עם ישראל חי

מערכת האתר — Tue, 05 Jul 2022 00:00:00 +0000

במרכז פרשתנו, פרשת בלק, עומדים שנים מרשעי אמות העולם, בלק ובלעם. כל אחד מהם חושף את משנתו למלחמת חורמה בעם ישראל: בלק עושה זאת בהזמנתו לבלעם לבוא ולקלל את "עם יצא ממצרים", ואילו בלעם חוזר על דברי בלק אלו בבקשו רשות מהקב"ה ללכת ולקלל את העם.

כידוע, ישנם שינויי לשון בין דברי בלק לדברי בלעם. גדול פרשני המקרא רש"י נוקט בגישה, כי סגנון דיבורו של בלעם מעיד על שנאתו התהומית של בלעם לעם ישראל, הקשה אף מזו של בלק.

אכן, הדבר מוכח מעצם התנהגותו של בלעם. שכן, בלק מלך מואב פחד שארצו עומדת להיכבש ע"י בני ישראל ולכן היה היגיון כלשהו בבקשתו לקללם. בעוד בלעם שהיה נביא, בוודאי ידע כי הקב"ה אסר זאת במפורש: "לא תצור את מואב ואת תגר בם מלחמה", ולמרות זאת, איננו מגלה זאת לבלק, אלא שואף לנצל את טעותו זו על-מנת לממש את בקשתו ולקלל את ישראל. מכאן, ששנאת ישראל של בלעם הינה מעל לטעם ודעת, ובכך היא קשה יותר משל בלק ששנאתו באה מתוך סיבה מפורשת.

בחסידות מבואר כי בלעם מייצג את ה'עבודה זרה' בהתגלמותה. שכן, בלק איננו מכיר כלל באמת האלוקית. לעומתו, בלעם יודע ומודיע כי איננו יכול לעשות "קטנה או גדולה" ללא הקב"ה, וגם יודע כי עם ישראל הם בניו האהובים. ובכל זאת, נשאר הוא בכל גדרי העבודה זרה: "עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה".

מכאן נסיק כי תכונות אלה, של בלעם, המבטאות גישה כי הנברא יכול להיות נפרד מאלוקים, בעל–בית על עצמו, כאשר "האגו" הינו מעל המוסר והצדק האלוקיים, ומסוגל אף לנצל (כביכול) את הקב"ה למילוי תאוותיו. אלא שעצם מציאותו של עם ה' – תלמידיו של אברהם אבינו, המייצגים אחדות הבריאה עם בוראה באופן של אהבה וביטול – בעולם, סותרת לתזה זו של בלעם, וממילא מוכרח הוא לחפש תואנות על-מנת "וגירשתיו – מן העולם", ח"ו.

למעשה, לא די בכך שהקב"ה סיכל את מזימותיו של בלעם, אלא הוא ביטל לגמרי את יסוד העבודה זרה שבו על-ידי כך שהפך את קללותיו לברכות נעלות. ואחרי שהתבטל הקיום הרוחני של בלעם, לא נותר אלא לשלול גם את קיומו הגשמי: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". זאת לא עשה הקב"ה בדרך ניסית, אלא דווקא בני ישראל ודווקא בדרך הטבע. בכך הושלם הנצחון על בלעם ושיטתו – הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי.

בשבוע הבא נחגוג את יום גאולתו של הרבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, מהמאסר בידי השלטון הקומוניסטי. בדומה לבלעם, הייתה שאיפתם של הקומוניסטים לעקור את העולם הישן המתנהל על-פי המוסר המסורתי, השאוב במידה זו או אחרת מהתורה, ולהחליפו בעולם חדש בו זהים חיי אדם למחירו של כדור אקדח. עמידתו האיתנה של הרבי מול כל האיומים וההתעללויות מצד חוקריו, ומעל לכל – גאולתו הניסית, היוו נקודת הכרעה בוויכוח בין שתי האידאולוגיות.

אמנם המשטר לא התפורר מיד, ואף לא נפגע כלפי חוץ, ממש כפי שהעבודה זרה לא התבטלה עם הריגתו של בלעם. אפילו מדיניות השלטונות לדכא את חיי הדת ולהשליך לכלא את מתנגדיו ואף כל מי שהלשינו עליו – יהודים ואינם-יהודים – לא פסקה. אך כדברי החסידים שהיו ברוסיה באותם ימים, פחתה מאוד חוצפתו של המשטר הקומוניסטי. הם למדו פתאום כי יש מגבלה אף לכוח המקודש על-ידם – כוחו של מטורף המחזיק באקדח. הם הפנימו את מה שהבין בלעם: את הקב"ה אי אפשר לנצח.

הרב ד"ר אלכס וקסלר, הוא מרצה לפיסיקה באקדמיה

עוצמת הנר הקטן

מערכת האתר — Mon, 06 Jun 2022 00:00:00 +0000

בפרשת השבוע נקרא על חנוכת המשכן לראשונה על ידי הקרבת קרבנות נשיאי שבטי ישראל. כשראה אהרן הכהן שהוא ושבטו אינם מנויים עמהם, נחלשה דעתו! אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.

מה באמת מייחד את הדלקת המנורה יותר מקרבנות הנשיאים?

ל’אש’, תכונה מיוחדת – מלבד שהיא מאירה – היא מסמלת את השאיפה למעלה, לרוחניות.

בתלמוד נאמר על נרות המנורה במקדש, שאין מטרתם להאיר את המקדש פנימה, אלא אדרבא, להאיר את החוץ את חושך העולם.

הדבר לא ברור כל כך, שכן, הנר, בשונה ממדורה או לפיד, מפיק אור מועט ממש ואיך אור הנר הקט אמור בדיוק להאיר את החוץ, את חושך העולם? מהו יתרון הנר על-פני מקורות האש האחרים?

באופן מפתיע, דווקא מנקודת מבט מדעית, ניתן להבין את יתרונו של אור הנר דווקא. לאור העובדה כי תהליך בעירת הנר הוא תהליך שונה משריפה רגילה. שריפת שמן עלולה להיות דבר הרסני וקשה לשליטה, ולכולנו זכור האסון הכבד של שריפת הנפט במפרץ מקסיקו..

לעומת זאת, בשעת בעירה של פתילת הנר, השמן בתוכו איננו נשרף, אלא הוא מתאדה בתהליך איטי ומבוקר. באוויר מסביב לפתילה, באות מולקולות השמן במגע עם החמצן, דבר הגורם לחמצונן {בעירתן} ומכך נוצרת הלהבה, המפיקה אור המאיר את הסביבה וחום הדרוש להמשך הבעירה.

עתה נוכל להבין את חשיבותם העצומה של הנרות יחד עם המסר להאיר את החוץ את חושך העולם..

בורא העולם איננו חפץ בכיליון האדם או העולם, אלא אדרבא שהאדם יתקן את עצמו ואת סביבתו ויעלה אותם לקדושה על ידי עבודה הדרגתית של קיום מצוות ומעשים טובים.

עבודת-ה’ כזאת, הדומה לבעירה של נר ולא לשריפה של מדורה, היא המביאה לגילוי אור השכינה אצל האדם, וממילא בעולם סביבו. קרבנות של כסף וזהב, יקרות ככל שיהיו, מבטאות את התשוקה של כל שבטי ישראל להתקרב אל ה’, אך לא את הדרך לקיים את רצונו.

דרך זו והוראתה לבני ישראל, נמסרה לאהרן הכהן בהדלקת המנורה. והיא חשובה ויקרה יותר מכל דבר-ערך גשמי. אכן, "שלך גדולה משלהם"!

הרב ד"ר אלכס וקסלר, הוא מרצה לפיסיקה באקדמיה.

הרב ד"ר אלכס וקסלר – בית חבד רחביה

עם ישראל חי

עוצמת הנר הקטן