אף שעדיין לא נבנה בית-המקדש השלישי ואין אנו מקיימים את מצוות 'הקהל' כפשוטה, בבית-המקדש, במשמעותה הרוחנית והרעיונית קיימת המצווה הזאת גם עכשיו. מכאן, שהשנה הזו כולה, שהיא שנת 'הקהל', מעניקה לנו כוחות מיוחדים להתחזק ביראת ה', בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, באהבת ואחדות ישראל, כרוחה של מצוות 'הקהל'.

ברור אפוא שעניין 'הקהל' אינו מוגבל לימי הג-הסוכות בלבד, אלא במשך השנה כולה עלינו לחיות בהשראת רעיון זה, שהשנה כולה נקראת על שמו.

חיזוק האחדות

איך עושים 'הקהל' כל השנה?

במצוות 'הקהל' באו לידי ביטוי שני מוטיבים חשובים:

א) אחדותו של עם ישראל. כל בני העם, אנשים נשים וטף, התאחדו יחדיו במעמד הזה ובאו לקבל עליהם כאיש אחד בלב אחד להתחזק ביראת-ה' ובקיום תורתו ומצוותיו.

ב) חיזוק התורה והמצוות. מטרת ההתכנסות הייתה לעורר את לב העם ליראת-שמים ולחיזוק ידיו בקיום התורה ומצוותיה, כפי שהתורה עצמה מגדירה את המטרה: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". המעמד הנשגב, שבו כל העם עומד כאיש אחד ומקבל עליו להתחזק ביראת-ה' ובקיום תורתו ומצוותיו, היה מותיר רושם עמוק בנפשות כל המשתתפים ומעורר את ליבם למשך כל השנה הבאה והשנים הבאות, עד 'הקהל' הבא.

מכאן, שבשנה זו עלינו לשים דגש מיוחד על שני ההיבטים האלה: עלינו להתלכד ולחזק את אחדותנו, ועלינו להתחזק בקיום התורה ומצוותיה. אלה שתי נקודות מרכזיות שצריכות לעמוד השנה בראש מעיינינו.

כל אחד מלך

אמנם אין לנו בית-מקדש ואין לנו מלך, אבל את הרעיון הבסיסי של 'הקהל' כולנו נדרשים ליישם במסגרות המתאימות לנו. כשם שהמלך היה מעורר את לב העם "ליראה את ה'" כך כל מי שהוא 'מלך' במסגרת שלו – אב במשפחתו, רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, מנהל במוסדו וכל בעל השפעה על ציבור כלשהו – צריך להשתדל בשנה זו לפעול ברוח שני המוטיבים הנ"ל בקרב מי שנתונים להשפעתו.

פירוש הדבר במילים מעשיות: כדאי מאוד שכל יהודי בעל השפעה (ומי אין לו השפעה כלשהי) ישתדל בשנה זו להקהיל מפעם לפעם את הציבור הקרוב אליו (בני-המשפחה, תלמידים, עובדים, שכנים, ידידים וכו'), ובמסגרת ההתכנסות לעורר את המשתתפים להתחזקות באחדות ישראל ובקיום התורה והמצוות, איש-איש על-פי דרגתו ומצבו. על-פי הצעת הרבי מליובאוויטש, כדאי מאוד שהתכנסות כזאת תיערך לפחות פעם אחת בכל חודש.

שני היסודות הללו הם החסרים לנו ביותר בתקופה הזאת. אנו זקוקים לחיזוק האחדות בין כל שכבות העם, ולבלימת מגמות ההתפוררות והפירוד הגוברים. במידה לא-פחותה של חשיבות זקוקים אנו לחיזוק הזיקה של כולנו אל הקב"ה, אל התורה ומצוותיה, שרק בכוחה להבטיח את עתידו ושגשוגו של עם-ישראל.