מסיים את האימון, רוצה להיכנס למקלחות להתרענן.

אבל, אתמול הוא קנה חלוק יקר מאוד. והוא מפחד, שכשהוא יכנס למקלחת ויתלה את החלוק על הקולב, מישהו יגנוב לו אותו.

מה אני עושה, חושב לעצמו אלוף העולם באגרוף?

עולה לו רעיון: הוא לוקח דף, כותב על הדף "חלוק זה שייך לאלוף העולם באגרוף. אוי ואבוי למי שיגע בחלוק!" ותולה את זה בגדול על החלוק.

הוא נכנס להתקלח רגוע, מתקלח בנחת, יוצא מסתכל על הקולב ונהיה לו חושך בעיניים. החלוק נעלם…

אבל הדף נשאר.

הוא מתקרב אל הדף, מתחת למה שהוא כתב, כתוב "אחלה חלוק אלוף העולם באגרוף. על החתום: אלוף העולם בריצה"…

– – – –

בשבעי של פסח יש משהו מאוד מעניין, בהלכה:

אדם בשביעי של פסח יושב ואוכל סעודת שביעי של פסח, סעודת משיח. שוקעת החמה, צאת הכוכבים, החג אמנם יצא. אבל מבחינתו כל עוד הוא לא עשה הבדלה החג עדיין ממשיך, וכל מצוות החג חלות עליו.

למרות זאת, עוד לפני שהוא עשה הבדלה, עוד לפני שהוא אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", מותר לו כבר לאכול חמץ! ועדיין למרות שהוא אכל חמץ, בברכת המזון הוא יכול לברך ולהזכיר "את חג המצות הזה".

אותו דבר באחרון של פסח – בחב"ד למשל, חסידים מאוד מקפידים על 'שרויה'. זה אומר שמקפידים לשמור על המצה שלא יגיע אליה אפילו טיפה אחת של מים, מחשש שאולי נשארה בה שארית של קמח, וזה עלול להחמיץ.

באחרון של פסח בעולם, ובישראל ברגע שיצא חג שביעי של פסח, עם הכלים של פסח, כבר לא מקפידים על 'שרויה'. ומותר מלכתחילה לקחת את המצה ולטבול במרק או במים.

למה זה באמת?

סיבה מאוד פשוטה. המצה מסמלת את הצניעות והענווה, החמץ מסמל את הגאווה, ובכלל את המושג של עבירה.

עד פסח עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, לכן שם כתוב "כי ברח העם". לעומת זאת, שביעי של פסח מכוון כנגד הגאולה העתידה, והאור של המשיח מאיר בשביעי של פסח.

לכן נאמר על הגאולה העתידה "כי לא בחיפזון תצאו". בניגוד לפסח שבו ברחנו.

שביעי של פסח מסמל את הגאולה, בגאולה אין חמץ, באור הגדול של המשיח אין מצב לישות וגאווה. לכן מותר לאכול את השרויה, או את החמץ, לאחר צאת החג. כי כשהאור הגדול של הגאולה מאיר, כבר אין מה לדאוג, אין עוד סיבה לחשוש מהחמץ.

אז כמו בבדיחה, למרות הכח של הרע, שבמצב רגיל אנחנו מעדיפים לברוח ולהתרחק כמה שיותר מהר ממנו, ולא להתעסק איתו שמא ניכשל. החשש הזה לא קיים כשהאור הגדול של הגאולה מאיר בשביעי של פסח.

שנזכה עוד בחג הזה לראות את האור הגדול של הגאולה.

חג שמח!

הרב נח סוליש

הקהל: כןןן!!!!!!!!

הלוליין אכן עבר על החבל בהצלחה.

הלוליין פנה שוב אל הקהל: האם אוכל לעבור את החבל על רגל אחת?

כאן הקהל כבר היה מסופק.  אבל הוא הצליח.

ואז הוא שוב נעמד מול הקהל ושאל: האם אצליח לחצות את החבל בהליכה על הידיים?

הקהל שואג: בטטח!!!!

והלוליין עבר.

ושוב: האם אצליח לעבור עם גלגלונים?  הקהל שכבר נוכח לדעת, שהוא כל יכול, ענו לו בתרועות.

ואז שאל דבר אחרון: האם אוכל לעבור את החבל עם מריצה, בלי שתתהפך?

אחרי שהקהל נוכח בכוחו המופלא של הלוליין, לא היה לאיש ספק שהוא יוכל.

כולם שאגו פה אחד: כןןןן!

ואז  פנה הלוליין אל הקהל העצום המריע :

עכשיו אני צריך מתנדב שיבוא לשבת בתוך המריצה…
שקט דממה…  לא היה ולו מתנדב אחד…
★ ★ ★

במשך עשרות שנות הנהגה מוביל ומכוון, מלמד, ומדריך אותנו הרבי מליובאוויטש.

הלימוד בשיחותיו כיוון את חיינו לעולם רוחני ערכי אמיתי. המבט היהודי שלו על העולם נתן לנו כיוון בכאוס שמסביב. עצותיו האישיות כיוונו את חיינו, לפעמים ממש הצילו אותנו. בעולם האולטרה מתקדם  של שנות האלפיים השקפת עולמו עיצבה את חיינו כיהודים מאמינים באמונה פשוטה, יחד עם השכלה רחבה במהות הבריאה ומטרתה.

כמנהיג אמיתי הוא לא לקח, הוא רק נתן לכל אחד מאיתנו, באהבה. ברכותיו והנחיותיו האישיות התקיימו מול עיננו באופן של צדיק גוזר והקב"ה מקיים ממש.

הרבי הוביל אותנו כאב אוהב, כחכם הבקיא בצורה על אנושית בכל צפונות התורה הנגלית והנסתרת כמו בכל ענפי המדע המודרני, כמחנך מסור, כראש המוביל את הגוף, כמנהיג אמיתי, כמלך, …

כבר בנאום הכתר שלו, עת נהיה ל-"רבי" (ראש בני ישראל), הרבי הודיע לנו: דורנו הוא דור אחרון לגלות דור ראשון לגאולה.

הרבי הנחה וקידם אותנו במשך שנות נשיאותו צעד אחר צעד בעשיית טוב וחסד, בהתמסרות לכל חלקי העם, ביציאה לשליחות לכל קצווי  תבל: מתוך הקרבה אישית. כשהמסר:
משיח הנה הנה בא.

בשנים האחרונות ממש הרבי הביא אותנו כבר אל השיא: "הדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפקח את עיניו  ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה"

מאז, ג’ בתמוז תשנ"ד, איננו זוכים לראות את הרבי בעיניים הגשמיות שלנו!

איך לא נעלה על המריצה, באמונה שלימה  ונאמר בלהט – "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" – ונחכה לו, למשיח, "בכל יום שיבוא"?!

בשבת הקרובה יחול היום הגדול והקדוש, ג’ תמוז.. ביום הזה ניקח על עצמנו ללמוד שיעור קטן בתורה, לעשות איזה מעשה טוב, מעשה חסד , אולי אפילו תפילה קצרה, הכי טוב – החלטה טובה.

יחד נביא את החזון הגדול – לידי מציאות. אנחנו  נעבור את החבל האחרון..

]]> https://jerusalemchabad.com/108932_%d7%9c%d7%a6%d7%9c%d7%95%d7%97-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%91%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0 https://jerusalemchabad.com/%d7%97%d7%a6%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/ https://jerusalemchabad.com/%d7%97%d7%a6%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/#respond Wed, 03 Jul 2019 00:00:00 +0000 https://jerusalemchabad.com/%d7%97%d7%a6%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/ אחרי לילה לבן, עם מחשבות והודעות שרצות לי מול העיניים בספיד, אני מוצא את עצמי מהרהר בעיניים טרוטות מעייפות על הערב העוצמתי שהייתי חלק ממנו, יחד עם יותר מרבבת חסידים שגדשו את היכל ארנה בירושלים.

האולם הזה ביום-יום משמש במה לאירועי ספורט גרנדיוזיים ומנפק שאגות שמחה וצהלה, וכמובן המוני מחיאות כפיים.

גם אתמול היו שם מחיאות כפיים ושירה גדולה, והתלהבות שהרקיעה שחקים. אבל התלהבות דקדושה כמובן. מחאנו כף לאנשים שנפשם נקשרה ונשזרה ברבי, וכאלה שזכו שהרבי ייגע בהם בדרכו המיוחדת, כשהוא מותיר בהם חותם בל יימחה.

נכון, היו שם דמעות, אבל של געגוע ושמחה. שמחה על שזכינו לרבי גדול ומתוק, אהוב ואוהב שדואג לחסידיו גם 25 לאחר ההעלם וההסתר הגדול של ג׳ תמוז.

והיו דמעות של געגוע גדול שהציף את הלב שעלה על גדותיו. לא דמעות של דיכאון וחידלון חלילה. היתה שם בעיקר אמונה יוקדת בדברי קודשו של הרבי שדבר מדבריו לא ישובו ריקם.

לא חושב שאחטיא אם אומר שהיה זה האירוע העוצמתי והחזק ביותר שידעה תנועת חב״ד בעשורים האחרונים.

התבוננתי בגל האנשים שזרמו מההיכל בתום האירוע, ואני לא רוצה להשתמש במילים גבוהות כמו: ״ראיתי אנשים מוארים״, אבל כן, ראיתי חסידים מרוממים ומאושרים על הזכות שנפלה בחלקם להיות בלגיונו של מלך. אלפי תמימים שלא ראו אמנם את פני הקודש, אבל ניכר היה בהם שההתכנסות הזאת עשתה להם משהו.

אז כן, אפשר להיות שבעי רצון מכך שהיינו חלק מהמעמד האדיר הזה.

יישר כח גדול למארגנים. הצלחתם לקדש שם ליובאוויטש ולרומם אלפי חסידים אחוזים בגעגועים ובשרעפי קודש, אנשים, תמימים, נשים וטף. את זה אני אומר כאחד שהיה שם לפני כחודש באולם הפנסאים בכפר חב״ד כשהאירוע קרם עור וגידים, ובאמת שלא צפיתי סיומת כזאת סוחפת למיזם הזה.

ובנוגע לסיפור האישי שלי… אני חייב לציין שהופתעתי מהחיבוק שקיבלתי בעקבות החשיפה בפעם המי יודע כמה. בטבע האנושי אנשים ממשיכים הלאה לנס וליעד הבא. והנה התברר שכמו בכל דבר שהרבי מעורב בו, אי אפשר לצפות ולשער בסיפורים כאלה את גודל האפקט וההשפעה על הסביבה שלנו. תודה לכולם על האיחולים הלבביים, ושניפגש תמיד בשמחות בלב שמח.

מבחינתי, אם אצליח בימים הקרובים לסדר לי את משבצת ההתוועדויות וההרצאות שהוזמנתי אליהן על ידי שלוחים תוך כדי האירוע לאחר שהסרטון שלי הוקרן על המסכים, דיינו.

●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●

צפו בסיפורו של הרצל, כפי שהוקרן בפני האלפים, אמש בעצרת הענק (צילום: יוסי גרינוולד. עריכה: שלמה חיים ריבקין):