להבנת הקשר בין הדברים יש לדון במשמעות פירוש רש"י האמור, ובהמשכו: "שאם יאמרו אומות העולם ישראל 'ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לאשר ישר בעיניו. ברצונו נְתָנָהּ להם, וברצונו נְטָלָהּ מהם וּנְתָנָהּ לנו". ולכאורה, האם טענה של גוי אמורה לשנות את סדר התורה?! בהכרח לומר שיש מן האמת בדברים. אין זו טענה חסרת היגיון, אלא טענה ראויה. באיזו זכות כבשו בני ישראל ארצות שהקב"ה נתן לשבעת העמים? והמענה: "כוח מעשיו… נחלת גויים". הקב"ה החליט להפקיע את הארץ מידי הגויים ולתת אותה לבני ישראל, כדי שהללו יקדשו את הארץ ויהפכו אותה מ'ארץ כנען' ל'ארץ ישראל'.

החדרת קדושה בארץ היא חלק מהמשימה הכללית של הגלות. בתורת הקבלה מבואר שמטרת הגלות היא ללקט את ניצוצות הקדושה שהתפזרו בכל העולם, ועל-ידי שיהודים מקיימים מצוות בכל פינה בעולם הם 'מבררים' את הניצוצות האלה. אך כאן נשאלת שאלה: כדי לברר את הניצוצות היה אפשר לשבת בארץ ישראל, וממנה יֵצא האור שיאיר את העולם ויגרום לכל הניצוצות להתברר. כך היה בזמן שלמה המלך, שמכל העולם באו אליו. מכאן שיש בגלות עוד מטרה, נוסף על 'בירור הניצוצות', והיא להשרות קדושה בארצות הגלות עצמן.

על כך אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים". מעשי האבות אינם רק מודל לחיקוי בעבור הבנים, אלא שבמעשיהם העניקו לנו האבות כוח לנהוג כמותם. הן אברהם הן יעקב ירדו למצרים, וזאת כהכנה רוחנית לקראת גלות מצרים והעבודה של בני ישראל לקדש את מצרים עצמה. כאן טמון הקשר בין סוף ספר בראשית, שבו מתחילה העבודה הרוחנית של בני ישראל בגלות מצרים, לבין תחילת הספר – "לתת להם נחלת גויים". כאשר ניגשים לעבודה זו מצוידים בכוחם של האבות, הרי שאפשר להכריז "חזק חזק ונתחזק", ולגשת לספר שמות ולאתגר ההתמודדות עם הגלות מתוך ביטחון ונחישות להצליח בה. (תורת מנחם)

באדיבות: צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il

משחזר החלום בלילות הבאים שוב ושוב, נמלך ר' אייזיק באשתו, ארז את מטלטליו ושם פעמיו אל העיר ורשה

מספר ימים הטלטל ר' אייזיק בדרכים עד הגיעו אל העיר ורשה, ואז באישון לילה התגנב ר' אייזיק אל מתחת לגשר, והחל לחפור במרץ

לפתע חש בזרוע לופתת את צווארו, היה זה קצין בצבא שדרש בקשיחות מרובה לדעת את פשר מעשיו

.נאלץ ר' אייזיק לספר לו אודות החלום

.לשמע הדברים פרץ הקצין בצחוק ולעג לר' אייזיק ומעשיו, בספרו לר' אייזיק, כי אף הוא חלם חלום דומה, אלא שבחלומו הוא ראה כי האוצר נמצא בביתו של אייזיק בקראקא

מיהר ר' אייזיק לחזור לביתו, והחל לחפור בחצר ביתו, ואכן הלא יאומן קרה

     .הוא מצא שם אוצר

אנו חיים בתקופה מבולבלת ורבת-ניגודים. מצד אחד החומרנות גואה, וגוברת ההתפרקות מערכים מסורתיים; ומצד שני (אולי כתוצאה מהמגמה הראשונה) מסתמנת התעניינות הולכת וגוברת ברוחניות וברבדים הנסתרים של המציאות, ורבים מחפשים תוכן ומשמעות לחייהם.

המונים מחפשים את משמעות החיים במחוזות רחוקים. יש הנודדים להודו ולמזרח הרחוק, אחרים מתעניינים בשיטות מיסטיות שונות ומשונות, ויש שמצטרפים לכיתות מוזרות. הצד השווה שבכולם שאין הם מעלים על דעתם שמבוקשם מצוי קרוב כל-כך – ביהדות. ממש אצלנו בחצר.

כמה חבל על שנות הנדודים הצפויות להם ועל לבטי-הנפש הקשים. כמה חבל על מי שיתייאשו או ייתקעו אי-שם במקומות זרים. לו אך יכולנו לשכנעם להביט תחילה אל צור-מחצבתם, היו חוסכים מעצמם הרבה סבל וייסורים והיו זוכים לאושר ולשמחה שהיהדות יכולה להעניק.

תחושה זו מתעצמת עוד יותר בלב כל מי שזכו לאור החסידות. אנו רואים יהודים, ביניהם גם שומרי תורה ומצוות, שמתלבטים בשאלות עיוניות, שמבקשים דרך בעבודת-ה', שצמאים לשמחה ולאור חסידי, ואין הם יודעים שמשאת-נפשם קרובה כל-כך – בחסידות.

הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות, בא לעולם כדי לגלות את אור החסידות לכל אדם מישראל. הוא לא בא להקים 'תנועה', אלא להעניק לכל יהודי תוספת אור וחיות בחייו בכלל ובעבודת-ה' בפרט.

מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור-זלמן מלאדי – שהיום אנו חוגגים  216 שנים לגאולתו – הכריז כי החסידות אינה 'מפלגה', אלא היא נחלתו של כל יהודי. היא מיועדת לכל יהודי וצריכה להילמד על-ידי כל יהודי, יהיה מי שיהיה ותהיה השתייכותו החברתית, התנועתית והעדתית אשר תהיה.

רבים אינם מסוגלים לשער בנפשם את האור המופלא שהם עשויים למצוא בתורת החסידות. ונותרת השאלה, איך אפשר להעביר לכל אלה את תחושת המתיקות והעושר הרוחני שטמון בתורת החסידות!

כדי ללמוד חסידות אין צורך בשום הכנות והקדמות. מובן שככל חלק בתורה יש ללמדה בסדר ובהדרגה. יש נושאים קלים, שכל אדם יכול ללמוד ולהבין, ויש סוגיות עמוקות, שכדי להבינן נדרשים לידיעה רחבה בנגלה ובנסתר. כך הדבר בכל תחום – יש סוגיות בגמרא שמלמדים ילדים בני תשע ויש סוגיות עמוקות שאפילו תלמידי-חכמים מתקשים בהן.

ספר ה'תניא', ומאות הכרכים בתורת החסידות שמתבססים עליו, שופכים אור חדש על כל תחום בתורה ובחיי האדם היהודי. דברי החסידות מאירים את נשמת האדם, מסלקים את הספקות, נוסכים שמחה ואופטימיות וממלאים את הנפש במאגרים בלתי-נדלים של חיות ומרץ. נדרשת רק החלטה טובה – לגשת אל הבאר ולשאוב מלוא חופניים.

שאל בבית חב"ד על שיעור בחסידות ובספר התניא הקרוב אליך ותתחיל לחיות!

מחקר מעניין זה התפרסם בכתב העת לרפואה של ניו-אנגלנד. הלקח הבולט ביותר שניתן להסיק ממנו הוא שנכון להיום – עדיף לתגמל מאשר לענוש. עדיף לעסוק בהיבטים החיוביים של הנהגה חיובית, מאשר לדוש בהיבטים השליליים של הנהגה שלילית.

בעולם היהודי השתרשה התובנה הזו כבר לפני כשלוש מאות שנים, עם התגלותה של תורת החסידות על-ידי רבי ישראל בעל שם טוב. עד אז הושם דגש על תחושת אימה, על הגיהינום שמצפה למי שחלילה לא ילך בתלם האלוקי של שמירת תורה ומצוות. הבעל שם טוב לימד לתת את הדגש על השמחה כתנאי בל יעבור לעבודת הבורא ועל הציפייה לטוב המושלם הממתין לנו בגאולה השלמה.

