא "כולכם" – תחושת האחדות. אמנם יש בעם-ישראל קשת רחבה של דרגות – יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "זקניכם ושוטריכם", יש "טפכם נשיכם" ויש "חוטב עציך" ו"שואב מימיך". לכל אחד ואחד תפקידו וייחודו, ואין צורך לטשטש את ההבדלים שבין מגוון הסוגים בעם-ישראל. ואולם הכול חייבים לחוש את האחדות המלכדת את כולם.

האחדות הזאת היא הכלי לקבלת ברכתו של הקדוש-ברוך-הוא בראש-השנה, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

בזמן שבית המקדש היה קיים וניכרה יותר הקדושה האלוקית בעולם – היה קל יותר לקיים מצוות. כי כאשר חשים בקדושה האלוקית מסבה כל מצווה שמחה ותענוג. יהודי לא צריך כל כך לכפות את עצמו לקיים את המצוות, משום שהרווח הרוחני מכך מוכח וכדאי. אך בזמן הגלות לא ניכרת הקדושה האלוקית בעולם. קיום המצוות רווי בקשיים וניסיונות גדולים, ואת הרווח הרוחני שבדבר קשה מאוד לזהות.

בתקופה בה האור האלוקי גלוי, מזהה האדם הבדל משמעותי בין מצווה לחברתה – בהתאם לאור האלוקי שאופף אותו כתוצאה מקיום המצווה. לעומת זאת, בזמן הגלות לא ניכר לאדם הבדל בין מצווה למצווה. את כל מה שהוא מקיים – גם את המצוות הקלות "שהאדם דש בעקביו" – הוא עושה באותה צייתנות כנועה לצו האלוקי.

לפיכך מבטיחה התורה, שכאשר נתגבר על קשיי הגלות ונקיים בקבלת עול את המצוות – גם את המצוות הקלות – יתקיים בנו המשך הפסוק: "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". יתגשמו לנו הברית והחסד המובטחים – הגאולה האמיתית והשלמה.

תשרי הוא גם חודש התשובה, שבו נדרש האדם להתעורר, לשוב אל ה' ולשפר את דרכיו. רק לאחר ההתעוררות שלו הוא מקבל את שפע הברכה שניתן מלמעלה. דרך זו מכונה 'אתערותא דלתתא' – התעוררות מלמטה, שמביאה את ההתעוררות מלמעלה.

לעומת זאת, ניסן, מלשון נס, הוא החודש של יציאת מצרים, שבו "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם", בניסים גדולים שלמעלה מהטבע. בני-ישראל מצד עצמם לא היו ראויים לגאולה, והיא באה כהתעוררות של חסד מלמעלה. דרך זו מכונה 'אתערותא דלעילא' – התעוררות שבאה מלמעלה, ומכוחה מתעורר גם האדם כאן למטה.

הדבר מרומז בפסוק שבתחילת פרשתנו – "אישה כי תזריע וילדה זכר".אומרים על כך חז"ל: "איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, אישה מזרעת תחילה – יולדת זכר".

איש ואישה מייצגים את מושגי ה'משפיע' וה'מקבל'. איש הוא ה'משפיע' ורומז לקב"ה, שממנו בא השפע לעולם, ואילו האישה היא ה'מקבל', התחתון, ובמשמעות הסמלית – כנסת-ישראל. כמו-כן, זכר מסמל כוח ועוצמה, תקיפות ונחרצות, ואילו נקבה מסמלת חולשה והעדר תקיפות.

על-פי זה מסבירה תורת החסידות את המאמר הנ"ל של חז"ל:

"איש מזריע תחילה" – כאשר השפעה באה מלמעלה, מהקב"ה, בהתעוררות מלמעלה, כי-אז "יולדת נקבה" – התוצאה היא בבחינת 'נקבה', שאין בה די כוח ועוצמה. כלומר, ההתעוררות שנוצרת אז אצל האדם אינה חזקה דייה, והיא עלולה לפוג במשך הזמן.

אולם כאשר "אישה מזרעת תחילה" – כאשר ההתעוררות באה מלמטה, מצד ה'אישה', כנסת-ישראל, כשיהודי מתעורר בכוחות עצמו ומנסה להתעלות ולהתקדש – הרי אז "יולדת זכר" – התוצאה היא בבחינת 'זכר', התעוררות אמיתית, קבועה, שאינה דועכת בחלוף הזמן.

מסיבה זו יש דעה, שהגאולה העתידה תבוא בתשרי, חודש שמציין את ההתעוררות שבאה מלמטה. שכן כדי שהגאולה תהיה קבועה ונצחית, עליה לבוא מכוח ההתעוררות של עם-ישראל ולא כהתעוררות שבאה מלמעלה, וזה עניינו של חודש תשרי.

אולם ההכרעה היא ש"בניסן נגאלו, בניסן עתידים ליגאל", משום שעל הגאולה העתידה נאמר "ולציון ייאמר איש – ואיש יולד בה" כלומר, אף-על-פי שהיא תבוא כהתעוררות מלמעלה – "ייאמר איש" – בכל-זאת יהיו בה כל הכוח והעוצמה של 'זכר' – "ואיש יולד בה".

כאן יהיה השילוב המופלא, שגם התעוררות שבאה מלמעלה ('ניסן') יש בה כל המעלות של ההתעוררות שבאה מלמטה, ולכן זו תהיה הגאולה האמיתית והשלמה, גאולה נצחית שאין אחריה גלות.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 231)

נוסף על משמעותה הפשוטה של המצווה, יש בה גם הוראת-דרך בחיי האדם. יש שלבים בחיים שאדם 'בונה בית חדש'. כלומר, הוא פונה לכיוון חדש בחיים. למשל, כשהוא נושא אישה ומקים משפחה.

מייעצת התורה: "ועשית מעקה לגגך". אל תסתפק ב'מעקה', במערכת הגדרים והערכים שהיו לך עד עתה. אתה עובר עכשיו ל'בית חדש' ועומד לפני אתגרים חדשים. עליך לעשות 'מעקה' חדש – להציב לעצמך גדרים חדשים, כדי שלא תגיע, חלילה, למצב ש'ייפול הנופל'.

כוחו של המעקה הוא בהיותו חזק מן האדם עצמו. לוּ היינו סומכים על האדם עצמו, לא היינו זקוקים למעקה. הצורך במעקה בא דווקא מחשש שהזהירות העצמית לא תספיק, ולכן יש צורך להגן על האדם באמצעות מעקה, שיוכל לבלום אותו מליפול.

ה'מעקה' הרוחני הוא החלטות תקיפות וחזקות שלא יתערערו לעולם. אלה יסייעו לאדם לעמוד באתגרים החדשים ולהבטיח שהבית החדש יהיה יציב ואיתן.