לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה…

שבת שלום!

יהודי עשיר נכנס פעם אל המגיד ממעזריטש, שאל אותו הרבי מה אתה נוהג לאכול כל יום? התפאר העשיר "אני נוהג להסתגף ולהתנזר מהעולם, אני אוכל בדיוק כמו העני, פת במלח ומים במשורה" אמר לו המגיד "זה לא בסדר עליך לאכול בשר טוב ולשתות מי דבש כדרך העשירים" תמהו התלמידים, מה רע במנהג של העשיר שלא להתפנק מדי בתענוגות העולם? הסביר להם הרבי "אם העשיר יאכל בשר וישתה מי דבש ייתן לעני לפחות פת במלח אך אם הוא יאכל פת במלח ייתן לעני לאכול אבנים…"



בפרשתנו פרשת ראה אנו רואים איך משה נותן לעם ישראל כלים לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בלבו של האדם, הוא מתחיל עם המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה והשניה, מעשר זה נאכל על ידי הבעלים אבל חובה להעלותו לירושלים ולאכלו שם מה שנותן הרגשה שאין לנו בעלות על הכסף שלנו,



מכאן ממשיכה התורה במצוות מעשר עני בשנה השלישית חובה לתת עשר אחוז מהיבול לעני שזה כבר שלב נוסף וקשה יותר, עלי לתת מפירות שעבדתי עליהם קשה לאדם שלא עשה כלום למעני,



בהמשך באה מצווה שעוד יותר לא מתקבלת על הדעת והיא מצות שמיטת כספים, ההלכה היא שאדם שהלווה לחברו כסף, כאשר מגיעה שנת השמיטה יש שמיטה לכספים ובמילים אחרות חנינה לבעלי חובות, והתורה מצווה שגם סמוך לשנת השמיטה לא יאמר אדם אינני יכול להלוות מכיוון שאני מסכן את כספי שמא לא יוחזר לי ומחובתו להלוות אם יש ביכולתו.



ומכאן הדרך פתוחה לקפיצה הכי גבוהה למצוות הצדקה בכלל עליה אומרת התורה פתוח תפתח את ידך, בניגוד להלוואה שברוב המקרים חוזרת לבעליה הרי שבנתינה זו מחובתו לתת בידיעה ברורה שאינו מקבל שום החזר. 



במילים "פתוח תפתח את ידך"התורה אומרת לנו שבעצם מי שמקבל הכי הרבה מהנתינה זה דווקא הנותן אם תפתח פעם אחת תתאהב במצווה ובהמשך ידך תיפתח מעצמה ויהיה לך קל יותר לתת.



יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה, להיות תמיד בצד הנותן ולא נצטרך לידי מתנת בשר ודם… כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

בסוף פרשת התוכחה נאמר: "והשיבך ה' מצרים באניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך, לעבדים ולשפחות ואין קונה". הפירוש הגלוי של הפסוק הוא, כמובן, עונש קשה, אולם פנימיות התורה חושפת את הברכה הטמונה בפסוק הזה.

בפסוק זה, החותם את פרשת התוכחה, רמוזה התכלית האלוקית של החטא. ברור שחטא הוא נגד רצון ה', ויהודי העובר עבירה פועל נגד רצון הקב"ה ועושה זאת בבחירתו החופשית. ועם זאת, גם בחטא יש תכלית ומטרה – החטא צריך להביא את האדם לעלייה הגדולה שבאה על-ידי התשובה.

וזה מה שאומר הקב"ה: גם כשיהודי עובר על רצון ה' והולך "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה", התכלית של זה היא – "והשיבך ה'", שתעשה תשובה, תתקן את החטא ותעלה לדרגה גבוהה יותר מזו שבה עמדת קודם החטא.

העלייה של התשובה מביאה לידי "והתמכרתם שם", וכמו שמפרש רש"י: "אתם מבקשים להיות נמכרים". זו מעלתו של בעל-תשובה, שההתמכרות שלו לקב"ה באה מצידו ומכוח עצמו.

צדיק, שלא חטא, משיכתו לקב"ה נובעת מטבע נפשו. הוא מרגיש בטבעו צימאון לקב"ה, ולכן הוא שואף לעבדו ולמלא את רצונו. לעומת זאת, בעל-תשובה הוכיח שמצד טבעו הוא יכול להתרחק מהקב"ה, ולכן כשהוא שב אל ה', הדבר אינו בא מצד עצם טבעו אלא מכוח בחירתו ומהחלטה עצמית שלו. בכך הוא מגיע לדרגה גבוהה יותר בעבודת ה' – עבודה שבאה מצד האדם עצמו.

כשיהודי מתמסר כל-כך לקב"ה, הוא מגיע "לאויביך", לדרגה כה גבוהה, שקודם לכן הייתה בבחינת 'אויביך' לעומת דרגתו הקודמת, משום שהייתה בלתי-אפשרית ובלתי-נתפסת.

ויתרה מזו: "ואין קונה", וכפירוש רש"י: "כי יגזרו עליך הרג וכיליון". יהודי מגיע לדרגה רוחנית גבוהה כל-כך, שהוא 'הורג' את כל תאוות העולם ונתון בתחושה של 'כיליון', במובן של כלות הנפש, לקב"ה.

כך מגלה פנימיות התורה את הטוב הפנימי הטמון אפילו בקללות התוכחה, ועל-ידי לימוד פנימיות התורה יתגלה הטוב הזה בפועל, בטוב הנראה והנגלה, עד לברכת הגאולה האמיתית והשלמה – ביאת משיח-צדקנו במהרה בימינו ממש.
 
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת")