■ ■ ■ 

כל יציאה ממשבר, מקושי, מהתמודדות כוללת בתוכה גם תהליך. גם דרך. מעטים המקרים שהאדם יוצא מ"גלות" לגאולה ברגע אחד. גם יציאת מצרים שאמנם הייתה מהירה עד מאוד,  הביאה מיד לאחריה המתנה ארוכה, עד לגאולה השלמה. עד לקבלת התורה, ולאחר מכן עד לכניסה לארץ.  

אנו עומדים בימי ספירת העומר. ימים שכל מטרתם הינה התהליך וההכנה לקראת קבלת התורה. אי אפשר לקבל את התורה ללא התהליך. ללא הדרך. ללא שלב ההמתנה והצמיחה. לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך. לשם כך צריך זמן של הזדככות ותיקון על מנת שיהיו ראויים לקבל את התורה.

 כך גם בחיים שלנו.

ההליכה, הדרך, היא חלק עיקרי ומשמעותי מהצמיחה והגדילה. אי אפשר לכבוש יעדים, לצמוח, להשיג מטרות – מבלי לצעוד בשביל. מבלי לטעות, לתהות, ליפול, לקום, לנסות שוב, לכאוב, לצחוק, להתגבר ולהתקדם. ימי הספירה ממחישים לנו שדברים דורשים זמן. נדרשת הבנה, עבודה פנימית, הפנמה, התבשלות, השתדלות, עד לקבלת השפע הגדול. 

.ליהנות מהנסיעה

עם זאת, לעיתים נדמה, כי כבר אין לנו סבלנות לחכות, אנו רוצים את השינוי הרגע. אנו רוצים להתחתן כבר מחר, רוצים שלום בית כבר אתמול, רוצים לקנות דירה כבר היום, ורוצים לסיים את התואר בתוך שבוע מקסימום. אין לנו סבלנות. עם כך, מה עושים כשכבר קשה לחכות, כשנדמה כשהדרך לא נגמרת?

כשהיינו ילדים ונסענו מידי פעם לטיולים עם ההורים, נהגנו לקטר לאורך הדרך ולומר שוב ושוב: "עוד כמה זמן מגיעים? הנסיעה הזו לא נגמרת. צפוף לי/ חם לי/ הוא מעצבן אותי/ נו אמא, עוד כמה זמן נגיע?". ואמא הייתה אומרת בנחת: "תסתכלו בחלון, תביטו על נוף, תיהנו מהנסיעה…".

כשהדרך מסמלת עבורנו "מכשול" שצריך לעבור אותו, היא עלולה להיות קשה, מתסכלת ובלתי נגמרת. אך כשאנו מנסים לשנות את נקודת המבט ומבינים שגם בדרך עצמה יש ערך ומשמעות, שגם מהדרך ניתן ליהנות וללמוד, אנו יכולים להרגיש אחרת. עם גישה זו ניתן להכניס חיות אל תוך הדרך. להכניס שמחה אל תוך התהליך.

האמונה וההבנה בחשיבות התהליך עוזרת לנו לשמוח בהווה. לשמוח כעת. ליהנות מהחסדים הרבים שבדרך. להרגיש ולראות את ההצלחות קטנות, את העליות האישיות שצלחנו, את הפרחים ואת הנוף. להכניס משמעות וערך לנסיעה עצמה.

אך ההתמקדות במטרה לבדה, עלולה להביא אותנו לייאוש. כשאיננו רואים טעם בתהליך אלא רק בתוצאה עצמה אנו עלולים למצוא את עצמנו שבורים ועצובים. הדרך נראית ארוכה, קשה ולעיתים גם בלתי נסבלת. ההתמקדות בציפיה לבדה, מסתירה בפנינו את הדברים הטובים שבתהליך. את הצעדים הקטנים או הגדולים שכבר השגנו. את הנוף, האהבה, השמחה, ההתרגשות ואת אנשים הטובים שבדרך.

אישה מיוחדת במינה, הנשואה שנים רבות ללא ילדים, אמרה לי פעם, שהיא בוחרת ליהנות מהחיים, כבר עכשיו: "אם כל הזמן אחכה לילדים בשביל להיות שמחה, אבזבז את חיי ההווה. אינני יודעת כמה זמן הדרך הזו תיקח, אינני יודעת מתי יגיע סוף התהליך, ואם בכלל, וממילא אני לא רוצה להגיע לגיל שמונים, להביט אחורה על חיי ולחשוב שבזבזתי אותם רק כי הייתי מרוכזת בציפייה. אני רוצה לחיות בשביל עכשיו, בשביל הרגע הזה. אני רוצה לשמוח ולחיות – בשביל עצמי, היום".

■ ■ ■ ​

 שהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…".

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה.  "אוצרות פנימיים" – מודעות עצמית יהודית.

שמעתי פעם הקלטה מעניינת של שיחה אישית של זוג שהיה להם הרבה בעיות בשלום בית והם פנו אל הרבי לבקשת ברכה בעניין. זה  בדיוק היה בתקופה בה קורים בתורה את פרשתינו פרשת ויקרא. הרבי לא נכנס לפרטים ולסיבות וכו' – אלא ענה להם תשובה מקורית קצרה וחדה ביותר.

וכך ענה להם הרבי: אנו הולכים בקרוב לקרוא בתורה את פרשת ויקרא, שמשמעותה, שה' קרא למשה.
התורה היא נצחית והיא מדברת אל כל אחד מישראל

הוי אומר שישנו בכל יהודי את המשה שבו, וה' קורא לו ומעוניין לנהל אתו שיחה ומערכת יחסים. אם כך – סיים הרבי  – אם ה' קורא לכל אחד מאיתנו, איך בכלל יש זמן ופניות בנפש למריבות הדדיות?!

מענה חד וחלק זה הוא מעט המחזיק את המרובה .זוהי תפיסת חיים שלימה.

אנו נמצאים על זמן שאול בעולם הזה כדי לבצע את המשימה האלוקית החשובה ביותר של קידוש החומר להפיץ אור ולהפוך את העולם לדירה לה'. כשנמצאים במשימה נעלית עם זמן קצר , ואכן מבינים זאת , הרי שאנו ממוקדים נטו בעשיה ואין לנו זמן פנוי להפגע ולנהל מריבות וויכוחים מיותרים.

הרבי מקוצק אמר פעם לחסידיו: הייתי מעוניין שלא תחטאו לא בצורה מכוונת, אלא מתוך כך שאיך ולמי יש בכלל זמן לחטוא..

ככל שנהיה פחות משועממים ויותר ממוקדים בעשיה חיובית בכלל ובטיוב הזוגיות בפרט, המצב יהיה אוטומטית הרבה יותר טוב…

בימים אלו, ימי חודש אדר, ימים של "מרבים בשמחה" יש לנו הזדמנות לשנות גישה, ולהשקיע. להשקיע באושר שלנו. לפתוח את הלב לימים מאושרים, שמחים וטובים יותר. כמה דרכים עבורכם:

*   אושר- עכשיו. ראשית לכל, כדאי שננסה להפסיק לחשוב על האושר במונחים של עתיד. "אחרי שאסיים את הלימודים", "אחרי שהעסק יצליח…". תחשבו על כך, כי האושר יכול להיות אצלכם, כבר כעת. אושר הוא רגש. הוא חוויה פנימית שיש לנו הרבה השפעה עליה. אושר אינו נובע מהישג כזה או אחר, אושר כאמור הוא גישה, בחירה וגם השתדלות. לקראת השנה החדשה, תאמצו לעצמכם גישה אחרת- "אני יכול להיות מאושר, כעת!".

*    ליהנות להיות לבד. ככל שהחיבור שלנו עם עצמנו הוא יותר חזק וחיובי, כך אנו עצמנו יותר חזקים ושמחים. אדם שלא יודע להיות לבד, שמיד חש בדידות או קושי, הופך להיות תלוי באחרים (באנשים או באמצעים כלשהם). התלות הזו, עלולה להרחיק מאתנו את האושר המיוחל. להיות לבד פרושו לדעת להקשיב לעצמי. לשתף את עצמי במה שעובר עלי, ולדעת לספק גם תמיכה והבנה. ללמוד לקבל בעין טובה גם את החסרונות, ובעיקר להצליח להסתכל במראה ולהרגיש- "אני אוהב/ת את עצמי". החיבור החיובי הזה הוא מפתח גדול לאושר.

הכוח של הלבד, הוא כוח שמאפשר לנו גם לזהות כאבים או חסמים בנפשנו. לא לחשוש מלהתמודד איתם, מלנסות לפתור ולצמוח דרכם. ואין ספק כי אדם שבוחר לגדול, להתמודד ולצמוח, הוא אדם שבוחר בחיים של אושר ותקווה.

*   הכוח של מערכות יחסים. אחרי שדיברנו על חשיבות הקשר עם עצמי, צריך לציין גם את הכוח שיש למערכות יחסית, על האושר שלנו. האדם הוא ייצור חברתי, וכשהוא נמצא במערכת יחסים טובה, חמה וקרובה, זה נותן כוח. זוגיות טובה, קשרים משפחתיים קרובים, או חברות אמיצה, יכולים להכניס הרבה אור לחיים. אך כידוע, בשביל לזכות לכך, צריך להשקיע. להשקיע בזוגיות, להשקיע בחברות. קשרים בינאישיים טובים אנו צריכים ליצור ולפתח. וההשקעה משתלמת לשמחתה של  הנפש.

*   נתינה ומשמעות. האדם זקוק למשמעות. לתחושת המשמעות בחיים, יש מקום נכבד בדרך שלנו אל האושר. וזה גם הכוח של הנתינה לזולת. כשאנו נותנים אנו חשים בעלי משמעות, ערך וסיפוק. התנדבות קטנה, או אפילו "סתם" הקשבה לשכנה, סיוע לילד, מחמאה מהלב- ממלאת אותנו בתחושה של חיובית של השפעה לזולת, ומגבירה את כוח השמחה. לעשייה החיובית, ישנה השפעה גם על הערך העצמי שלנו, על התחושה שיש לנו תפקיד פה בעולם. שיש לנו הכוח להעניק ולהשפיע. ובדיוק כמו חווית המשמעות כך גם תחושת הערך העצמי, שניהם מהווים מרכיבים מרכזיים בשביל אל האושר. אושר הינו סוג של שלמות פנימית, וממילא, כאשר אדם חש חוסר משמעות, "ולא שווה", סביר כי הוא יתקשה לחוש את השלמות הפנימית, וכך גם תחושת האושר תחמוק ממנו. לעשייה, נתינה וחסד יש כוח גדול למלא את עצמו בשמחה ובאושר של משמעות.

כך גם, ביחס לקשיים של החיים. כשאנו מצליחים למצוא את המשמעות שבתוך ההתמודדות, את התפקיד או הלמידה שלנו מתוך זה, יהיה לנו קל יותר להתמודד. המשמעות שאנו מכניסים למציאות, היא מפתח גדול לחיים של אושר.

*    ליהנות מהפשטות ולהרגיש. היכולת ליהנות מהחיים מכניסה לתוכנו בריאות. בריאות גופנית ונפשית כאחד. בריאות שמשחררת אותנו לשמוח, להתפעל, להתרגש. לדעת ליהנות מפרח יפה, מהשקיעה, ממוזיקה נעימה, מצחוק של ילד, מחיוך של בן/בת הזוג. ליהנות מטיול, משיחה טובה. היכולת ליהנות קשורה לא פעם, ליכולת לשחרר. לשחרר מחסומים, לשחרר פחדים. לנער את ההגנות של הנפש, ולאפשר לעצמנו להרגיש, ולהתרגש.  להפתיע, לצחוק, לרקוד, לשיר. וגם אם זה לא הולך לנו בקלות, וקשה לנו "סתם" ליהנות, אפשר להתאמן על זה. לנסות במודע לצחוק, להרגיש, ליהנות מהדברים הקטנים/גדולים של החיים. יותר מכך, חשוב שנזכור כי הנאות "גדולות" כמו קניית אוטו חדש, בית חדש, עבודה חדשה, כל אלו מסבים לנו שמחה או הנאה- זמנית בדרך כלל. כשתחושת ההתחדשות חולפות, אנו באופן טבעי זקוקים לדבר הגדול הבא שיעורר אותנו לשמוח. ואילו, היכולת ליהנות ולהתרגש מאותם חוויות "רגילות". מכוס קפה עם חבר טוב. מנגינה. או מנוף יפה, אלו פותחים את הפתח לתחושת אושר ושמחה, שאין לה מגבלה או סוף.

*   ועוד כמה דברים קטנים. החיים מורכבים מאוסף של דברים קטנים שמתחברים יחד. מיום ועוד יום. מפגישה ועוד אחת. מפרויקט לפרויקט. ומאדם ועוד אחד. זה הזמן שלכם להכניס דברים קטנים וטובים לחיים. דבר טוב ועוד אחד טוב ועוד, פותחים דלת לטוב ארוך וגדול. הכניסו לחייכם- מילים טובות. פרגון, עידוד. ותחמיאו. על כל דבר חיובי בעצמכם (כן כן!!), תלמדו לחייך פנימה ולפרגן. תפנו זמן לתחביבים שלכם. לצייר, לנגן, לבשל, לכתוב, ליצור. אל תזניחו את הכוחות שבכם.

תשקיעו בהרפיה. בנחת שלכם. האויבים הגדולים של האושר הינם הלחץ, הכעס והפחדים. תשקיעו בללמוד לנשום. להכניס אוויר חדש. לעשות פחות- ולנשום יותר. עשייה מרובה אינה דווקא מתכון לאושר. ואילו  זמן קבוע של רגיעה לנפש, של דמיון מודרך מנחם ומרפה, של נשימה או כל דבר אחר, הוא זמן שמעניק איכות לחיים. שפותח שער לנחת רוח שכולנו חפצים בה.

וכעת שכל הדרכים מונחות לפניכם… זה הזמן לחזק האמונה. להאמין בעצמכם, להאמין באושר שמגיע לכם. להאמין שזה אפשרי. להאמין בבורא עולם שחפץ בטובתכם. להאמין, להשקיע ולבחור בשנה של אושר גדול.

מאמינה בכם, ומברכת מכל הלב, באושר ובשלווה.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז  "אוצרות פנימיים" .

החיים כמו בחיים מלאים באתגרים רבים – טרדות הפרנסה, חינוך וגידול הילדים, ועוד ועוד ואנשים מחפשים עצות ותחבולות כיצד להקל עליהם את החיים, אם ביעוץ טכני בעניינים הגשמיים ועד לסגולות רוחניות כאלה ואחרים.
פרשתנו מגלה לנו את סוד החיים את הסגולה הטובה ביותר להצלחה והיא פשוטה מאוד ונמצאת 'תחת התנור בביתנו' – להשקיע בשלום הבית שלנו ואף של אחרים.
חז"ל למדונו שאיש ואישה אם זכו הרי שהשכינה שרויה ביניהם. וכשהשכינה שרויה בביתנו הרי שברור שהכול מסתדר על הצד הטוב ביותר.
אשרי האיש שמעביר על מידותיו ומשקיע בשלום ביתו, זו ההשקעה הבטוחה ביותר!

פרשן המקרא הנודע, רש"י, מסביר את תופעת מנין בני ישראל שוב ושוב, שזה סוג של גילוי האהבה האלוקית אלינו. כשאוהבים מישהו נעים לנו להזכיר את שמו. ולהבדיל כשונאים מישהו קשה אפילו לבטא את שמו..

הרבי מליובאוויטש אומר: עצמת האהבה הפנימית המבוטאת דרך הזכרת שם, ובפרט כשמשתמשים בשם חיבה, הוא חזק ומהותי יותר מנתינת מתנה, דיבורי אהבה, ואפילו יותר מחיבוקים ונשיקות.

ביאור הדבר:

באדם ישנם רבדים שונים של כוחות ורגשות בהם הנפש מתגלה, אבל יש את המהות עצמה המופשטת והעצמית.

כל ביטויי הקשר השונים קשורים לחלקים מסוימים של גלויי הנפש, ולכן הם באים בצורה מסוימת מדודה ומוגבלת.  לעומת זאת הזכרת השם של האדם בצורה של חיבה, מעוררת ונוגעת ברובד העמוק ביותר של עצם מהות האישיות של האהוב כשלעצמה (ליקוטי שיחות חלק ו, פרשת שמות).

כמובן שכל זוג צריך לעשות הכול כדי שתהיה בניהם אהבה ואחווה שלום ורעות. ויש להשקיע בזה כמיטב יכולתנו בכל האופנים האפשריים.

קחו טיפ קטן אך מדהים וחזק באיכותו: קראו בשם חיבה של בן/בת הזוג ככל האפשרי. דבר שנראה טכני במהותו,  נוגע ברבדים העמוקים ביותר של בני הזוג, ומעורר ומעצים את האהבה ביניהם!

בפרשתנו מסופר שאחי יוסף פוחדים שלאחר מיתת יעקב אביהם, יוסף ישמור להם טינה על מכירתו וינקום בהם.

יוסף מרגיע אותם ואומר: 'אתם חשבתם עלי רעה – אלוקים חשבה לטובה'.

יוסף מבהיר להם שהמבט המפוכח שלו על החיים, הוא ברובד הפנימי והאלוקי. אמנם להם היו כוונות לא סימפטיות בעניין המכירה , אך במבחינה אובייקטיבית זה לא רלוונטי. כי מי שמנהל את העולם זה ה', ולו היו את כוונותיו שלו, הטובות כמובן,  בעניין זה.

המסר לכך בזוגיות:

לכל אחד מבני הזוג נדמה שהוא בחר את הפרטנר מתוך בחירת ליבו והחלטתו החופשית הבלעדית – דברים מסוימים בהופעתו או אישיותו של הצד השני מצא חן בעיננו וקנה את ליבנו.

הבעיה בתפיסת עולם כזו היא, שעם הזמן אנו מכירים צדדים נוספים באישיותו של בן/בת הזוג, ואז הגורמים החדשים שנכנסו למשוואה יכולים לגרום למבט קצת שונה, להרהורים ולחשיבה מחדש על נכונות הבחירה שלנו, וממילא ליחס שמוקרן מאתנו לצד השני..

כאן מגיע סיפור יוסף ומלמדנו, שהבחירה שלנו בבן/בת זוגנו  לא הייתה בבחירתנו הבלעדית, יש כאן במקביל סיפור של התערבות השגחה עליונה, שלה יש תכניות ואסטרטגיה אלוקית משלה.

לעיתים נראה את המכוון בה, כמו אצל יוסף שעלייתו המטאורית לא הייתה מתרחשת ללא המכירה והדרך הפתלתלה שנגרמה בעקבותיה, אך לעיתים לא נרד לחקרה.

כשאדם מבין שה' מכוון את העולם והכל בהשגחה פרטית, הוא יודע שאין כאן 'תאונות עבודה' ומקרים אקראיים. יש כאן 'ווייז' אלוקי.. יש לו כאן שליחות אלוקית בבניית הבית, ודווקא עם מי שההשגחה העליונה הועידה לו. זה תיקונו ושורש נשמתו וכאן המפתח להצלחתו העתידית.

כשהאדם יפנים זאת, שכל מה שנדמה לנו שהקשר נוצר בגלל סיטואציה כזו או אחרת אינה אלא פרי הדמיון ו'סיפור כיסוי קש' לרצון והכוונה האלוקית, שנהיה ונתפקד יחד כזוג מוצלח – הוא ימשיך, ישקיע וישמח בקשר עם הבן/בת זוג , מתוך אמונה ובטחון מוחלט בה' , שהוא המזווג זיווגים האמתי!

מספרים על זוג זקנים שלא קיבלו כל מכתב במשך חודשים ארוכים, השיממון אכל בהם כל חלקה טובה עד שהזוג הגה רעיון מבריק, הם ישלחו לעצמם מכתבים, כל יום מכתב אחד וכך הם יקבלו מכתבים ככל יתר שכיניהם. אמרו ועשו, ומאז האושר שב לשכון במעונם ומכתבים החלו מגיעים תמידים כסדרם אל תא הדואר שלהם . . .

מיד בתחילת דרכו הוא מגיע למקום מסויים נרדם וחולם חלום אלוקי מיוחד.

בהקיצו מהחלום הוא אומר 'אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי', 'אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים'.

המסר מכך בזוגיות הוא:

הרושם הראשוני שיש לאדם בהסתכלותו על מוסד הזוגיות יכול לעיתים להיות מוטעה. זוגיות קיימת גם בעולם הזואולוגי ואף בצורה דומה בעולם הצומח, ובהשקפה שטחית ניתן לחשוב שכך הם פני הדברים אף אצל האדם אף אם בחיצוניות הקונספט הוא קצת שונה.

זוגיות יכולה להיראות כשני אנשים שבמקרה פגשו זה את זו ועקב מציאת חן הדדית החליטו לבא בברית הנישואין.

אך האמת היא ש'אכן יש ה' במקום הזה'. הקמת בית בעם ישראל אינה גחמה אנושית של שני בני אדם, היא מלאכת קודש ושליחות אלוקית מרוממת.

תפקיד הזוגיות היא להקים את דור ההמשך שלך עם ישראל. היא החממה בה אמורים לשתול ולגדל בנים ובנות 'זרע ברך ה' המה'.

אין זה כי אם בית אלוקים!

ביתנו והנהגתינו בו הוא לא רק ענין פרטי שלנו, הוא ענין כללי לגמרי שנוגע לכלל ישראל ולה'.

אי לכך  כשבני הזוג מבינים שהם כרגע במסע של שליחות אלוקית, הם יעשו הכל כדי לשמור את המסגרת הקדושה הזו להשקיע כוחות שהיא תהיה רגועה שמיחה ומליאת קדושה גם אם לצורך כך ידרשו מדי פעם וויתורים הדדים ומאמצים מסוימים.

השלום בבית הוא בעצם יצירת שלום וכבוד לבית ה'.

ואז הם זוכים להצלחה אלוקית שמימית בכל ענייניהם – 'וזה שער השמיים'!