מאז ועד היום, הולכת וגוברת בעם ישראל הכמיהה למשיח – הדמות שעמה יגיע השכר והטוב האינסופי לכל אחד ואחת. הולכת ומתחזקת החשיבה החיובית על הגאולה שתסדר את הכול – לכולם ותתרחש בקרוב עכשיו, והכמיהה והחשיבה האלו מצליחות להוציא מנמיכות רוח וסבל רוחני מיותרים ומזיקים.

הגישה החיובית הזו מקבלת ביטוי מיוחד בחינוך. חינוך ילדים מחד ו"חינוך מחדש" של חוזרים בתשובה מאידך. עידן המכות והיד הקשה בן אלפי השנים פינה את מקומו לפדגוגיה ידידותית מתגמלת, השואפת להרבות בחוויות של הצלחה, עונג ושמחה. כך גם עידן התעניות, הסיגופים ונמיכות הרוח שאפיינו את החוזרים בתשובה של פעם חלף, ובעלי התשובה של היום הם אנשים מאושרים. חייהם מלאים סיפוק ושמחה ותחושתם היא חוויה חזקה של גאולה פרטית.

הרבי אומר, כי בזמננו זה אנו מצויים כבר ממש על סף הגאולה השלמה. זהו אפוא הזמן להיגמל מכל ההרגלים הרעים של זמן הגלות, ולהתחיל 'להרגיש' את עידן התגמול החיובי. עידן השכר העצום על קיום תורה ומצוות שנעשה במסירות נפש במשך אלפי שנים כבר החל. אפשר כבר לטעום טעם גאולה, טעם של עושר רוחני וגשמי אמיתי. ובמילים פשוטות: להתחיל להיגאל מכבליו המעיקים של היצר הרע ובכך למהר עוד יותר את התגשמות הגאולה האמיתית והשלמה.

התוכן באדיבות:
'הגאולה מעניין ועכשווי'
© כל הזכויות שמורות

פיזיקאים העוסקים בשטח "האנלוגיות הקוואנטיות" טוענים, כי ממה שקורה בקנה-מידה זעיר, ניתן לדעת מה קורה בקנה-מידה ענק. לפיכך, הם מציעים לשחזר בתוך צינור שאורכו סנטימטרים ספורים תהליך, בו הליום נוזלי מקורר עד לטמפרטורה של מיליונית המעלה מעל האפס המוחלט. בקור כזה מקובעים חלקיקי החומר במינימום תנועה, משום המחסור באנרגיה תרמית, ומושג המצב הכי לא משתנה שניתן להשיג. קיים אמנם חומר, אך במצב הכי קרוב ל"שקט" ששרר לפני שהופיעו במציאות – החלל, הזמן והחומר. בתוך השקט הזה אפשר להכניס זעזוע שידגים בזעיר אנפין "מפץ גדול" – הכינוי המדעי להופעה הראשונית של היקום – וכך ללמוד על מה שמתרחש בעקבות מפץ כזה.

מבלי להתייחס לעצם הביטוי "המפץ הגדול", שיש מקום לדון על מידת התאמתו אל האמת המוחלטת של תהליך הבריאה, כפי שהוא מתואר בתורה – מכל מקום, בניסיון המדובר יש מסר חיובי. עצם הפטנט המזהיר שבהשלכה ממערכת קטנטנה אל מערכת ענק, מבטא יסוד תורני חשוב בהבנה הכוללת: "עולם קטן – זה אדם".

משפט זה, שנוסח על-ידי חז"ל כבר לפני אלפי שנים, מורה על העובדה המדהימה כי מבנה היקום הינו מקבילה של מבנה האדם. ומלמדים חז"ל כי המערכת הקטנה משפיעה על וממש מפעילה את הגדולה. כלומר: האדם במעשיו מפעיל את כל מערכת הבריאה, לטוב ולהפך. גורל היקום כולו מוטל על כתפיו. בידיו מערכת שליטה על כל הקוסמוס!

רעיון זה מבטא הרמב"ם המתאר את העצמה הפנטסטית שבמעשיו של יהודי: "עשה מצווה אחת – הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ד, הלכה ג). אני, אתה וכל אחד מאתנו ה"קטנים" משפיע במעשיו על כל היקום ה"גדול" כולו.

התשועה וההצלה שמזכיר הרמב"ם צפויה להתרחש בכל רגע. על פי נבואתו של הרבי מליובאוויטש, עומד הקוסמוס כולו לעבור בקרוב ממש לשלב של תודעה אלוקית כמותה לא חווינו מעולם. יכול להיות אפוא שהמעבר הקרוב הזה יתרחש בפועל בזכות המעשה הטוב האחד שלך, שיחולל סוף כל סוף את התשועה וההצלה.

התוכן באדיבות:
'הגאולה מעניין ועכשווי'
© כל הזכויות שמורות

רבי שמעון התייחד בכך שחיבר את ספר הזוהר בו גילה את תורת הקבלה, תורת הסוד. אך, האם כל אותם המונים השמחים בשמחתו אכן למדו והבינו תורה עמוקה ונסתרת זו? במה זכה דווקא רבי שמעון להילולא שכזו?

מסתבר, שבאותה מידה שעצם הידיעה על קיומם של סודות ביטחוניים מרגיעה אותנו, גם מבלי שנעמוד על טיבם, כך הידיעה והגילוי שגילה והוכיח רבי שמעון בר יוחאי, כי קיים מימד נסתר סודי ועמוק יותר בתורה, מעבר לפרשנות הפשוטה והגלויה, ידיעה זו לכשעצמה יש בכוחה לעורר את לב כולנו ולהפיח בנו התלהבות מחודשת בכל הנוגע ללימוד התורה וקיום מצוותיה.

אלא, בשונה מסודות ביטחוניים, סודות התורה נועדו בסופו של דבר להתגלות, ואין כמו ל"ג בעומר, כדי לדרבן אותנו להתחיל ללמוד קצת יותר לעומק ול"גלות" את תורת הסוד.

אך עדיין אי אפשר היה לקבוע אם השינויים הגנטיים עצמם אינם שיבושים שנגרמים גם הם באופן מצטבר. כלומר: אם גם הם אחת מתוצאות ההזדקנות, או שהם הסיבה לה.

מאמר שפורסם לאחרונה בעתון המדעי Cell טוען בהחלטיות כי הגנטיקה היא הסיבה האמיתית להזדקנות. מדענים באוניברסיטאות סטנפורד וקולורדו עבדו בשיתוף פעולה ומצאו כי רוב רובם של אלף השינויים גנטיים שנצפו אצל מזדקנים – פועלים תחת בקרת שלושה גנים בלבד. גנים אלו מהווים מעין מתגים המפעילים ו"מכבים" גנים אחרים. באחריותם, משתבשת פעילותם של מאות גנים ונגרם הנזק המוכר. הם עצמם אינם מושפעים מגורמים שנחשבו לגורמי זקנה. כאשר עצרו המדענים את פעילותם של שניים מהם – עלתה תוחלת החיים של יצורים פשוטים ב-‏50%!

המחקר החדש מספק למדענים חומר למחשבה, ומביא לקדמת הבימה אפשרות חדשה לגמרי: חיי נצח ביולוגיים. לטענת החוקרים, יכול להיות שזו אפשרות שקיימת בגופם של כל היצורים החיים, אך מערכת מתוכנתת ומדויקת להפליא שולטת באורגניזם, "מכבה" את כוחות ההתפתחות והתיקון, ו"מפעילה" כוחות הרסניים, שמונעים את הנצח. ניסויים (שעדיין בחיתוליהם) מנסים להוכיח כי מערכת זו עצמה ניתנת לכאורה לבלימה ולשליטה.

האמת היא, שלא מדובר בגילוי מדעי. כבר חז"ל מוכיחים מתוך חומש בראשית כי לכתחילה נברא אדם הראשון כדי לחיות לנצח. אולם בעקבות חטא עץ הדעת חל בו שינוי ("נגזרה" עליו מיתה). אולם בגאולה השלמה יחזור המצב לקדמותו. לאחר שיתוקן כליל העוול הרוחני שהתחולל בעקבות חטא עץ הדעת, תיעלם גם תופעת המוות, שלא הייתה אלא תוצאת ה'קלקול', החטא. הבטחה אלוקית זו נשמעת בדברי הנביא: "ובלע המוות לנצח ומחה השם אלוקים דמעה מעל כל פנים".

אם מותו של המוות אכן יתרחש בדרך בה מנסים המדענים לגלות כעת – איננו יודעים. אך דבר אחד בטוח: ברגע בו יחליט הקדוש-ברוך-הוא לשחוט את מלאך המוות ("חד גדיא") – אז זה יקרה. ומה שעוד בטוח: הרגע הזה קרוב מאוד. כך גילה הרבי בנבואה.

התוכן באדיבות:
'הגאולה מעניין ועכשווי'
© כל הזכויות שמורות

בגדי כהן הדיוט (כהן פשוט)

כתונת – מעין חלוק ארוך, ארוג בצורת משבצות, מפשתן.

אבנט – חגורת בד. ארוג מחוטים הטוויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. רוחבו של האבנט 3 אצבעות (כ-6 ס"מ), ואורכו 32 אמה (כ-16 מטרים!). האבנט היה נכרך על הכתונת בגובה בית החזה.

מכנסיים – קצרים, עד הברך. ארוגות מפשתן.

מגבעת – רצועת בד, אורכה 16 אמה (כ-8 מטר), עשויה מפשתן. שלופפה בצורה של קונוס צר למעלה ורחב למטה. לפי חלק מהמפרשים בראש המגבעת היה כעין כפתור.

בגדי כהן גדול

הכהן הגדול לובש מכנסיים, כתונת ואבנט כשל כהן הדיוט. בנוסף הוא לובש:

מצנפת – דומה למגבעתו של הכהן ההדיוט, בהבדל קל – המצנפת הייתה נכרכת בעיקר לרוחב הראש וחלקה העליון שטוח.

מעיל – בגד ארוך חסר שרוולים. ארוג מחוטי תכלת, מעוטר באריגות פעמונים וקישוטים בצורת רימונים.

אפוד – מעין סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. האפוד נקשר לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה), ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.

חושן – בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. גודלו: אמה (חצי מטר) על חצי אמה. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים", לפי אחד הפירושים היה רשום עליו השם המפורש. על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים-עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם של שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.

בטור הראשון – אודם (מקובל לזהותו עם כלצידון אדום או אודם), פיטדה (מקובל לזהותה עם טופז ירקרק) וברקת (אזמרגד ירוק).

בטור השני – נופך (מקובל לזהותו עם טורקיז), ספיר (מקובל לזהותו עם גרנד או קורונד כחול כהה או ספיר) ויהלום (מקובל לזהותו עם יהלום או קוורץ).

בטור השלישי – לשם (מקובל לזהותו עם זירקון אדום או צהוב), שבו (מקובל לזהותה עם אגט (Agate) בצבעי שחור ולבן) ואחלמה (מקובל לזהותה עם אמטיסט).

בטור הרביעי – תרשיש (מקובל לזהותו עם אקוומרין – סוג של בריל), שוהם (מקובל לזהותו עם בורלא (בריל) או אוניקס) וישפה (מקובל לזהותו עם יספר (Jasper)).

החושן היה קשור בשתי טבעות זהב לחגורת האפוד (משתי פינותיו התחתונות), ובשתי טבעות זהב לכתפות האפוד (מפינותיו העליונות).

על פי המסורת, היו חקוקות על החושן גם המילים: אברהם, יצחק, יעקב ו"שבטי ישורון" או "שבטי י-ה", כדי להשלים את כל האותיות החסרות בא’ב’ משמות השבטים.

לפי דעת הרמב"ם שמות האבות נכתבו מעל המילה ראובן באבן "אודם" ו"שבטי יה" נכתב מתחת למילה בנימין באבן "ישפה".
בעת שנשאל הכהן הגדול שאלה היו נוצצות אותיות התשובה.

ציץ – טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה’". המילה ’קודש ל’ נכתבה במחצית התחתונה של הציץ ואילו שם ה’ נכתב בגדול לגובה כל הציץ שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.