ד"ר… דוקטור לפסיכולוגיה
טורנהיל, אונטריו
קנדה
שלום וברכה:

במענה על מכתבך מערב חנוכה, בו אתה שואל כמה שאלות.

אף על פי שבדרך כלל אינני פוסק שאלות, דבר שהוא זכותם של הרבנים, ובייחוד של ארגוני רבנים; בכל זאת, כיוון שהנושא הנידון הוא פשוט למדי, ובפרט לאור הנגיעה הישירה שלו אליך, אני עונה על השאלות שלך:

1) האם תרפיסט נושא את המעמד של רופא על פי השולחן ערוך?

התשובה היא: לכל אדם שמוכשר (ויש לו אישור רשמי) להביא מזור של ריפוי לבן אדם, יש את המעמד של רופא בתחום של ההכשרה וההתמחות שלו. יתירה מזו, מכיוון שמדע הרפואה נהיה כל כך מתמחה, תחום התרפיה, וגם תורת התזונה, בשנים האחרונות נחקרו ונערכו לפי שיטה וכו', בערך באותה מידה שרופא העין ורופא האוזן נהיו מומחים בשטח המסוים שלהם. הדבר נכון במיוחד בנוגע לתורת התזונה, לאור החשיבות שיוחסה לתזונה על ידי הרמב"ם (הלכות דעות) לפני קרוב ל-800 שנה, דבר שרק לאחרונה זכה להכרה גדלה והולכת.

2) בנוגע לבעיית האופי המסובך של התנהגות האדם והקשיים הטבועים במחקר שנשען על ניסויים – בוודאי, כפי שאתה יודע, כל המדעים שנשענים על ניסויים, ובוודאי מדע הרפואה, ניצבים מול בעיה זאת. אבל השולחן ערוך, בהיותו מודע היטב לבעיה זאת, קובע שאדם צריך להתעסק עם מציאות קיימת של אמת-מידה מצויה בנוגע לשאלה מה יעיל מבחינה רפואית והוכח בתור שכזה, וכו'.

3) בנוגע לשאלה של דיכוי כעס ועצבות, וכדומה – אתה בוודאי מכיר את הגישה של החסידות, ובייחוד של חב"ד, וכמה הדגשה ניתנת לתיקון המידות (פיתוח האופי, שליטה עצמית וכו'); וגם איך להתגבר על עצבות וכדומה.

כמו בהרבה תחומים אחרים, ישנם שני היבטים שיש לקחתם בחשבון:

א) ההיבט הנוגע לרפואת הגוף,
וב) ההיבט הנוגע לרפואת הנפש.

מכיוון ששניהם קשורים כמובן זה לזה באופן הדדי, ניתן למזג יפה ביניהם. לדוגמה, עניין העצבות הוא מצב נפשי שמשפיע גם על הבריאות הגשמית, ויחד עם זאת ישנה הוראה "לעבוד את השם בשמחה". הדבר האחרון כשלעצמו מעיד על היכולת הכללית של בן אדם להתגבר על עצבות, משום שאחרת התורה לא היתה נותנת הוראה כזאת.

לסיום, הייתי רוצה להוסיף את הנקודה החשובה שדווקא בימינו זה התגלה, ונהיה מוכר באופן גדל והולך בהרבה תחומים של חיי האדם, שמצוות התורה שמחויבים לקיימן בחיי היום-יום בזמננו (בשונה מאותן מצוות שקשורות לבית-המקדש) הן בעלות תועלת ישירה לרפואת הגוף והנפש.

אני בטוח שבהתאם להוראות של חנוכה ונרות החנוכה שמודלקים במספרים גדלים ובעוצמה שגדלה מיום ליום, דבר שמסמל את "נר מצוה ותורה אור", אתה עושה בדיוק את זה, כולל במיוחד הגדלה מזמן לזמן של הקביעות-עיתים שלך לתורה הן מבחינת הזמן והן מבחינת רמת ההשכלה.

יהי רצון שהאור וההשראה של חנוכה יאירו ויחדרו בכל הימים שיבואו עליך מכאן ולהבא במשך השנה.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

ד"ר… D.C., M.N.C.A.
פילדלפיה
שלום וברכה:

הנני לאשר את קבלת מכתבך מיום ה-21 באוגוסט, בו אתה כותב אודות דרך החיים שבנך […] בחר לעצמו לאחרונה, לאחר שנהיה יותר דתי ושומר מצוות, ומקדיש זמן ללימוד התורה, וכו', דברים שכולם לכאורה מילאו אותך בחרדה, כפי שמשפט הפתיחה שלך מביע זאת: "לאן הבנים שלנו הולכים?"

מכיוון שהמקצוע שלך קשור למדע הרפואה, ובמיוחד לכירופרקטיקה, ענף שמדגיש עוד יותר מהענפים האחרים את החשיבות של מערכת העצבים לתפקוד נכון של כל הגוף, וללא ספק גם עם ההדגשה על הצורך בתפקוד של העצבים ללא לחץ חיצוני – הדבר מיקל עלי להסביר את עמדתי בנוגע לשאלה שעולה במכתבך.

עמדתי מבוססת על הסמכות של קדמונינו החכמים, אשר השקפותיהם הנוגעות לנושא הנידון כאן זכו להכרה גדלה והולכת אפילו על ידי מדע הרפואה המודרני – שרפואת הגוף, שלא לדבר על רפואת הנפש, או, אם להשתמש בביטוי מודרני, "שלוות הנפש", מותנית בביטחון פנימי והיעדרם של לחצים נפשיים (הייתי אומר, רוחניים), כיוון שכל לחץ כזה מביא לאי-סדר בתפקוד הנורמלי והנכון של מערכת העצבים, ובכך משפיע במוקדם או במאוחר על התפקוד הנכון של הגוף. במלים אחרות, הגורם החשוב ביותר לשמחתו של אדם הוא לא כל-כך החיצוניות של הדברים כשלעצמם, אלא שהאדם ירגיש חופשי לנהל את חייו בהתאם ליכולות, לאמונות ולתשוקות הרוחניות הפנימיות שלו.

לפני שנים לא רבות, "שלוות נפש" התחייבה בצורות שונות מהשגת מטרות מסוימות: לאלה שנוטים לחומרניות פירושה היה צבירת עושר, דבר שהם הרגישו שייתן להם ביטחון; אחרים חיפשו ביטחון בהתקדמות מדעית, כשהם מחשיבים את המדע המודרני בתור התרופה לכול המחלות של האדם; והיו אחרים שחיפשו ביטחון בכך שזיהו את עצמם עם תנועה מסוימת או אידיאולוגיה מסוימת, כמו סוציאליזם, קומוניזם, פאשיזם, וכו'. ולבסוף, ישנם כאלה שיכולים למצוא ביטחון רק בדת ובאמונה.

עם זאת, בשנים האחרונות, ובייחוד בעשרות השנים האחרונות, הוכח באופן ברור שעושר אינו מציע שום ביטחון, משום שראינו איך משפחות ש"מבוטחות" מבחינה כלכלית התרוששו בן-לילה. אכזבות דומות הוכיחו משטרים פוליטיים ותנועות סוציאליות ו"איזמים" מכל הסוגים. כתוצאה מכך, תחושה מהממת של חוסר ביטחון השתרשה בקרב נוער שגדל ובקרב מתבגרים חושבים, והיא משתקפת בטלטלה שלהם מקיצוניות אחת אל האחרת, בהפרעות רגשיות ונפשיות, בעבריינות נוער ומרדנות, וכו', תופעות שהתפשטו באופן מדאיג בשנים האחרונות, כפי שידוע למקצוע הרפואה טוב יותר מאשר לאנשים פשוטים.

לפיכך, בחברה ובסביבה בעלת ההפרעות הנוכחיות, זה יותר חיוני מאשר אי-פעם שהדור הצעיר ירגיש קרקע מוצקה מתחת לרגליו. בסיס איתן זה ניתן לספק רק על ידי אמונה ודת. כתוצאה מכך, כאשר הילד של מישהו מצא למרבה המזל את הביטחון הזה, צריך להחשיב זאת לברכה הגדולה ביותר של הקב"ה. שכן, זה רחוק מלהיות גורם מפריע לשמחה שלהם; זהו הגורם, בה"א הידיעה, האחד והיחיד שיבטיח את השמחה האמיתית שלהם. מיותר לציין שאסור לעשות שום דבר כדי לסכן גורם זה, אפילו לא על ידי צורה כלשהי של לחץ, דבר שיכול רק להביא להפרעה, לעיוות ולתוצאות בלתי נמנעות.

אם זה מזיק להפעיל לחץ נגד כל גורם רוחני, על אחת כמה וכמה שכך הוא ביחס לאמונה, משום שהמהות של האמונה שלנו היא לקבל את הקב"ה ואת הציוויים שלו בתור תחום שנמצא מעל ומעבר לתפיסתו של האדם. שכן, מצד אחד להכריז על אמונה בקב"ה ובכוח וסמכות אלוקיים, ומצד שני להציב את הציוויים שלו תחת הבדיקה המדוקדקת של השכל האנושי של האדם עצמו, תוך שהוא בוחר בזהירות רק את מה שנראה לו "הגיוני" – זו סתירה בין מושגים, משום שלא חשוב כמה חכם הוא האדם, השכל שלו מוגבל ומצומצם ואי אפשר להשתמש בו בתור קנה-מידה בתחום של האין-סוף. לפיכך יהיה זה ממש לא הגיוני ובלתי מוצדק לנסות סוג כלשהו של לחץ על מנת להשפיע על מישהו אחר נגד האמונות והפקודות הדתיות שלו.
אני לא מכיר את בנך באופן אישי, אבל היתה לי הזדמנות לפגוש את כלתך כמה פעמים כאשר היא היתה תלמידה ב'בית יעקב'. מכיוון שהיא בחרה את בנך בתור השותף שלה לחיים, אני יכול להניח בביטחון שהכשרונות והנטיות הטבעיות של בנך תואמים לשלה. לפיכך אני מברך אותך ואת רעייתך על כך שנתברכתם בבן ובכלה כל כך נהדרים. אני משוכנע בהחלט שאם הם ילכו בדרך החיים שאתה מתאר, הם יהיו שמחים יותר ויותר, ולך ולרעייתך תהיה מהם נחת גדלה והולכת, משום שבניתוח הסופי, שמחתם של הילדים היא הנחת האמיתית של ההורים.

לפני סיום, ארשה לעצמי להתייחס להערה שלך לקראת סיום מכתבך אודות השמירה מפני הזנחה של הגוף הגשמי. ידוע ומפורסם שדווקא הדת היהודית איננה מזניחה את הגוף הגשמי; להיפך, היא מחשיבה זאת לדבר בעל חשיבות עליונה, וזהו בעצם היסוד להלכה היהודית שבמקום שישנה סכנה כלשהי לחיים או לאיבר, כל ההלכות האחרות, אפילו אלה שקשורות לשבת, יום כיפור וכו', נדחות. עם זאת, אני כן חולק על הנקודה של "כפילות" שמתייחסת אל הגשמיות והרוחניות כאל שתי יישויות נפרדות. להיפך, המהות של המונותיאיזם היהודי היא שישנה אחדות בכל מקום, וגם הגוף והנשמה מהווים יישות אחת, כאשר כל אחד מהם משלים את השני בהרמוניה מושלמת, כך שכל הפרדה בין השניים היא כפויה ולא טבעית.

דבר זה צריך לספק גם את ההסבר שלי לשאלה שלך, האם כוונתו של הבורא היתה שהדת תישאר לנצח… האם נצטרך לרכוב על גמלים כאשר אחרים יטוסו באוויר, ובכך לעצור את שעון הקידמה?

מי שמאמין בבורא, אמונה כמשמעה, ולא בתור תחושה מופשטת, או שלאחר שהבורא ברא את העולם הוא פרש לרקיע השביעי ואינו מתעניין עוד כלל במעשי ידיו; אלא שהוא בורא ומדריך באופן מתמיד את הגורל של העולם, ובשל כך כל אחד ואחד בפרט – דבר שלמעשה הוא הבסיס לרוב הדתות המאמינות באלוקים – חייב גם להכיר בכך ששום קידמה אנושית, מדעית או אחרת, אינה אפשרית ללא הידיעה והרצון של אלוקים, ושגם קידמה כזאת איננה פטורה מתחום השיפוט שלו. ומכאן שאת כל הקידמה חייבים לנצל למען התועלת האמיתית של העולם, ושל המין האנושי בפרט. אבל לאדם יש חופש בחירה והוא יכול להשתמש בקידמה כזאת לטוב או לרע. בכל אופן, אם להשתמש במשל שלך, בוודאי העובדה שאדם יכול לטוס באוויר איננה מחייבת שכל אדם יהיה טייס או מהנדס מטוסים, ופירושה הוא רק שבימינו יש לאדם שירותים גדולים יותר כדי להגיע אל הטוב האמיתי והסופי, דבר שאפילו הקידמה המודרנית צריכה לשרת אותו. אין סכנה גדולה יותר למין האנושי מאשר להפריד את הקידמה הטכנולוגית והמדעית מהמוסריות וההומניטריות האמיתיות, שמבוססות על סמכות אלוקית, כפי שלמרבה הצער העמוק שלנו הוכח על ידי מה-שמכונה האומות הכי מתקדמות בעולם (מבחינה מדעית), אשר הקידמה המדעית והטכנולוגית שלהם התאימה רק לנבזיות שלהן.

כמובן, הרבה יותר ניתן לומר על הנושא הנידון בהתכתבות שלנו, אבל אני בטוח שהבהרתי לך את עמדתי, ועבור אדם בעל עמדה כשלך זה יהיה מספק. אני משוכנע בהחלט שהנתיב שבנך בחר בו, שכפי שמובן מאליו מתוך מכתבך, הוא בהרמוניה מושלמת עם זה של אשתו, הוא הנתיב שמבטיח את השמחה האמיתית שלהם, ואני מקווה ומתפלל שאתה ורעייתך תיתנו להם את כל העידוד בכיוון זה.

באיחולים לבביים לשנה החדשה,
ובברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

ומובן, אשר באיש ואשה הישראלים, בני משפחה – [ה'כלי' לקבלת הברכה] הוא, לכל לראש, העמדת הבית שיהיה דוגמא ולמופת בית איש הישראלי – כלומר "מִקְדָּשׁ מעט" בהנהגתו.

וכנראה במוחש, דבר זה תלוי זה בעיקר בהנהגת האִשה עקרת הבית, ושהבעל יסייע בידה ככל יכולתו. ומובן אשר אי אפשר להנ"ל כי אם כאשר הבעל מתנהג בשבתו בביתו ובלכתו בדרך וּבְשָׁכְבוֹ ובקומו, באופן אשר כל רואיו יכירוהו כי מזרע אברהם יצחק ויעקב הוא.

ואם כל זה מוכרח בכל מקום ובכל זמן, על-אחת-כמה וכמה בדורנו זה, שכל אחד מאתנו הוא אוּד מוצל מאש [מהשואה], אשר ברחמיו הגדולים, השאיר אותו בורא עולם השם יתברך לפליטה כדי להחיות עם רב, ובארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה – שהאחריות והזכות שבהנהגה כזו גדולים כמה פעמים ככה.

ואין הקדוש ברוך הוא מבקש [ודורש] אלא לפי כֹחו של כל אחד, ומראש ניתנו הכֹחות והאפשריות למלא את כל הנ"ל במילואו בזמן ומקום בו נמצאים.

מקור: אגרות קודש ח"א ע' עה-ו • מוגש ע"י מכון אור החסידות העתקת המכתב באישור הוצאת ספרים קה"ת

ד"ר… דוקטור לרפואה
ס.ר., קליפורניה
שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך מיום י"ז תמוז, עם המצורף אליו.

