חמש פורענויות ארעו לעם ישראל ביום זה כפי שמוזכר בתלמוד במסכת תענית:

נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ – בעקבות העונש על חטא המרגלים ומרד העם נגד הכניסה לארץ, כשגזר עליהם הקב"ה שיסתובבו במדבר 40 שנה, התכנסו כולם בפתחי אוהליהם וביכו את "מר גורלם": "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא", וחכמינו ז"ל אמרו כי ליל תשעה באב היה זה, שאמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות".

חורבן בית ראשון – חילות בבל נכנסו להיכל בית-המקדש והציתו אש במקום הקודש.

חורבן בית שני – אף הבית השני נחרב – ע"י המצביא הרומי טיטוס – בתשעה באב.

נלכדה ביתר – ביום זה, בימי מלחמת בר כוכבא נגד הרומאים, נפל מבצרם החזק של היהודים בעיר ביתר, שמלבד היותה מרכז אוכלוסין היוותה גם מרכז תורני-רוחני גדול שהזין את כל יושבי הארץ. בנפילת ביתר איבדו היהודים את תקוותם לנצח במלחמה.

נחרשה העיר – הרומאים לא הסתפקו בשלילת זכויות עם ישראל על אדמתו אלא שלחו גם יד זדונית בליבה של ירושלים. הם חרשו את אדמתה וכמעט שלא השאירו בה כל שריד. בכך התממשה נבואת מיכה ; "ציון-שדה תחרש".

תשעה באב נקבע כיום צום ואבל. מרבים בו במנהגי אבלות ונמנעים מכל דבר שיש בו כדי לבדח את הלב או לגרום לעונג. לא עוסקים בתורה לפי שזו מרחיבה את הדעת ומענגת את הלב, אבל קוראים במדרש איכה ואגדות החורבן המובאות בתלמוד.

כמו ביום הכיפורים הרי שהצום מתחיל מהלילה ומרגע זה קיים גם איסור להתרחץ, לנעול נעלי עור ולקיים יחסי אישות. בארוחה המפסקת שלפני הצום נוהגים לאכול ביצה קשה, שהיא מאכל אבילות, אותה מטבילים באפר, זכר לאפר שנותר מבית-המקדש שעלה בלהבות. מרגע זה ועד למחרת בצהריים נוהגים לשבת על שרפרפים נמוכים – כאבלים. בערב הולכים לבית-הכנסת וקוראים במגילת 'איכה' שחיבורה מיוחס לירמיה הנביא, ובה מגוללים תאורי החורבן ויסורי הגולים. אחר קריאת המגילה אומרים מספר קינות ונפרדים בלא לברך איש את רעהו בשלום.

בתפילת שחרית אין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין. לאחר קריאת התורה אומרים פרקי קינות המלוקטים בספר מיוחד – 'קינות לתשעה באב' – ובהם תאור סבלותיו של עם ישראל למן חורבן בית ראשון ועד לתקופות יותר מאוחרות. אחר-הצהריים מתכנסים בבית-הכנסת לתפילת מנחה, מתעטפים בטלית ומתעטרים בתפילין ומשלימים את סיום תפילת שחרית. בתפילת העמידה מוסיפים פרק מיוחד הפותח במילים: "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים".

עם צאת הכוכבים מתפללים ערבית של יום חול ולאחר מכן עורכים קידוש-לבנה. את הצום שוברים בארוחה חלבית, שכן עד לשעות אחרי הצהריים של יום המחרת, עשירי באב, יש להמשיך ולנהוג כב'תשעת הימים' הקודמים ואין אוכלים בשר ויין.

בתלמוד מסופר שביום שחרב בית-המקדש נולד מושיען של ישראל, וזהו ביטוי נוסף לפנימיות הטוב הטמון ביום זה, שיתגלה לעתיד לבוא כאשר יהפך יום תשעה באב ליום ששון ושמחה, במהרה בימינו אמן.

בוטל התמיד – בבית המקדש היו מקריבים בכל יום קרבן תמיד בבוקר ובשעות בין הערביים. בימי המצור של היוונים על ירושלים לא נותרו בעיר כבשים לצורך הקרבנות, והיו משלשלים מבעד לחומה שתי קופות של זהב ותמורתן העלו להם היוונים שני כבשים. בי"ז בתמוז החליטו היוונים להפסיק את אספקת הכבשים וכך הושבתה כליל מלאכת הקודש בבית המקדש.

אפוסטומוס שרף את התורה – היה זה אחד מנציבי יון שרצה לשבור את רוחו של העם היהודי והחליט לפגוע בתורתו. הוא לקח ספר תורה, ביזה אותו ואחר כך קרעו ושרפו.

הועמד צלם בהיכל – יש האומרים שמדובר באליל יוני שהועמד במקדש ויש המשערים שמדובר במנשה המלך שהיה שופך דמים ומסית את העם לעבוד עבודה-זרה. לשיא חוצפתו הגיע כשהעמיד בי"ז בתמוז את פסל עבודה זרה בהיכל ה'.

פורענויות אלו הביאו את חכמי ישראל לקבוע את היום הזה כיום צום ותפילה. זהו הזמן המתאים לעריכת חשבון נפש ועשיית תשובה. היהודים בטחו בחומה ובמבצרים החזקים שסבבו את ירושלים אולם כאשר עזבו את התורה ולא קיימו את אשר כתוב בה, לא יכלה החומה להיות להם למגן ומחסה. לכן דוקא בימים אלו יש לחזק את "חומת" היהדות ואז יהיה ה' לנו ל"חומת אש" סביב, להגן עלינו ולהאיר את דרכינו.

דיני צום י"ז בתמוז ומנהגיו:

הצום מתחיל מעלות השחר ומי שרוצה יכול להשכים קום לפני שעה זו כדי לאכול ולשתות, אם אינו נוהג בכל יום לשתות מיד בקומו בבוקר, צריך להתנות לפני שוכבו לישון שאינו מקבל עליו את התענית עד עלות השחר.

שלא כמו יום הכיפורים ותשעה באב אין איסור ללכת בנעלי עור. אומנם אין גם איסור רחיצה וסיכה בי"ז תמוז אך ראוי לאדם בריא להחמיר בכך. אין לשטוף את הפה במים וגם לא לטעום ממאכל כלשהו אפילו אם יפלוט אותו מיד אחר כך.

מי ששכח ואכל בצום, יפסיק לאכול מיד ברגע שנזכר וימשיך לצום עד סוף היום.

בתפילת שחרית מוסיפים באמירת "סליחות" מוחדות ותפילת "אבינו מלכנו" ובתפילת שמונה עשרה (עמידה) של מנחה מוסיף כל הציבור את תפילת "עננו" (בשחרית מוסיף תפילה זו רק החזן בחזרת הש"ץ). בשחרית ובמנחה קוראים בתורה מספר שמות את הקטע המתחיל בפסוק: "ויחל משה את פני ה' אלוקיו" שנאמר בעקבות חטא העגל, ובמנחה מוסיפים לקרוא את ההפטרה הלקוחה מספר ישעיהו ומתחילה בפסוק "דרשו ה' בהמצאו".

החל מראש חודש מנחם אב עד י' מנחם אב לאחר חצות היום, מרבים עוד יותר במנהגי אבילות (על שלושת השבועות), נוסף לדברים האסורים בשבועות שלפני כן, תספורת וגילוח, שמיעת מוסיקה ושירה, בילויים ועריכת שמחות.

נוהגים אף שלא לאכול בשר ויין בימים אלו, זכר לחורבן בית המקדש שבעקבותיו בטלו הקרבנות (בשר) ובוטל ניסוך היין על גבי המזבח (יין), ועוד יותר מקפידים שלא לקנות דברים חדשים. כמו כן מכבסים בגדים (חוץ מבגדי ילדים קטנים – כשצריכים) ומשתדלים להמנע מדין ומשפט, בפרט עם גויים, כי בימים אלו מידת הדין והגבורה שולטת.

נוהגים להוסיף לשם החודש אב את המילה "מנחם" בכדי לעורר את הנחמה על החורבן והגלות. חז"ל אמרו: "משנכנס אב ממעטים בשמחה", ובחסידות מבואר: "משנכנס אב ממעטים" – את הענינים הבלתי רצויים – "בשמחה" – על ידי שמחה, באופן המותר, והיא שמחה של תורה כמו סיום מסכת שאחריה סעודת מצוה.

שבת חזון

השבת שלפני תשעה באב נקראת 'שבת חזון' על שם תחילת ההפטרה הלקוחה מספר ישעיה – "חזון ישעיהו בן אמוץ", בה שזורים דברי תוכחה, לקח ומוסר, אותם העביר הנביא לבני דורו במטרה לשכנע אותם להיטיב את דרכם.

גם בפרשת השבוע 'דברים' אנו מוצאים נימה של תוכחה על עם ישראל שהכעיס את הקב"ה מספר פעמים במדבר.

אף על פי כן הרי שהשבת היא למעלה מכל ענין של חטא וגלות ויש לנהוג בה כבכל שבת ולהזהר שלא להראות סימני אבלות.

תשעה באב שחל בשבת – תשפ"ב

השנה תשעה באב יוצא בשבת והצום נדחה למוצאי שבת. להלן ההלכות לשנה זו – תשפ"ב.

בתשעה באב לימוד התורה אסור, משום שהוא מביא שמחה, כפי שנאמר: "פיקודי ה' ישרים …משמחי לב". אך בשבת מותר ללמוד הכול עד חצות היום. אחרי חצות היום נהוג שלא ללמוד תורה, ובכלל זה פרקי אבות, אך יש מקום להקל בשיעורים קבועים, כמו פרשת השבוע, תהילים, דף יומי, רמב"ם יומי וכדומה (מותר, כמובן, ללמוד את הדברים המותרים בתשעה באב). פוסקים רבים מתירים כל לימוד תורה בשבת.

מצווה לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אפילו יותר מהרגיל בכל שבת, וגם בסעודה השלישית, שהיא הסעודה המפסקת; אלא שיש להפסיק לאכול לפני השקיעה.

בתפילת מנחה, אין אומרים 'צדקתך'. אין להכין את מגילת איכה או ספרי קינות בשבת, או את הנעליים שמשתמשים בהן בתשעה באב (לא נעלי עור) [לפיכך עדיף להכינם ביום שישי כדי לא להיכשל בכך בשבת].

רצוי לקבוע את זמן ערבית כעשר דקות אחרי זמן צאת השבת. אחרי סעודה שלישית ימתינו האנשים בבית עד צאת השבת, יאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', יחליפו את הנעליים לנעלי תשעה באב, וייקחו לבית-הכנסת ספרי איכה, קינות וכדומה.

מתפללים ערבית בישיבה על כיסאות נמוכים. מברכים במשך הלילה 'בורא מאורי האש' (אך אין מברכים על הבשמים). אין אומרים 'וייתן לך'.

ביום ראשון בערב, בצאת הצום, עורכים הבדלה, ומותר לשתות את יין ההבדלה. מיד במוצאי הצום מותר להסתפר ולכבס, להאזין למוזיקה ולברך 'שהחיינו', אך יש להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין עד מחר אלא לצורך מצווה; ויש מתירים.

הפטרותיהן לקוחות מספר ישעיהו ומאירות את חזון הגאולה כפי שיהיה באחרית הימים.

ב. שלושת השבועות – בין המצרים – משבעה עשר בתמוז ועד לתשעה באב. הם ימי אבל. בימים אלו אסור להאזין לשירים או לנגינה. אסור לערוך שמחות. או חגיגות.

ג. בשלושת השבועות האלה אסור גם לספר את השיער.

ד. אין מברכים שהחינו בימים אלו ויש מקומות שנוהגים כי ביום השבת מברכים "שהחיינו" על פירות חדשים. (לכן אין אוכלים ב"שלושת השבועות" פירות חדשים שטרם אכלו אותם בעונה זו. כי צריך לברך עליהם שהחיינו. את אכילת הפירות דוחים עד לאחר ט' באב או במקומות אחרים לשבת)

ה. אין קונים. או לובשים. בגד חדש בימי בין המצרים.

במשך אלפי שנות ההיסטוריה היהודית ליוו מוסדות הצדקה והחסד את כל עם ישראל, וכבר העיד הרמב"ם כי מעולם לא ראה ולא שמע על עיר שיש בה עשרה מישראל שלא תהיה להם קופה של צדקה.

משום כך חשוב שבכל בית יהודי תהיה לפחות קופת צדקה אחת, בה ניתן יהיה לקיים מצווה זו בכל זמן שנרצה. בכדי לחנך את הילדים בקיום מצווה חשובה זו רצוי מאוד שתהינה להם קופות צדקה "אישיות".

בשלהי שנת תשמ"ח פנה הרבי מליובאוויטש בקריאה ובקשה להשתדל להפוך את הבית כולו "לבית של צדקה "וזאת ע"י קביעת קופת הצדקה בקיר הבית ומה טוב במטבח במקום בולט דבר שיזכיר לנו תמיד מצווה חשובה זו. הקביעה בקיר הבית הופכת את הקופה לחלק בלתי נפרד מהבית כולו, דבר המוסיף בייחודו של הבית היהודי.

אם כך הוא הדבר במשך כל השנה,על אחת כמה וכמה בימים אלו ימי האבל על החורבן, שנחמתם מצוינת בפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

• מחצות היום של ח' באב ועד סופו של יום תשעה באב (סיום הצום) מותר ללמוד בתורה רק עניינים המעציבים את הלב, עניינים השייכים לתשעה באב וענייני אבלות. ראה פרטים בשולחן-ערוך.

• צום תשעה באב מתחיל מלפני שקיעת החמה של היום הקודם, ח' באב, ונמשך עד אחר צאת הכוכבים של יום ט' באב.
• כל ההלכות של תשעה באב מתחילים מליל תשעה באב (כלומר, ח' באב בלילה).
• נוהגים לאכול "סעודה מפסקת" לפני תחילת הצום, והיא באה בנפרד מהסעודה העיקרית שסועדים לפני הצום. נהוג להתפלל מנחה לאחר הסעודה עיקרית ולאחר מכן לאכול "סעודה מפסקת". אוכלים בה ביצה קשה וקרה, המקובלת כמאכל של אבלים, טובלים את הביצה באפר, לזכר שרפת בית המקדש. אין אוכלים בסעודה זו תבשילים נוספים, פרט ללחם. מותר לאכול בה פירות, ירקות, חמאה, גבינה ומים (אך לא משקאות חריפים). כמו-כן אין עושים סעודה זו בצוותא כדי לא להתחייב ב'זימון'.
   
  כאשר ט' באב חל ביום ראשון, אוכלים את הסעודה המפסקת כסעדות שבת, עם בני הבית, אחרי תפילת מנחה ומותר לקיים 'זימון' בשלושה לברכת המזון. יש לסיים את הסעודה לפני השקיעה.
• עם כניסת הצום חולצים את נעלי העור ונועלים נעליים שאינם עשויים עור.

  כאשר ט' באב חל ביום ראשון, אסור – לפני צאת השבת – להכין את נעלי תשעה באב ו/או את ספר 'איכה' וה'קינות', וכן אין להביאן לבית-הכנסת עד צאת השבת וכמו-כן אסור לפשוט בגדי שבת או לחלוץ נעליים, משום הכנה משבת לחול. החולץ נעליו בביתו, לאחר צאת השבת, לפני לכתו לבית-הכנסת, וכן אם מחליף את בגדיו בביתו, יאמר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויברך לבני-ביתו 'בורא מאורי האש', אבל אין עושים הבדלה עד מוצאי ט' באב (יום א' בלילה).

• אחר תפילת ערבית של ליל תשעה באב קוראים את מגילת "איכה" וקינות.
• מכניסת הצום ועד צהרי יום תשעה באב אין יושבים על כסאות רגילים, אלא על שרפרף או על הארץ. כמו"כ יש לאדם להצטער בענין משכבו, שאם רגיל לישון עם שתי כריות יישן באחת. ויש נוהגין לישון על הארץ.

יום תשעה באב:

• בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה; איסור רחצה וסיכה; איסור נעילת הסנדל (נעליים או סנדלים עשויים עור) ואיסור קיום יחסי אישות.
• בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות בלבד.
• בתפילת שחרית אין מניחים תפילין, משום שתפילין נקראים פאר. גם לא מתעטפים בטלית גדולה. קורים בתורה ואומרים הפטרה. אחר-כך קינות. לא אומרים שיר של יום ולא 'פיטום הקטורת'. ראוי שכל אחד יקרא אחר-כך מגילת איכה לעצמו.
• אין אומרים תחנון בתשעה באב.
• אין עושים מלאכה שסובלת דיחוי, וכן לא משא ומתן, עד צהרי תשעה באב. את סעודת הערב מכינים גם-כן רק אחר הצהרים.
• לתפילת מנחה מניחים טלית ותפילין בברכות. אומרים שלוש הפרשיות של 'שמע'; שיר של יום ושאר הקטעים שחסרו בתפילת הבוקר. אף תפילת מנחה בטלית ותפילין.
• על לימוד התורה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לפיכך מותר ללמוד רק עניינים המעציבים את הלב, עניינים השייכים ליום זה וענייני אבלות. ראה פרטים בשולחן-ערוך.

• יש להקדים את תפילת ערבית ולקיימה מיד אחר צאת-הכוכבים, שלא להכביד על הציבור. יש המתחילים אותה מוקדם מהרגיל, כך שתסתיים בסיום התענית (במקרה כזה יש לחזור על כל קריאת-שמע אחרי צאת הכוכבים). יש להתפלל ערבית בנחת ולא בחיפזון.
• אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.
• אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, ולמנהג אשכנז ובעלז ממתינים למוצאי שבת-נחמו. לפני-כן יש (לטעום משהו אם אפשר, וכן) לנעול נעלי-עור. יש מברכים אז גם 'שעשה לי כל צורכי', אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך זאת.
   
  כאשר ט' באב חל ביום ראשון, אחרי שנוטלים ידיים, כאמור, עושים 'הבדלה' (מאחר ועדיין לא עשינו 'הבדלה'), אך אין מברכים על הבשמים ולא ברכת האש.
• בשעת החורבן, בתשעה באב לעת-ערב, הוצתה האש בבית-המקדש, והוא נשרף כל יום עשרה באב. לכן נהגו האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ולהימנע מברכת 'שהחיינו' בליל וביום עשרה באב, עד חצות היום. כשעושים סעודת ברית מילה או פדיון הבן במוצאי תשעה-באב, מותר להזמין כמה אנשים שרוצים, וכולם מותרים אז בבשר ויין.
• במוצאי תשעה באב שחל בליל שישי, במקום הצורך יש להתיר להסתפר ולכבס בגדים לכבוד שבת (בלבד) גם בלילה, ומעלות השחר מותר כל זה (וכן להתרחץ ולהסתפר) ברווח לכבוד שבת. יש מתירים לטעום בשר בבישול לכבוד שבת גם לפני חצות היום. אך יש להימנע מללבוש בגד מכובס עד חצות אם אין בכך צורך.
• תספורת-מצווה לילד שהגיע היום לגיל שלוש, במקום שנוהגים להכניסו ל'חדר' רק לאחריה, יש מתירים לעשותה לפני חצות היום. אבל אם אין מקפידים בזה, יכניסוהו לחדר בו-ביום, ויעשו את התספורת במוצאי שבת.

הלכות לתשעה באב שחל ביום חמישי
בהתייחס לענינים הקשורים להכנה לשבת ביום שישי – י' באב: