כיום, אחרי 29 שנה, אין צורך באמונה גדולה כדי לחוש כך. במידה מסויימת אפשר לראות זאת גם בעיני הבשר שלנו. עדיין זוכרים אנו את התחזיות של מומחים למיניהם על ההתפוררות הצפויה למפעליו של הרבי. הלהט ידעך, השלוחים ישובו לחיקה החמים של משפחתם וסביבתם המקורית, החסידים יתפזרו לכל עבר ועוד כהנה וכהנה. אלה היו תחזיות שהתבססו על תמונת המציאות כפי שנראתה לעיניהם של אותם מומחים, אבל הם לא הביאו בחשבון שיש מציאות שאינה נראית לעיניים, אבל היא קיימת במלוא עוצמתה.

צבא השלוחים

תורת החסידות מלמדת ש"רועי ישראל לא יעזבו צאן-מרעיתם". צדיקים, מנהיגי ישראל, אינם עוזבים את עדתם והולכים להתענג בגן-העדן. הם מוסיפים להרעיף ברכות על המקושרים עליהם, לעורר עליהם רחמים ולהעניק כוחות וסיוע מלמעלה.

בספר הזוהר נאמר דבר מופלא עוד יותר, שצדיקים אחרי הסתלקותם קיימים ופועלים בעולם הזה יותר מבחייהם. כאשר נשמתם הייתה מלובשת בגוף גשמי, הייתה מוגבלת במגבלותיו של הגוף, מגבלות של זמן, מקום וכדומה. לעומת זאת, אחרי הסתלקותם סרו המגבלות הללו, וממילא יכולתם של הצדיקים לפעול בעולם גדלה לאין-שיעור.

ואכן, כל המתבונן בהתפתחות העצומה שחלה במוסדותיו של הרבי ובמפעל השליחות ב- 29 השנים שחלפו, רואה בעיניו כי הכוח המניע שעמד מאחורי כל המפעלים הללו בעבר, קיים במלוא עוצמתו, ואף ביתר שאת. אין זה כמו מכונית הממשיכה לנסוע גם אחרי שמנועה כבה. מכונית כזאת אמנם תמשיך לנסוע קצת, אבל מהירותה תרד בהדרגה, עד שתיעצר. לא ייתכן שמהירותה תואץ, והיא תעלה על הרים ועל גבעות, ותוסיף לנסוע אלפי קילומטרים. אם היא נוסעת כך, זה עצמו מוכיח שמנועה פועל בכל הכוח והעוצמה.

ב 29 השנים האחרונות גדל צבא השלוחים של הרבי ליותר מפי ארבעה. אלפים של שלוחים חדשים יצאו לקצוות תבל, כדי לעורר את הניצוץ היהודי, לחמם נשמות ולבנות חיים יהודיים. אם תשאלו כל אחד ואחד מהם מי הוא, ישיב בטבעיות גמורה: "אני שליח של הרבי מליובאוויטש". אם תבררו אצלו מניין הכוחות, תקבלו את התשובה: "מהרבי".

אמונה וזעקה

רבבות אלפי ישראל עולים מדי שנה אל ציונו הקדוש של הרבי, שופכים תחינה ורואים ישועות מופלאות. הם רואים בעיני-בשר איך מתחוללים דברים מופלאים אחרי שהשתטחו על הציון הקדוש. רבבות יהודים מכל רחבי העולם משגרים מכתבים ו'פתקים' אל הציון. לכל אלה ברור שהרבי שומע את בקשתם ומעורר עליהם רחמים לפני הקב"ה.

ברור שאין בכל זה כדי להחליף את האור הגדול שהיינו רגילים לראות בשנים שקודם-לכן. גדול הכאב על שאיננו זוכים לראות את הרבי בעיניים הגשמיות שלנו ולשמוע את מעיינות תורתו. זוכרים אנו איך בקע תמיד קולו הברור והצלול דווקא בשעות של ליקוי-מאורות, חרדות ומצוקות, כמו התקופה שבה אנו שרויים עכשיו.

לכן אנו מתפללים וזועקים לקב"ה שישים קץ לחשכת גלותנו וישלח לנו את משיח-צדקנו, אולם גם ברגעים שנותרו עד ביאת הגואל יודעים אנו שהרבי נמצא עמנו, ו"מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".

קשה לקבוע מה הם הגורמים לתופעה הזאת. אולי זו ההצלחה הבלתי-נתפסת של מפעל השלוחים, שהוכפל ושולש והגיע לממדי ענק על אף הסתלקותו של הרבי לפני עשרים ואחת שנים. המפעל הזה – שכולו מסירות נפש והקרבה אין-סופית למען עם ישראל – מתרחב והולך משנה לשנה, במנוגד לכל התחזיות וההערכות, והכול מכוחו של הרבי.

התאמתות מלאה

ואולי זו ההתאמתות המדהימה של הדברים שאמר. לא רבים הבינו בשעתו את פשר מאבקו לתיקון חוק 'מיהו יהודי'. היו שתהו על מה מרעישים שמים וארץ, על כמה מקרים יחידים של עולים שנתגיירו שלא כהלכה? אך ברבות השנים התברר שאותה פרצה חוללה שיטפון שמאיים על עצם הזהות היהודית, והמבקש לחולל תנועת 'גיור' המונית, להפיכת גויים גמורים ל'יהודים' בהינף יד.

כמה זעק הרבי והתריע על עצם ניהול משא ומתן עם ארגוני הטרור. הוא הזהיר כי השיחות האלה יעודדו את הטרור ויגבירו את הלחץ העולמי על ישראל. הוא הפציר בקברניטי המדינה שלא להתפתות לנוסחת 'שטחים תמורת שלום', שכן כל שטח שיימסר לידי אויבינו ישמש בסיס למתקפה נגדנו. למרבה הצער לא שעו לו, וכל אזהרותיו התממשו עד תום.

בעולם של ראייה כיתתית ומגזרית, הרבי ראה לנגד עיניו את העם היהודי כולו. שנתו נדדה מן הקושי להעניק חינוך יהודי במרוקו ומהעדר מקווה בניו-זילנד. טרדו את מנוחתו מחסור בתשמישי קדושה בברית-המועצות ואי-אפשרות לאפות מצות באיראן. הוא רתם את חסידיו לאתגרים האלה, ולצידם הפעיל כל גורם אפשרי למען טיפוח חיי היהדות ברחבי תבל.

נוסף על כל אלה ייצג הרבי תפיסת יהדות בוטחת בעצמה, שאינה נבהלת מהעולם החיצוני ומהתקדמות המדע והטכנולוגיה. הוא לימד גאון יעקב מהו. ללכת בלבוש יהודי בכל פינה בעולם, בלי להסתתר ובלי להתבייש. להניח תפילין בחוצות הערים. להציב חנוכיות בכיכרות הראשיות ברחבי תבל. והתברר שהעולם מעריך זאת ומכבד את היהדות ואת נושאי דגלה.

זמן להתחזק

התפיסה הזאת מעוררת יותר ויותר עניין. רבים מנסים לרדת לשורשה ולעומקה. מניין הכוח הזה? מהיכן שואבים עוצמות לצאת למקומות הנידחים ביותר, לגדל שם ילדים יראי שמים, ולהפוך לאבן שואבת להמונים?

מקורה של הגישה הזאת בתורתו המעמיקה של הרבי, המציגה תפיסה של שלמות – שלמות בין כל חלקי התורה, בין התורה ובין העולם ובין האדם לבין בוראו. נקודת האחדות והשלמות הזאת היא המאפיינת את משנתו הרוחנית של הרבי, והיא המושכת אליה רבים כל-כך.

זה הזמן להתחזק בהליכה בדרכו, ללמוד יותר את תורתו ולפעול להגשמת ייעודו המרכזי של דורנו – הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

נשמות ישראל – גוף אחד

בפרק השני של ספר ה'תניא' מסביר האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, כי כל מערכת נשמות העם היהודי אינה אוסף מקרי של אנשים ונשמות אלא היא מבנה מסודר ומדורג אשר מרכיב תמונה שלימה וברורה. להמחשת הדברים הוא ממשיל את נשמות ישראל לגוף אחד. אומנם לכל אבר יש תפקיד מיוחד ועצמאי משלו אך יחד עם זאת ישנה הרמוניה וקשר ה דוק בין כל האברים. כולם קשורים למוח שבראש המשדר אליהם הוראות שונות וביחד הם מהווים קומה אחת שלימה. יוצא איפוא, שלמרות שיש הבדלי חשיבות בין המוח ובין הציפורן הקטנה שברגל, בכל אופן כל עוד קשורים האברים למוח ומקבלים ממנו את חיותם הם נחשבים כחלק מהמהות האנושית.

קשר עם הראש

בנשמות ישראל ישנן נשמות אין ספור וביניהם נשמות גבוהות ונשמות בדרגות נמוכות, אולם כולן הן "חלק אלוקה ממעל ממש" וקשורות עם מקורן האלוקי. נשאלת השאלה; כיצד יתכן שנשמה פשוטה תהיה קשורה עם המקור האלוקי הנעלה כמו נשמה גבוהה?

לכן יש בכל דור ודור "ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון". הצדיקים הגדולים שבכל דור הם המקשרים כל אחד מאיתנו אל שורש נשמתו בכך שהם מגלים בכל אחד את מהותו הפנימית. הרבי (ראשי-תיבות; ראש בני ישראל) הוא הראש, ולכן הוא אינו מנהיג של קבוצה מסוימת אלא של כל כלל ישראל. עיקר כוונתו להגיע לכל אחד ואחת ובפרט לנמצאים הרחק לעת עתה מיהדותם כדי לקשר אותם למקורם. ולפיכך לגבינו הרי שככל שנתבטל אליו יותר ונציית להוראותיו, דהיינו: נשמור על הקשר ההדוק עם ה"ראש", כך תיפקודנו כאיבר בודד יהיה טוב ושלם יותר.

בלי אגו

התכונה החשובה ביותר של הרבי היא התבטלותו כלפי הקב"ה. התבטלות מוחלטת שאינה משאירה שום מקום לשאיפות ורצונות משלו. הוא משמש דוגמא חיה ליהודי התורני השלם. רצונו הוא רצון התורה וכל דיבור או מעשה שהוא עושה אינם ביטוי שלו כי אם של התורה. בדרך כלל מתארים את המנהיג הדגול כאדם שיש לו שאיפות גדולות ורעיונות שגבים, אך לעומת זאת גדלותו של הרבי היא בכך שאין לו שום דבר משל עצמו וכל כולו משועבד לרצון ה' ותורתו. כעת נבין כי דוקא לאיש אשר אין לו אגו משלו מוכן החסיד להתבטל ולמסור לו את כל רצונותיו האישיים.

צינור חיים

כל אדם יודע בינו לבין עצמו כי מה שמפריע לו בחייו ובעיקר בכל הקשור לעבודה הרוחנית וההתקרבות אל ה' הוא האגו האישי ואהבת עצמו. לכן דוקא ההתקשרות אל הרבי, הבטל כל כולו לקב"ה, יכולה לסייע לנו  להתעלות מעל מגבלותינו ומעל אנוכיותינו ולדבוק בהקב"ה.

כך גם אנו מוצאים במשה רבינו, ה"רבי" הראשון של העם היהודי, עליו נאמר כי היה "עבד ה", כלומר, שהיה מסור כולו לה'. הוא זה שאמר לבני-ישראל : "אנוכי עומד בין ה' וביניכם". ההתקשרות יכולה להיות רק דרך "משה רבינו" מאחר ואין בו את אותה אנוכיות העלולה להפריע ולעצור והוא משמש כצינור חיים.

כשם שהצדיק מקשר את היהודי לקב"ה, כך הוא גם מקשר אותו עם השפע האלוקי המגיע דרכו לעולם. אין מדובר רק בשפע הרוחני כי אם גם בשפע הגשמי ומכאן נוכל להבין את כוחו של הצדיק לברך ולהביא שפע ברוחניות ובגשמיות לכל אחד.

ושוב נגיע למסקנה, שככל שנתמסר יותר אל הרבי, נלמד את תורתו, נשמע לדבריו, נציית להדרכותיו ונקיים את הוראותיו – כך תגדל השפעת החיות הרוחנית והגשמית שנזכה לקבל ממנו.

ללמוד מדרכיו

איננו צריכים להביא ראיות לכל האמור לעיל ובפרט שהן רבות עד אין ספור ולא נוכל למצות אפילו מעט מהן. אך היות והדברים יוכלו לשמש לנו לימוד, לקח והדרכה נתבונן מעט באישיותו של הרבי.

אחריות לכלל ישראל – פעילותו של הרבי אינה יודעת גבולות. היא מקיפה כל נקודה על כדור הארץ שיש בה יהודים. הוא מקדיש רבות מזמנו לכל יהודי העולם, ללא הבדל. זעקתו של יהודי נידח בקצה העולם מגיעה אליו בדיוק באותה עוצמה של קריאתו של אחד מחסידיו השוהים בחצרו.

איש אמת – האמת היא נר לרגליו של הרבי. הוא עצמו ציין לא אחת את אותם נותני "עצות טובות" שביקשוהו לא להתערב בסוגיות שונות השנויות במחלוקת על מנת לשמור על יוקרתו. את כולם דחה הרבי במילה אחת: אמת!

אהבת ישראל – שעות רבות מדי שבוע עוברים על פתחו אלפים ורבבות יהודים וכל אחד זוכה למילת ברכה ועידוד. מעולם לא נשמע ממנו ביטוי של זלזול או פגיעה כלפי יהודי. על אף שפעמים היה נתון להתקפות שונות, השיב תמיד על כל טענה ענינית שהועלתה נגדו באופן הברור והמשכנע ביותר ואילו לכל ההשמצות והפגיעות האישיות לא התייחס כלל.

מצב דומה קיים במישור הרוחני. בכל יהודי טמונים כוחות רוחניים, אלא שכדי שהכוחות הללו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, יש לגלות את ה"מתג" הנכון המפעיל את אותם כוחות רוחניים.

זו היתה משימתו של הבעל-שם-טוב. הוא ידע למצוא אצל כל יהודי את ה"מתג" המתאים ובאמצעותו לעורר את כוחותיו. הוא נסך בעם היהודי בטחון ואמונה ועל-ידי כך, חרף המצב הקשה שבו עמדו היהודים, הרים את רוחם בצורה קיצונית; מהרמה הנמוכה ביותר אל העליונה ביותר, זאת בעיקר על-ידי שהחדיר בכל אחד רגשי שמחה.

תשובה: כמוסבר לעיל, לגלות אצל כל יהודי את ה"מתג", את ה"נקודה", ולעורר אותה.

המפגשים האחרים לא היו אישיים כמו הראשון, אלא בהזדמנויות אחרות בהן הייתי נוכח בהתוועדויות כשהרבי מנצח אליהן. לאחר מכן המשיך הקשר בעיקר בדברים שכתב ונדפסו בספריו, כשאני מצטט אותם בכתבים שונים שהוצאתי.

תחום עיסוקי העיקרי היה בנושא שבע מצוות בני נח, וכמובן שנדרשתי ליחסו הכביר של הרבי בתחום זה, ובו אעסוק. כתבתי ספר באנגלית, שנקרא: "החוק ובני נח", שלמעשה עוסק במצוות ודינים של בני נח. הבאתי בנספח את ההחלטה של הסנט האמריקאי בקשר לאימוץ שבע מצוות בני נוח כמסמך שמבטא את הערכים שארצות הברית מבקשת ללכת בעקבותיהם. זה למעשה הצהרה של הקונגרס האמריקאי בעניין מצוות בני נח, וזה נעשה ב- 26 למרץ 1991, כיום החינוך בארצות הברית שמנציח את יום הולדתו של הרבי.

שם בהחלטה נאמר, "שמאחר והקונגרס מכיר במסורת ההיסטורית של הערכים האתיים והמוסריים, והעקרונות שהם מהווים בסיס לחברה המתורבתת שהאומה שלנו – ארצות הברית הגדולה נוסדה", ובעקבות כל אלה, אחרי כמה דברי הקדמות – הם מאמצים את הפסקה הבאה: מאחר והערכים האתיים והמוסריים היו יסוד לחברה האנושית, אותם ערכים שידועים בשם 'שבע מצוות בני נח', ומאחר והרבי מנחם מענדל שניאורסאהן מנהיג תנועת ליובאוויטש הוא בעל אישיות נכבדת בעולם, בהזדמנות זו של יום הולדתו השמונים ותשע החל בעשרים וששה במרץ 1991, לציון גדולתו של המנהיג הרוחני – הרבי – השנה התשעים תהיה שנה של חינוך שאנו נבקש על-ידי חינוך וצדקה להחזיר לעולם את הערכים המוסריים והאתיים המונחים ביסוד שבע מצוות בני נח".

בספרי אני סוקר עוד את המהפכה הגדולה של שבע מצוות בני נח והנחלתם לאומות העולם , שהרבי חולל מהפכה של ממש (גם) בנושא הזה. הרבי הרחיב דברים במסגרות שונות של כתביו, שמראים על המושגים שלו ועל ההיקף של העניין שהוא רואה בקידום העולם כולו. לא רק קידום האומה היהודית, אלא הסתכלות רחבה על העולם כולו – כדי שיהיה עולם יותר טוב. כך למשל, בליקוטי שיחותיו משנת תשמ"ה, בפרשת משפטים, ציטט הרבי את דברי הגמרא במסכת ברכות, דף יז. "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נוכרי בשוק". "כי על דרך הפשט" אמר הרבי "מראה גודל יוקר כבוד הבריות שהיה אצלו, וכדמוכח גם מזה שלא הקדימו אדם כולל עם הארץ מבני ישראל".

כלומר: ההשקפה הזו, היחס הזה שכל הריות כולם נבראו ע"י הקב"ה "בצלם אלוקים" זהו הביטוי היהודי למונח שרווח היום "כבוד האדם". במקורות הוא כונה "כבוד הבריות". כדי להעיר, אומר שהמונח "כבוד הבריות" השתלב גם בחקיקה של הכנסת לפני שנים מעטות, כאשר קבעה הכנסת בחוק את זכויותיהם של הנשים המוגבלות – פיזית או נפשית. חוק זה – כך קבעה הכנסת – מיוסד על ערך האדם "שנברא בצלם" ובערך "כבוד הבריות". זהו האזכור היחיד שמצאתי, לעת-עתה, ואני תקווה שבעתיד ימירו את הביטוי בזה היהודי שמעמיק הרבה יותר ומגדיר את הנברא "צלם אלוקים". הדבר הזה נותן תשובה ממשית יותר ביחס שלנו לעולם כולו.

וכבר ישנם ניצנים ראשונים למפעל כביר זה של הרבי, בדמות תנועה חדשה שקמה בארצות הברית ומונה גויים רבים הקוראים לעצמם "בני נח" המבקשים ללמוד את המצוות השייכות לבני נח. הם ביקרו בארץ מספר פעמים ואף נפגשו עמי, והביעו את רצונם המפורש לחיות על-פי הערכים של שבע מצוות בני נח. אמנם מדובר בראשיתה של מגמה, אבל ספיחה מבצבצים גם במדינות אירופה ובמדינות בארה"ב.

כך אנו מבחינים שאנשים מפנימים את הרעיון שהתורה מנחה את העולם כולו – ולא רק את העם הנבחר – עם ישראל – ונותנת הוראות וכללים כיצד על בן אנוש להתנהג.

כאמור, מאמר זה אינו ממצה בכהוא זה את הבשורה העצומה שהיא הרבי בדמותו הענקית לעולם, אלא התמקדתי בנושא אחד מיני רבים שיש לי יד בו. די אם אעיף מבט בנסיעותיי בברית המועצות ואירופה כדי להיווכח ברוח שהפיח הרבי בעצמות היבשות, ובכוחו ממשיכים היום שלוחיו הרבים להחיות נשמות. מי מתעורר בזיקה לאומית גרידא, ויש ולאחר מכן מתרגמת בהתעוררות רוחנית שהיהודי יהיה שלם בדרכיו ולא רק ברגשותיו ובתחושות הנפש שלו.

נוכחתי במסירות הנפש העצומה שמקריבים שלוחיו של הרבי בכל מקום בעולם. אפשר לומר שההקרבה היא גם של העולם הזה וגם של העולם הבא. שהרי לפעמים יש מניין דחוק ולעיתים גם זה לא, כך שהם ממש מקריבים את הרוחניות שלהם בשביל הרוחניות של יהודי נידח לא במובן של השבטים אלא בהקשר של מצבו הרוחני.

ועוד לא נגענו בגדלותו העצומה של הרבי בכל מכמני התורה, אותה אני מצטט מספריו הרבים כמו "חידושים וביאורים ברמב"ם" וספרים אחרים של תורתו העצומה איך שהיא משתקפת בכל התחומים השונים של העיסוק התורני. הבאנו מעט מזעיר על השפעתו חובקת עולם של הרבי בנושא שבע מצוות בני נח, בו זכיתי לעסוק.

דקות בודדות אחרי שנודע דבר האסון, כמעט באופן מובן מאליו פנו כל כלי התקשורת לקבלת מידע משלוחי חב"ד בתאילנד. מייד היה להם את מי לראיין, וכולנו קראנו בכותרות את המידע מהשטח של נציגי חב"ד בפוקט.

וגם הפעם, פורסמה תמונתו של השליח בבנגקוק הרב נחמיה וילהלם בעמודים הראשונים בכל העיתונים הגדולים בישראל, כשהוא מסתובב בין הגופות, מנסה לאתר ישראלים. עוד לפני כל גורם אחר, לפני שהגיעו לתאילנד אנשי המז"פ, זק"א או מד"א, הרב וילהלם כבר היה שם. התרגלנו לחיות משום מה עם העובדות אלו, התרגלנו לשמוע את נציגי חב"ד עולים לשידור מיד לאחר כל אירוע כזה, כי הם נמצאים בכל מקום.

כאן המקום לעצור לרגע ולמקד את תשומת הלב על עצם הימצאותם של אנשי חב"ד שם. מי הם חב"ד? למה הם שם? מה מושך אותם? מה מניע את הכח הזה? איך זה שבכל מקום החב"דניק לא תפס מטוס כדי להגיע לשטח האסון כי הוא פשוט שם?

לשם הבנת המצב יש ללכת אחורה אל תחילת שנות השבעים אז החל מפעל השליחות בניצוחו של הרבי מליובאוויטש לתפוס תאוצה בכל העולם. הרבי, ראה בכל יהודי, בכל מקום בו נמצאים יהודים על פני הגלובוס, כתובת.

הרבי באהבתו הגדולה לעם היהודי, שלח את הרב נחמיה וילהלם, הרב אהרן סלומון ואת שלוחי חב"ד בתאילנד ואלפים אחרים בכל העולם.

מעולם לא בדק הרבי מליובאוויטש בציציותיו של היהודי הנידח אלא דאג לכל אחד מתוך אהבת ישראל, וכך גם חינך את שלוחיו. אהבת כל יהודי, ללא תנאים וללא דעות קדומות, מבלי לבדוק על מצבו ורמת זיקתו לדת, עמדה בבסיס משנתו של הרבי מליובאוויטש, ומתוכה צמח מפעל השליחות לפוקט, לבנגקוק, לקייב שבאוקראינה, לבואנוס איירס שבארגנטינה, לוילנא שבליטא, לקונגו שבאפריקה, לסאן פאולו שבברזיל, לפרו, לנפאל, לפלורידה, אלסקה ואורגון שבארה"ב, לסידני שבאוסטרליה, לבייג'ין שבסין ואלפי מקומות נוספים.

בכל פינה בעולם פועלים שלוחי חב"ד, על מנת שליהודי יהיה מניין בראש השנה, בית חם לסעודות שבת, מקום לקבלת סיוע ומענה בכל נושא יהודי וגם מוקד סיוע בזמן אסון כשצריך לבקר נפגעים, לזהות חללים או להעניק מכשיר סלולרי למטייל שיצור קשר עם אמא.

השלוחים של הרבי לא יצאו לפוקט לקדנציה של 4 שנים, הם הלכו לגור שם, הם חיים שם כל עוד יהיו שם יהודים. הם הפקירו את חייהם האישיים, בלי חינוך יהודי לילדים, בלי מזון כשר אותו הם נאלצים להכין בכוחות עצמם, בלי תנאים בסיסיים, הם הקימו שם במסירות גדולה מגדלור לכל הסביבה.

המילים "נציג חב"ד יצא לבקר את הנפגעים", או "שליח חב"ד שסייע בזיהוי החללים" לא צריכות להיות מובנות מאליהן, למרות שהתרגלנו לשמוע זאת. כדאי שנזכור למה הם שם, במה כרוכה ישיבתם שם, כדאי שנזכור את מי שהקים את המפעל העניק בסדר גודל הבלתי נתפס הזה, אך עם זאת מפעל כל כך אנושי שנוגע בכל יהודי. למען הצדק ההיסטורC?.