אם תואיל להודיע לי את השמות היהודיים, יחד עם השם היהודי של האימא, כנהוג, של כל אלה שעבורם אתה מבקש ברכה, אזכור את כולם בתפילה.

בוודאי אין צורך להדגיש עבורך באריכות כי מכיוון שכל הברכות מגיעות מאת השם, והצינור לקבל אותן הוא על ידי חיים יום-יומיים והתנהגות יום-יומית על פי רצונו יתברך, היינו על פי התורה והמצוות, כל מאמץ נוסף בענייני יהדות חייב להרחיב את הצינורות לקבלת ברכות השם. ומכיוון שכפי שאני מגלה מתוך מה שאתה כותב, התקדמת במידה ניכרת בכיוון זה, הדבר צריך לגרום שיהיה זה קל יותר ללכת מחיל אל חיל.

בנוגע לעניין הכשרות, שאתה מזכיר במיוחד בקשר לטענה שלבשר כשר שניתן להשיג באזור שלך אין טעם כל כך טוב, אני בטוח שתוכל למצוא את המלים המתאימות להסביר (בייחוד מכיוון שאתה דוקטור לרפואה) שלתזונה הנכונה יש השפעה ישירה לא רק על בריאות הגוף, אלא גם עניינים כמו מצב-רוח, עצבים, חשיבה, וכו', אף-על-פי שלעיתים קרובות קשה יותר להיות מודעים להשפעות האחרונות והן יותר נסתרות. דבר זה צריך להיות ברור גם לשכל הישר, מכיוון שהמזון שאדם צורך נקלט על ידי הגוף ומתקשר באופן ישיר עם הכוחות הגופניים והנפשיים שלו, כפי שגם אושר על ידי מדע הרפואה.

ובכן, נושא הטעם קשור בחוש הטעם והוא נמשך זמן קצר מאוד, בעוד שהצריכה של מזון בריא ומזין היא, כמובן, בעלת חשיבות חיונית ומתמשכת. במידה שמדובר ביהודי, תורתנו, תורת חיים, שניתנה על ידי בורא העולם ומנהיגו, היא מפורטת למדי בנוגע לשאלה מה יהודי רשאי לאכול ומה לא, ורק דבר מותר הוא באמת בריא ומזין. וכמו לגבי כל המצוות של השם, הן ניתנו לנו לא לטובתו של השם, אלא לטובתנו שלנו, ולא רק לטובתנו בעולם הבא, אלא גם בחיינו בעולם הזה.

לאור האמור, ברור שפינוק של טעם הוא שיקול פעוט בהשוואה לחשיבות החיונית של שמירת דיני הכשרות היהודיים בחיי היום-יום.
מצו"ב קבלה עבור הצדקה שלך, וזכותה תעמוד לך ולאשר לך באופן קבוע.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

מה שכותבת שכאשר מביטים על העולם ברגש של שמחה, הרי זה (לא כפי הביטוי שאת כותבת) שייתכן שמאחורי הבטה שכזו [של שמחה ואופטימיות] מסתתרים מפני האמת [ה"מרה" של ה"מציאות"],

אלא [האמת היא להיפך, שהמבט על העולם ברגש של שמחה ואופטימיות] זהו אמצעי להקל על החיים במידה גדולה ביותר,

וכפי שידוע מכבר, וגם חכמת הרפואה מכירה בזה יותר ויותר, שכל המצב של האדם, אפילו התגובה הגופנית הפיזית [שלו], והאופן שבו הוא מקבל את התופעות שסביבו, תלויים במידה רבה באדם עצמו, באופן שבו הוא מגיב ומקבל את ההתרחשויות בחייו.

וכמה מפליא הדבר, שמצאנו בין מייסדי שיטת האופטימיות בחיים ('אופטימיזם'), כאלו אנשים שהחיים שלהם היו מלאים בתופעות הנקראות צרות, ובין הפסימיים מוצאים אנשים רבים שאצלם החיים היו טובים ונאים, לא היה חסר להם דבר . . . חוץ משביעות רצון פנימית ושמחה פנימית [שהיתה חסרה להם]

…ולכן, אין כל פלא ש[שיטת ה]חסידות, הגורמת שהדברים הנעלים והטובים יהיו פופולריים, הנה אחד מרעיונות היסוד שלה הוא – שבכל מאורע אפשר למצוא דרך איך לעבוד את השם יתברך, ואשר עבודת השם יתברך צריכה להיעשות בשמחה אמיתית, שאז העבודה היא במלוא המידה.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"א ע' שפג-ד ● מוגש ע"י מכון אור החסידות

מכתב יומי מוקדש לזכות הרה"ח יצחק שי' בן מרת עדינה ולזכות כל משפחתו שיחיו, להצלחה בגשמיות וברוחניות

עלינו להבין שמאורעות אלה הם להזכיר לכל אחד ואחת כי על יהודים לחזק ככל המוקדם את עניני הבטחון וההגנה, את אמצעי הבטחון בחיים הרוחניים שהם מביאים גם את הברכה האלוקית לדעת את אשר יש לעשות לבטחון והגנה בדרך הטבע ואת ההצלחה הגדולה בעשיה זו, בהתאם להבטחה: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה", על מנת להיות מוגנים ובטוחים מפני האויבים ולהבטיח את השמירה מפני כל מאורע בלתי רצוי, חס וחלילה.

…בתקופה זו זקוק כל בית יהודי באופן מיוחד לשמירה. השמירה האמיתית היא, ככתוב: "ה׳ ישמור עיר..". נוסף לכך נתן הקדוש ברוך הוא סגולה מיוחדת לשמירת הבית, והיא מצוות מזוזה.

יש גם לזכור, שמאחר שכל בני ישראל הם "קומה אחת" והם "ערבים זה בזה" מהווה המזוזה שמירה אלוקית לא רק לבית ולכל אשר בתוכו, אלא שכל מזוזה כשרה הנוספת אי-שם בדלת יהודית – מחזקת את בטחונם של כל בני ישראל בכל מקום שהם.

ובהתחשב בעובדה שכל אשה יהודית היא "עקרת הבית", וכל בת ישראל היא עקרת הבית בעתיד – יש להן זכות מיוחדת, בעניין המזוזה, להשתדל שתהא מזוזה כשרה לא רק בביתו בכל פתח החייב בה, אלא גם בבתי שכניהן ומכיריהן ובכל בית ישראל.

מקור: אגרות קודש חל"א ע' רעט-רפא • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת

והנה לפלא עליו אשר לאחר שראו במוחש חסד ה׳ עמהם, האומנם אין להם די אמונה ביכולתו שבודאות גמורה גם לעתיד ינחם בחסדיו ויוציאם מן המיצר,

ואף אם מטעמים שאינם מובנים לנו מתאחר הדבר, הרי רק בורא עולם היודע את העתיד ואת טוב האמיתי ביכולתו להחליט באיזה אופן טוב יותר בשביל האדם ובני ביתו להביאם לאשרם האמיתי הן בגשמיות והן ברוחניות,

ואם אמור הדבר אפילו בנוגע לבני אדם שמצבם נפחת ממה שהיה לפני זה ופחות הוא גם כן ביחס לסביבתם ומכיריהם הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא ברור בנוגע לאלו שמצבם הוטב לגבי העבר ובחדשים קשים האלו בודאי מצבו טוב ביחס לכמה וכמה בסביבתם אשר בכל זאת אין מתיאשים חס ושלום ועל אחת כמה וכמה שאין לו או לזוגתו שיחיו ליפול ברוחם חס ושלום ולהתעצב,

וכבר ראינו ונוכחנו בפועל אשר ככל שתגדל מדת בטחונו של האדם והשקפתו מתוך שמחה על עתידו כך תוקדם הגשמת דברים אלו בהנוגע בפועל.

אקוה שבקרוב ישמחני בבשורות טובות בכל הנ״ל הן בהנוגע לעצמו והן בהנוגע לזוגתו תחיה.

מקור: אגרות קודש ח"ט ע' רכג-ד • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת