ד"ר… דוקטור לרפואה
ס.ר., קליפורניה
שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך מיום י"ז תמוז, עם המצורף אליו.

אם תואיל להודיע לי את השמות היהודיים, יחד עם השם היהודי של האימא, כנהוג, של כל אלה שעבורם אתה מבקש ברכה, אזכור את כולם בתפילה.

בוודאי אין צורך להדגיש עבורך באריכות כי מכיוון שכל הברכות מגיעות מאת השם, והצינור לקבל אותן הוא על ידי חיים יום-יומיים והתנהגות יום-יומית על פי רצונו יתברך, היינו על פי התורה והמצוות, כל מאמץ נוסף בענייני יהדות חייב להרחיב את הצינורות לקבלת ברכות השם. ומכיוון שכפי שאני מגלה מתוך מה שאתה כותב, התקדמת במידה ניכרת בכיוון זה, הדבר צריך לגרום שיהיה זה קל יותר ללכת מחיל אל חיל.

בנוגע לעניין הכשרות, שאתה מזכיר במיוחד בקשר לטענה שלבשר כשר שניתן להשיג באזור שלך אין טעם כל כך טוב, אני בטוח שתוכל למצוא את המלים המתאימות להסביר (בייחוד מכיוון שאתה דוקטור לרפואה) שלתזונה הנכונה יש השפעה ישירה לא רק על בריאות הגוף, אלא גם עניינים כמו מצב-רוח, עצבים, חשיבה, וכו', אף-על-פי שלעיתים קרובות קשה יותר להיות מודעים להשפעות האחרונות והן יותר נסתרות. דבר זה צריך להיות ברור גם לשכל הישר, מכיוון שהמזון שאדם צורך נקלט על ידי הגוף ומתקשר באופן ישיר עם הכוחות הגופניים והנפשיים שלו, כפי שגם אושר על ידי מדע הרפואה.

ובכן, נושא הטעם קשור בחוש הטעם והוא נמשך זמן קצר מאוד, בעוד שהצריכה של מזון בריא ומזין היא, כמובן, בעלת חשיבות חיונית ומתמשכת. במידה שמדובר ביהודי, תורתנו, תורת חיים, שניתנה על ידי בורא העולם ומנהיגו, היא מפורטת למדי בנוגע לשאלה מה יהודי רשאי לאכול ומה לא, ורק דבר מותר הוא באמת בריא ומזין. וכמו לגבי כל המצוות של השם, הן ניתנו לנו לא לטובתו של השם, אלא לטובתנו שלנו, ולא רק לטובתנו בעולם הבא, אלא גם בחיינו בעולם הזה.

לאור האמור, ברור שפינוק של טעם הוא שיקול פעוט בהשוואה לחשיבות החיונית של שמירת דיני הכשרות היהודיים בחיי היום-יום.
מצו"ב קבלה עבור הצדקה שלך, וזכותה תעמוד לך ולאשר לך באופן קבוע.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

מה שכותבת שכאשר מביטים על העולם ברגש של שמחה, הרי זה (לא כפי הביטוי שאת כותבת) שייתכן שמאחורי הבטה שכזו [של שמחה ואופטימיות] מסתתרים מפני האמת [ה"מרה" של ה"מציאות"],

אלא [האמת היא להיפך, שהמבט על העולם ברגש של שמחה ואופטימיות] זהו אמצעי להקל על החיים במידה גדולה ביותר,

וכפי שידוע מכבר, וגם חכמת הרפואה מכירה בזה יותר ויותר, שכל המצב של האדם, אפילו התגובה הגופנית הפיזית [שלו], והאופן שבו הוא מקבל את התופעות שסביבו, תלויים במידה רבה באדם עצמו, באופן שבו הוא מגיב ומקבל את ההתרחשויות בחייו.

וכמה מפליא הדבר, שמצאנו בין מייסדי שיטת האופטימיות בחיים ('אופטימיזם'), כאלו אנשים שהחיים שלהם היו מלאים בתופעות הנקראות צרות, ובין הפסימיים מוצאים אנשים רבים שאצלם החיים היו טובים ונאים, לא היה חסר להם דבר . . . חוץ משביעות רצון פנימית ושמחה פנימית [שהיתה חסרה להם]

…ולכן, אין כל פלא ש[שיטת ה]חסידות, הגורמת שהדברים הנעלים והטובים יהיו פופולריים, הנה אחד מרעיונות היסוד שלה הוא – שבכל מאורע אפשר למצוא דרך איך לעבוד את השם יתברך, ואשר עבודת השם יתברך צריכה להיעשות בשמחה אמיתית, שאז העבודה היא במלוא המידה.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"א ע' שפג-ד ● מוגש ע"י מכון אור החסידות

מכתב יומי מוקדש לזכות הרה"ח יצחק שי' בן מרת עדינה ולזכות כל משפחתו שיחיו, להצלחה בגשמיות וברוחניות

עלינו להבין שמאורעות אלה הם להזכיר לכל אחד ואחת כי על יהודים לחזק ככל המוקדם את עניני הבטחון וההגנה, את אמצעי הבטחון בחיים הרוחניים שהם מביאים גם את הברכה האלוקית לדעת את אשר יש לעשות לבטחון והגנה בדרך הטבע ואת ההצלחה הגדולה בעשיה זו, בהתאם להבטחה: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה", על מנת להיות מוגנים ובטוחים מפני האויבים ולהבטיח את השמירה מפני כל מאורע בלתי רצוי, חס וחלילה.

…בתקופה זו זקוק כל בית יהודי באופן מיוחד לשמירה. השמירה האמיתית היא, ככתוב: "ה׳ ישמור עיר..". נוסף לכך נתן הקדוש ברוך הוא סגולה מיוחדת לשמירת הבית, והיא מצוות מזוזה.

יש גם לזכור, שמאחר שכל בני ישראל הם "קומה אחת" והם "ערבים זה בזה" מהווה המזוזה שמירה אלוקית לא רק לבית ולכל אשר בתוכו, אלא שכל מזוזה כשרה הנוספת אי-שם בדלת יהודית – מחזקת את בטחונם של כל בני ישראל בכל מקום שהם.

ובהתחשב בעובדה שכל אשה יהודית היא "עקרת הבית", וכל בת ישראל היא עקרת הבית בעתיד – יש להן זכות מיוחדת, בעניין המזוזה, להשתדל שתהא מזוזה כשרה לא רק בביתו בכל פתח החייב בה, אלא גם בבתי שכניהן ומכיריהן ובכל בית ישראל.

מקור: אגרות קודש חל"א ע' רעט-רפא • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

והנה לפלא עליו אשר לאחר שראו במוחש חסד ה׳ עמהם, האומנם אין להם די אמונה ביכולתו שבודאות גמורה גם לעתיד ינחם בחסדיו ויוציאם מן המיצר,

ואף אם מטעמים שאינם מובנים לנו מתאחר הדבר, הרי רק בורא עולם היודע את העתיד ואת טוב האמיתי ביכולתו להחליט באיזה אופן טוב יותר בשביל האדם ובני ביתו להביאם לאשרם האמיתי הן בגשמיות והן ברוחניות,

ואם אמור הדבר אפילו בנוגע לבני אדם שמצבם נפחת ממה שהיה לפני זה ופחות הוא גם כן ביחס לסביבתם ומכיריהם הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא ברור בנוגע לאלו שמצבם הוטב לגבי העבר ובחדשים קשים האלו בודאי מצבו טוב ביחס לכמה וכמה בסביבתם אשר בכל זאת אין מתיאשים חס ושלום ועל אחת כמה וכמה שאין לו או לזוגתו שיחיו ליפול ברוחם חס ושלום ולהתעצב,

וכבר ראינו ונוכחנו בפועל אשר ככל שתגדל מדת בטחונו של האדם והשקפתו מתוך שמחה על עתידו כך תוקדם הגשמת דברים אלו בהנוגע בפועל.

אקוה שבקרוב ישמחני בבשורות טובות בכל הנ״ל הן בהנוגע לעצמו והן בהנוגע לזוגתו תחיה.

מקור: אגרות קודש ח"ט ע' רכג-ד • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

איך ניתן להיות קשורים ל-613 מצוות, "המכבידות" ומגבילות את פעילות האדם ועבודתו על כל צעד ושעל.

התשובה היא: יציאת מצרים.

כמו ביציאת מצרים, שהציות [והבטחון] להוראות הקדוש ברוך הוא, מבלי להתחשב בחישובים שונים ובנסיבות וכיוצא באלה, תוך הינתקות מן העבר בן 210 השנים במצרים – דווקא זו היתה הדרך לאושר האמיתי, לא רק לאושר רוחני (קבלת התורה והתהוות לעם הנבחר ע"י הקב"ה, אלא גם לאושר גשמי (קבלת ארץ זבת חלב ודבש),

כך גם כיום ותמיד, ובלי כל קשר למה שהיה בעבר, הרי לכל יהודי ולכלל ישראל הדרך היחידה לאושר אמיתי היא קביעת חיי היום יום וסדרי החיים בכלל לפי התורה ומצוותיה שעליהן נאמר: "וחי בהם" (בתוכם ואתם).

מקור: אגרות מלך ח"ב ע' לה. תרגום מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

הצטרפו לקבל 'מכתב יומי' מאגרות הקודש של הרבי מליובאוויטש (קבוצה שקטה, הודעה אחת ביום):
https://chat.whatsapp.com/IguUsLceUImKE1ljDUPwKY

מקור: תרגום מאגרות קודש חלק ה' עמוד רמב.
מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' •  העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

ו[השאלה] היא: מנין שקיום המצות נדרש מאתנו גם במעמד ומצב שקשור הדבר בקשיים וביגיעה ועד לכדי נסיון?

ולפלא הספק והשאלה בענין פשוט כהנ"ל, ואבאר שיחתי, שהרי הספק האמור יש לו מקום באחת משתי אלה: א) באם מצוה המצוה ציווה עליה באופן בלתי משוכלל, זאת אומרת, אומר רק ראשי פרקים וחסר הפירוו, שבמילא יש מקום לכמה ספיקות באותם הענינים שלא נתפרש אודותם, ב) באם מצוה המצוה לא היה יכול לשער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהיה נמצא זה המצווה ממנו, ובמילא אי אפשר לדעת באם גם במעמד ומצב זה מצווה הוא לקיים הציווי.

כיון שיסוד אמונתנו (דרך אגב – זהו גם יסוד שאר אמונות להבדיל) שמצוה המצוה, הוא תכלית השלימות, ובמילא ניכר זה גם בהציווים שבאו באופן מבורר, וכן יודע עתידות הוא, ובשלימות חכמתו שיער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהיה נמצא מקבל הציווי בהווה ובעתיד, הקרוב ואפילו בעתיד הרחוק, הרי שני תנאים האמורים אינם במציאות בודאי ובודאי, ולכן יש למצוא בתורת המצוה גם אופן ודרישת קיום המצוה שבכלל אין בזה הגבלה רק הגבלה אחת, וחי בהם וכו', וכמבואר מאמר רבותינו ז״ל בכמה מקומות (מהם יומא פה, ע״ב) שמזה נלמד שאך פקוח נפשות דוחה עניני התורה ותו ולא מידי, ועל דרך זה שאר ההגבלות שישנן במצות, וכמו הידור מצוה עד שליש גם הם נתפרשו בפירוש בתורתו של מצוה המצוה, באופן שאין כל מקום ספק, ובזה גם נשלל הספק שלו.

מקור: אגרות קודש חי"ט ע' ערה-ומוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

– בודאי יש להם כוונות טובות, וברור, שככל שההחלטות הן מעשיות ואכן מתבצעות בפועל – הן מביאות סיוע רב ושיפור במצב וכו'.

אך אסור לשכוח (ואדרבא, יש לחזק ובמידה רבה) את הדברים הקרויים "זעירים ובטלניים", שיכולה וצריכה לעשות כל קהילה, אפילו קהילה קטנה, או אפילו כל יחיד (החל מהדרך הישנה – שהיא תמיד חדשה) של עם ישראל, בתור עם ובתור יחידים, הפעולה של "הקול קול יעקב" (תורה ותפלה) פעולה אשר הקדוש ברוך הוא בעצמו הצביע עליה כראשונה לביטול שליטת הידים ידי עשו, בכל מקום ובכל צורה שלא יהיו ידי עשו אלה.

…[מה שיש לעשות] במיוחד לזכות והגנת וחיזוק ארץ ישראל בגשמיות וברוחניות,
ושל עם ישראל בגשמיות וברוחניות, בכל מקום שהם – הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ,

להוסיף – בתור פעולה ברוח ישראל סבא, בתורה, תפלה וצדקה. וכבכל עניני קדושה – טוב ונכון שכל זה ייעשה בציבור.

ושהקדוש ברוך הוא יקבל ובטח יקבל את התפלות והבקשות של בני ישראל בכל מקום שהם, ובמהרה בימינו ממש תקוים ההבטחה שיהפכו ימים אלה לששון ולשמחה, באופן של "אלקים מלכי מקדם (יהי׳) פועל ישועות בקרב הארץ",

ובפועל ממש:

תיכף לאחר התפילה (הן בשחרית והן במנחה) ללמוד (להוסיף בלימוד, במקום שיש שיעורים בכל יום) ענין בתורה, כולל גם הלכה פסוקה,

בסמיכות ממש לאחרי התפלה, עוד לפני הלימוד – לומר כמה מזמורי תהלים (בנוסף לשיעור התהלים הרגיל [לפי היום בחודש]),

ולפני התפלה וגם אחרי התפלה – לתת לצדקה (בהוספה על נתינתו הרגילה) – כולל, צדקה עבור ענין או מוסד בארץ ישראל, ארץ החיים.

מובן מאליו, שמי שיעשה את הנ״ל כמה פעמים במשך היום – הרי זה משובח, ובכל פעם של עשיה – הרי כל המרבה (בכמות ובאיכות) הרי זה משובח.

מקור: תרגום מאגרות קודש חל"א מכתב יא'תשי"ז • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

מוקדש לרפואה שלימה של סנדרה בת אלה לאוי״ט, ולעילוי נשמת אוהד בן דוד הי״ד, ובתו מילה בת אוהד הי״ד, ואמו יונה כהן הי״ד • תנצב"ה