כמה עובדות על ניגונו של האדמו"ר הזקן – "ארבע בבות".

● ארבע בבות הוא מעשרת הניגונים המכוונים שהלחין אדמו"ר הזקן והוא החשוב שבהם, 

● ניגון זה, כמו רוב ניגוניו, חיבר רבי שניאור זלמן בעת שלמד אצל מורו ורבו המגיד ממעזריטש. 

● "ארבע בבות" הוא הניגון הראשון בספר הניגונים של חסידות חב"ד.

● בחב"ד היו מנגנים ניגון זה רק בזמנים קבועים, כמו י"ט כסלו, ובשמחות, כמו ברית, בר-מצוה, בעת החופה וגם בחודש אלול בתפלה.

● מקובל בשם הצמח צדק, שבימות החול (מלבד הזמנים האמורים), נגינתו עלולה לעורר קיטרוגים ח"ו.

● הפעם האחרונה ששרו ניגון זה בפומבי בנוכחות הרבי מליובאוויטש הייתה בשנת תשמ"ט, שבת פרשת שמות.

● סגולותיו של הניגון:

"בעת שמנגנים נגונו של הרבי הזקן זהו זמן המוכשר לתשובה, מפני שאז עת רצון למעלה".

"כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימית זהו זמן המוכשר לתשובה והתקשרות; וכשמנגנים את הניגון בטהרת הלב, אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר קריאת שמע שעל המיטה באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק, אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים."

"בידינו הבטחה שכאשר ינגנו את הניגון מתי שיהיה והיכן שיהיה, ישמע זאת הרבי (אדמו"ר הזקן) וירגיש, באיזה מדריגות גבוהות שרק יהיה. אלא שזה תלוי בהכנות המקבל".

 באדיבות: jem.co.il

המילים: 

(תהילים פרק נ"ה פסוק י"ט)

פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי. יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים. שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ. חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת. הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק. וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. 

רקע הניגון:

בשעה שבאו להודיע לאדמו"ר הזקן על גאולתו, אחז במילים פדה בשלום נפשי שבפסוק י"ט בפרק נ"ה בתהלים. חסידים הלחינו שיר על קטע זה בתהלים אותו הם שרים בי"ט כסלו – חג הגאולה. יש אומרים שהשיר הולחן ע"י חסידי האדמו"ר האמצעי, וי"א שהוא הולחן מאוחר יותר. תחילת הניגון הוא בתנועה רגועה בשירת הודיה לקדוש ברוך על הנס, כשלבסוף במילים "ואני אבטח בך" עולה השיר לתנועה של שמחה גדולה עד לריקוד ממש.

לפני למעלה ממאתיים שנה חי ברוסיה רבי שניאור זלמן הוא לימד חסידות ואף כתב את ספר התניא הוא גם היה מייסד חסידות חב"ד.

בתקופה ההיא חיו בארץ ישראל יהודים מעטים ורבי שניאור זלמן שלח להם כספים כדי לתמוך בהם. בארץ שלטו אז הטורקים, והרוסים לחמו בהם.

קבוצה של יהודים שהתנגדה לדרך החסידות אותה הנחיל רבי שניאור זלמן, העלילה לפני השלטון הרוסי כי הרבי שולח כספים לממשלה הטורקית מה שהיה נחשב למרידה במלכות.

כמובן שהיתה זו עלילת שווא, ובגללה נענש הרבי במאסר.

ניסים בדרך לבית הסוהר

באסרו חג הסוכות, בשעת לילה מאוחרת עצרה מרכבה שחורה, המיוחדת לאנשים המורדים בשלטון, בפתח ביתו של הרבי. שוטרים חמושים הכניסו את הרבי למרכבה והובילו אותו לבית הסוהר.

בצהרי יום השישי ביקש הרבי לעצור את המרכבה לכבוד שבת אך נתקל בסירוב מצד השר האחראי על כך והמשיך בנסיעה.

אך, לפתע נשבר אחד מגלגלי המרכבה והיא נעצרה. מיד הוזעקו פועלים מהכפר הסמוך הם טיפלו בעגלה וזו המשיכה בדרכה. אך אבוי, כשרק החלו שוב בנסיעה נפל אחד הסוסים ומת. העגלון לא הבין את סיבת הדבר ורץ לקנות סוס חדש אך, הסוסים לא יכלו להזיז את המרכבה. הבינו כולם כי יד ה' בדבר וכי לא יוכלו להמשיך בנסיעה. העגלון עצר את המרכבה בצד הכביש והרבי שבת שם את השבת. במוצאי השבת המשיכו בנסיעתם לבית הסוהר. הרבי נלקח לעיר-הבירה פטרבורג ונכלא בבית-הסוהר מטיל-האימה "מבצר פטרופבלובסק".

חכמתו של הרבי

רבי שניאור זלמן ישב בכלא לבדו, ללא פחד עם ביטחון בה'. החדר בו נמצא הרבי היה קטן ללא חלונות, קרני השמש לא חדרו לתוכו ונר דלק שם ביום ובלילה. אחד החוקרים ניסה לבלבל את הרבי ושאלו באמצע היום: מדוע אינך ישן עכשיו? הרבי לא התבלבל וענה מיד כי עכשיו אמצע היום.. החוקר התפעל מאוד מחכמתו של הרבי.

כששמע הצאר על אישיותו המופלאה של הרבי רצה להכירו. הוא התחפש בבגדים פשוטים ובא לבקרו. הוא לא צפה שהרבי יכיר אותו, אך מיד כשנכנס לחדר קם רבי שניאור זלמן וחלק לו כבוד. הצאר השתומם על כך מאוד והבין כי איש אלוקים לפניו.

סוד באבטיח

אחד השרים בבית הסוהר רצה לעזור לרבי ושאלו: איזו טובה אפשר לעשות לרבי?

השיב הרבי: מעונין אני להודיע לבני משפחתי כי אני חי ומקווה בעזרת ה' להשתחרר.

עשה השר כדברי הרבי. הוא יצא לחפש את גיסו של הרבי, כשהבחין בו, שאל לשמו ואותת לו ללכת אחריו. השר הגיע לביתו וגיסו של הרבי חיכה בחוץ. לפתע נזרק מן החלון אבטיח. רבי ישראל מיהר להרימו. כשפתחו אותו החסידים שמחו למצוא בו פתק קטן עליו היה כתוב בכתב ידו של הרבי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד." כך ידעו החסידים שהרבי חי.

מטמון במרקחת

בבית הסוהר לא היו המאכלים כשרים ורבי שניאור זלמן לא רצה לטמא את פיו במאכלים אלו. כל הנסיונות להאכילו בהם לא צלחו.

שאלו את הרבי האם יאכל הוא אוכל כשר שיביאו לו, הרבי הסכים רק אם יהודי יכין זאת.

אחד מחסידיו של הרבי הכין מרקחת פירות ובתחתית הקערה הטמין פתק עליו נכתב: מי אוכל את המרקחת? היכן הוא נמצא?

החסיד חיכה בקוצר רוח לתשובות. כשהחזירו את הקערה, השאיר בה הרבי קצת מהמרקחת והטמין בה פתק עליו נכתב שהוא נמצא במאסר בפטרבורג. החסידים התפללו לשחרורו המהיר של הרבי.

קידוש לבנה בסירה

בנין בית הסוהר שכן על גדות הנהר וכל פעם שהוצא הרבי לבנין החקירות הובילוהו בסירה. לילה אחד כשהיו בסירה, רצה הרבי לקדש את הלבנה. הוא ביקש מהפקיד לעצור. הוא סירב והמשיך בהפלגה, והנה פלא, הסירה עצרה מאליה. הרבי סירב לברך שם והם המשיכו להפליג, ושוב ביקש הרבי לעצור. הפקיד הסכים שיעצרו רק בתנאי שהרבי יברך אותו. הרבי כתב את הברכות על פתק ונתן לו. הסירה עצרה והרבי קידש על הלבנה. הברכות שבירך הרבי את הפקיד אכן התקיימו והפקיד האריך ימים והתעשר.

להסביר חסידות לחוקרים מגושמים 

הרבי נחקר ארוכות על כל הטענות וההלשנות שטפלו עליו. לאחר מכן סיפר, כי הדבר הקשה ביותר היו השאלות על מהותה של החסידות, שאילצוהו לתרגם את המושגים המופשטים והעמוקים של תורת החסידות לביטויים ולמושגים חומריים, כדי שמוחם המגושם של החוקרים יבין זאת.

ביקור הצדיקים

שני צדיקים גדולים באו לבקר את הרבי במאסרו. היו אלו הבעל-שם-טוב והמגיד ממזריטש שבאו מעולם האמת.

שאלם הרבי: מה חטאי שאני אסור בבית האסורים? מדוע זה מגיע לי? השיבו לו:היות ופרסמת את סודות החסידות ליהודים רבים התחזק עליך קיגטרוג מן השמים. אם כן שאל רבי שניאור זלמן האם אפסיק להפיץ את תורת החסידות? לא ענו לו הצדיקים.כשתצא לחופשי תרבה עוד יותר בהפצת החסידות. וכן כך היה הרבי הפיץ את תורת החסידות בעולם כולו.

השחרור

במהלך החקירה הצליח הרבי להרשים את חוקריו בגדולתו ובטוהר-לבבו. חיש-מהר נפוצה בחוגי השלטון השמועה, כי רבי שניאור זלמן הוא איש פלאי וחכם עצום, שיד לו בכל החכמות. בעקבות השמועה באו לכלאו אישי-ממשלה בכירים לשוחח עמו והתפעלו עמוקות מדבריו ומאישיותו. לאחר שכל ההלשנות נחקרו ונמצאו כוזבות, שוחרר.

הרבי ישב במאסר חמישים ושלושה ימים, בדיוק כמניין נ"ג הפרקים של ספר ה'תניא' שחיבר. ביום י"ט בכסלו בשעת המנחה שוחרר מבית-הכלא, אך בטעות הוכנס לביתו של 'מתנגד' לתורת החסידות שבמשך שלוש שעות עינהו בדבריו, עד שהחסידים מצאוהו שם בליל כ' כסלו.

אולם מיד עם צאתו לחירות כתב הרבי איגרת הנפתחת במילים "קטונתי מכל החסדים", ובה הוא מזהיר את חסידיו שלא להפוך את השחרור לחגיגת ניצחון על ה'מתנגדים', אלא להפך, "להשפיל רוחם וליבם", מתוך תקווה ש"אולי ייתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים לפנים".

שני הימים הללו, י"ט-כ' בכסלו, נקבעו לימי חג-הגאולה לדורי-דורות. חג זה נחוג מדי שנה בשמחה רבה ובהתוועדויות חסידים, מתוך קבלת החלטות טובות להתחזקות בלימוד החסידות ולהליכה בדרכיה.

על ספר ה'תניא' ומחברו

ההיסטוריה היהודית משובצת במספר מצומצם של תחנות שבהן יחידי סגולה הצליחו לשזור את אורך, רוחב ועומק המחשבה היהודית לכדי ניסוח הגותי, שיטתי ומקיף. המאפיין תחנות אלה הוא היכולת של אותם אישים לעמוד באתגר המחשבה היהודית והאנושית ולשרטט בצורה בהירה מערכת מחשבתית אחת, אשר בכוחה להסביר את המציאות ולענות על הסוגיות הפילוסופית היסודיות המעסיקות כל אדם חושב, ובראשן מיהו האדם ומה תפקידו בעולם, מהו העולם והאם הוא באמת קיים. אותה מערכת מחשבתית משמשת כעין משקפיים אשר דרכן היחיד והרבים מעבדים את חוויותיהם ומעניקים להן משמעות.

כאחת מהתחנות החשובות ביותר באלף האחרון אפשר למנות את מפעלו של רבי שניאור זלמן מהעיר ליאדי שבאזור פולין, הנקרא בקרב חסידיו גם בשם אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן הניח על מדף הספרים היהודי תרומה המסכמת את ליבת ההגות היהודית על שלל היבטיה, לרבות משנה סדורה הנוגעת להבנת הבורא בגבולות האנושיים. את ספרו העיקרי, ספר התניא, פרסם בשנת תקנ"ז (1797), שנתיים לפני סיום המהפכה הצרפתית וקצת לאחר המהפכה האמריקאית, בזמן שאירופה סוערת ומתנדנדת בין מאבק לשמירה על זכויות אדם וזכויות טבעיות לבין קנאות דתית ומלוכנות, ובעת שמחשבת המודרנה וניצני הקפיטליזם מתחילים להתפשט באירופה

בדרך כלל מאורעות התקופה הם בעלי השפעה על כל כותב. התקופה מעצבת את גישתו הבסיסית כלפי טבע האדם, ומכאן את רוב פרטי הגותו. ההקשר ההיסטורי שבו פורסם ספר התניא רלוונטי משום שהוא מלמד עד כמה הקדימו רעיונותיו את זמנם. רעיונות המציבים את האדם במרכז ומדגישים את ערך תיקון המידות והתמודדות היחיד עם מופעים של חוסר איזון בנפשו.

מהפכנות רעיונית

בעל התניא, שמקובל לתארו כנכדו הרוחני של הבעל שם טוב, ייסד את חסידות חב"ד לפני כמאתיים שנה והיה ממנהיגי יהדות רוסיה הקיסרית באותה תקופה. מכתביו בולט כי היה אדם צמא לידע, שלט בכל תחומי התורה והיה בקיא בנושאים רבים נוספים. הוא היה גם בעל תכונות מנהיגותיות מובהקות, לצד יכולת ארגונית יוצאת דופן. ניכר כי היה מודע לעצמו ופעולותיו היו מדודות ומוקפדות. על אף כישוריו המולדים, התאמץ לפתח את עצמו בכל ההיבטים, האינטלקטואליים והרוחניים, וירד עד לפרטים הקטנים בכל עניין בו עסק.

למרות שהיה מקובל בקרב קהילות רבות, התמודד אדמו"ר הזקן עם התנגדויות לא מעטות לשיטתו. במהלך חייו הציב חלופה משמעותית לכמה וכמה תפיסות ואמונות רווחות. חסידיו נוהגים לתארו כמהפכן מבחינת החדשנות והמקוריות. כמי שבדומה לאברהם אבינו הלך נגד הזרם בניסיונו להנחיל את האמיתות בהן האמין. אברהם הכריז, בסתירה לאמונה הנפוצה באותם זמנים, על קיומו של א-ל מונותיאיסטי שאותו יש להכיר ולעבוד. באופן דומה בעל התניא תבע מכל יהודי להכיר את אלוקיו, ומתוך הכרות זאת להתמלא בתחושת דחיפות וחיות בכל מעשיו. במקרים רבים ניכר כי הוא לא התפשר עם יראת שמים פשוטה ודרש לימוד מתמיד בתורת האלוקות.

חוויה אינטלקטואלית

דרכו של בעל התניא מדגישה כי להתבוננות מעמיקה המעוררת הכרה והרגשה ולמאמץ השכלי וידיעה של נפש האדם, יש ערך רב בהתעוררות האמונה ובגילוי מציאות הבורא בעולם.

על פי בעל התניא במחשבה היהודית האמונה אינה מנוגדת לכוח השכל ואין מאבק אמיתי בין השניים. האמונה מספקת את ההקשר, את הגורם המעודד את העיון השכלי בקיום הבורא. ללא הקשר לעולם לא מתקיימת תצפית או התבוננות כלשהי. תצפית ועיון מכל סוג מתקיימים תמיד במסגרת של דיון אינטלקטואלי מוגדר ולעולם לא כדיווח פשוט וחסר הטיה על דברים שנראו. האמונה מספקת את הבסיס, השורש הפנימי המעודד את קיום התצפית השכלית בנוכחות האלוקית.

האמונה אינה מוגבלת בתחומי הידיעה האנושית. אין היא זקוקה להשגה ברת כימות ומדידה של מושאיה. אולם היא זקוקה למערכת מורחבת של ידע כדי להעמיק את ההתקשרות למושא האמונה. מטרת הידיעה והלימוד היא בין היתר לצורך הפנמת האמונה. האמונה מחייה את ההשגה ובה בעת ניזונה ממנה. בהשקפה החסידית, העיון האינטלקטואלי והנפשי בא-ל הוא הסולל את הדרך להתמסרות ולעבודת הבורא. השכל מהווה את החוליה המקשרת בין האדם ליוצרו, ובאמצעותו מתגבשת סדרה של השגות המאפשרות להכיר את הבורא.

המאמין אינו זקוק להוכחות לקיומו של הבורא, שכן האמונה משמשת בכמה היבטים אקסיומה, הנחת יסוד מוסכמת, סביבה נרקמת מערכת עיונית ענפה, הנשענת על כלי הלוגיקה. יחד עם זאת, אותו עיסוק שכלי בחקירת דבר הבורא מהווה כשלעצמו גם חוויה דתית נעלה. בחקירה ועיון בהשגת האלוקות, האדם יוצא מעצמו, מגדרי ישותו, ונדבק בדבר חיצוני לו. במסגרת אותה הדבקות הוא עשוי להתקרב אל האלוקי.

עד כמה יכול האדם להכיר את האלוקי באמצעות שכלו? ומנגד, מה הערך של אמונה תמימה, טבעית ופשוטה?

ספר זה מספק תשובות לשתי סוגיות עיקריות הקשורות ביחסים בינינו, הברואים, לבין הבורא. שאלת המפתח הראשונה עליה ניתן מענה היא מיהו אלוקים, עד כמה שמתאפשר לנו להשיגו. הסוגיה השנייה נוגעת לקשר שלנו עם אותו אלוקים שהכרנו, ולשאלות המתחייבות מקשר זה, ובהן: מה אומרת לנו ההכרה של הבורא ואיך הוא קשור לחיינו.

הלימוד בתניא

התניא אינו ספר קריאה פשוט שלאחר שמסיימים את העיון בו אפשר להשיבו למדף. זהו ספר הדרכה אשר בקיאות בו מקנה ללומד מפתח לחדור למרחבי התורה ומחשבת חכמי ישראל.

החיבור המקורי קשה להבנה עבור מי שאינו בקי בניסוחים קבליים וחסידיים. פרקיו מורכבים ממשפטים ארוכים וממושגים עמוקים שאינם נהירים לקהל הרחב. אחת הסיבות לכך היא שאת התניא כתב רבי שניאור זלמן במשך כ-20 שנה, תוך הקפדה יתירה על דיוק בכל אות. יחד עם זאת, באמצעות ידיעת הטרמינולוגיה והכרת עיקרי התכנים המופיעים בתניא, ניתן לרכוש יכולת קריאה שוטפת בספר ובה בעת לפתוח שער להבנת אלפי המאמרים והפרשנויות שנאמרו סביב החיבור ומרחיבים את הרעיונות המופיעים בו.

ספר התניא מורכב מחמישה חלקים: החלק הראשון נקרא "ספר של בינונים" או "ליקוטי אמרים". החלק השני נושא, כאמור, בשם "שער היחוד והאמונה" וגם "חינוך קטן". החלק השלישי הוא "אגרת התשובה". שני החלקים האחרונים נקראים "אגרת הקֹדש" ו"קונטרס אחרון". את שלושת החלקים הראשונים קיבץ בעל התניא בעצמו ואילו שתי היחידות האחרונות סופחו על-ידי בניו במהדורות מאוחרות יותר, לאחר פטירתו. העובדה שהחלקים הראשונים נכתבו וקובצו כמקשה אחת על-ידי אדמו"ר הזקן מעידה על חשיבותם הרבה. יחד הם מהווים מערכת מחשבתית אחת, שתשומת לב רבה הושקעה בגיבושה.

החלק הראשון בתניא, 'ספר של בינונים', מוביל את הקורא למסע אל תוך הנפש, כוחותיה ולבושיה, ומציג את הכלים הזמינים המצויים באמתחתו של היחיד להתמודד עם מצבי נפש שונים.

בחלק השני, "שער היחוד והאמונה", הניצב במוקד חיבור זה, עובר בעל התניא מתיאור האדם לתיאור הבריאה וייחוד הבורא, בה במידה שניתן לאדם להכירו. חלק זה עומד על רעיון אחדות הבורא ופורס בפני הלומד את סדר השתלשלות אור הבורא, מדרגתו הגבוהה ביותר ועד למידה שבה הוא מצוי בכל דבר בטבע. הפרקים המתומצתים המרכיבים את שער היחוד והאמונה מרכזים באופן שלם וסדור את תורת האלוקות על-פי החסידות. בתוך כך מתמודד שער היחוד והאמונה עם שאלות נלוות, כגון מהי אמונה, מה הערך של העיון השכלי במסגרת האמונה, מה היחס בין הבורא לאדם ומה תפקיד האדם.

החלק השלישי בתניא מפגיש, בהשקפה מסוימת, בין שני החלקים הראשונים. אם ב"ספר של בינונים", החלק הראשון, מלמד בעל התניא על מבנה האדם, וב"שער היחוד והאמונה" הוא מעמיק בייחוד הבורא, בחלק השלישי הוא מדריך כיצד האדם יכול לשוב לעצמו, לשורשו ומקורו האלוקי.

מתוך המבוא לספרו של ד"ר יחיאל הררי "להכיר את הבורא".

באדיבות אתר: התבוננות.

איננו יכולים להבין זאת, והדברים נראים לנו זרים ורחוקים, מסיבה אחת ויחידה – כי החסידות ניצחה ונהפכה לנחלת הכלל. לא זו בלבד שהוכרה זכותה להתקיים ולפעול, אלא שנכדיהם של מתנגדיה אימצו בחום רבים מרעיונותיה ומדרכיה. אין רב ודרשן שאינו משתמש בפניני המחשבה והסיפור של החסידות. אין שולחן שבת שאין שרים בו מניגוניה של החסידות. אין בית-מדרש שספרי גדולי החסידות אינם תופסים מקום של כבוד בארון הספרים שלו.

להמשיך, לא להפסיק

אם כולנו נהנים כל-כך מאורה ומרעיונותיה של החסידות, עלינו להעריך ולייקר את היום הגדול, חג-הגאולה י"ט בכסלו. זה יום מרכזי בניצחונה של החסידות, והוא נתן לה למעשה את האור הירוק לפרוץ ולחדור לכל פינה בהוויה היהודית.

רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן, בעל התניא והשולחן-ערוך, לא ראה במאסרו צרה אישית או תנועתית, וכמו-כן גאולתו לא נתפסה אצלו כגאולה פרטית. לאחר ששוחרר ממאסרו סיפר, שבהיותו בכלא נתגלו אליו רבו המגיד ממזריטש והבעש"ט. הוא שאל אותם מדוע נתחייב בעונש המאסר ומה רוצים ממנו. ענו לו מייסדי החסידות, שהתעורר עליו קטרוג חמור למעלה, על שהוא מפיץ ומגלה את מעיינותיה הכמוסים של החסידות. שאל אותם הרבי אם עליו לחדול מהפצת החסידות. השיבו לו: מכיוון שהתחלת, אל תפסיק, ואדרבה, הפץ עוד.

ואכן, יש הבחנה ברורה בין התקופה ש'לפני פטרבורג' לתקופה ש'לאחר פטרבורג'. מאמרי החסידות של בעל התניא השתנו שינוי מהותי בין שתי התקופות: קודם המאסר היו מאמריו קצרים ומתומצתים, אולם אחרי השחרור החל לומר מאמרים ארוכים ומוסברים, ובכך איפשר לחוגים רחבים יותר להבין את דברי החסידות.

כך קרה, שדווקא המאסר, שביקש להכרית את החסידות, נהפך לנקודת-מפנה חיובית ולמנוף בהפצת החסידות. דווקא לאחר המאסר זכתה החסידות בכלל להתעצמות אדירה, ומכאן החלה השפעתה להגיע לכל חוגי העם היהודי.

צימאון ל'פנימיות'

חג-הגאולה י"ט בכסלו הוא חג הניצחון במאבק איתנים שהתחולל בעולמות עליונים, בשאלה אם מותר וראוי להפיץ את האור המופלא של החסידות. שחרורו של הרבי מבטא את ניצחונה של דרכו, ומכאן ואילך קיבלה דרכו זו אישור משמים להוסיף ולהתפתח.

בעל התניא אמר פעמים רבות, שלא בא לייסד תנועה או 'מפלגה', אלא לגלות גילוי אור לכל עם-ישראל. תורת החסידות בכלל ותורת חסידות חב"ד בפרט לא נועדו לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם-ישראל, והוא אכן מגיע לכל שכבות העם ומרווה נפשות צמאות.

ספר התניא, המכונה 'תורה שבכתב' של החסידות, נלמד היום בכל הישיבות ובכל בתי-המדרש. מאמרי החסידות המבארים את רעיונותיו של התניא נחטפים בשקיקה בידי המוני יהודים, מכל החוגים והשכבות. הצימאון הגדול ל'פנימיות' מוצא רוויה באור החסידות.

על-כן זה החג של כולנו. הבה נשמח, נודה לה' על חסדיו, ונברך איש את רעהו בברכה החסידית המסורתית: חג שמח, לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

רבים שואלים, מהיכן נוטלים את הכוח למסירות-נפש זו? איך אלפי זוגות צעירים, הורים לילדים קטנים, מסוגלים להפיק מעצמם נכונות להקרבה אין-סופית כזאת? אילו היה מדובר ביחידי-סגולה, היינו אומרים שהם אנשי-מעלה, נשמות גבוהות, יוצאים מן הכלל; אבל כאן מדובר ביותר מארבעת-אלפים וחמש-מאות גברים ונשים, בני-אדם מן השורה, כמוני-כמוך. מניין להם אותה רוח ענקית של מסירות-נפש?

מופת של מסירות-נפש

בראש ובראשונה אין זה אלא מכוחו והשראתו של המשלח, הרבי מליובאוויטש. אף הוא עצמו גילם עד תום את מושג מסירות-הנפש. כבר בהיותו ילד צעיר השליך את חייו מנגד כדי להציל ילד שטבע בנהר, וידועים הסיפורים על מסירות-נפשו המופלאה בימי השואה. אולם מסירות-הנפש הייתה באורח-חייו היום-יומי, חיים שכל-כולם מוקדשים לעם-ישראל, בלי רגע של מנוחה, בלי חופשה, וכמעט בלי הפסקה לשם צורכי האדם הבסיסיים. כך עשרות שנים, יום אחר יום.

למעשה, מסירות-הנפש מלווה את תנועת החסידות מראשיתה. הבעל-שם-טוב ותלמידיו מסרו את נפשם על גילוי החסידות, למרות הרדיפות שהיו מנת-חלקם. רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, קיבל מהבעש"ט צוואה על מסירות-נפש. בעל ה'תולדות' סיפר כי ביום שמלאו לרבי שניאור-זלמן שלוש שנים, אמר הבעש"ט: "בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו. בעל הנשמה [=הכוונה לרבי שניאור-זלמן] יצטרך גם-כן לעבור אותה מסירות-נפש של אברהם אבינו, כדי לגלות את דרך העבודה באחדות והשגחה פרטית".

כאשר חבריו הקרובים, ובראשם מורו ורעו רבי מנחם-מענדל מוויטבסק, עלו לארץ-ישראל, השתוקק רבי שניאור-זלמן בכל נימי נפשו להצטרף אליהם. אולם לבסוף מסר את נפשו, ויתר על משאת-ליבו ונשאר ברוסיה, כי הבין שזה תפקידו וזו שליחותו. בהמשך הגיעו הדברים לכלל סכנת-נפשות ממש, כאשר העלילו עליו שהוא מורד במלכות, והוא נאסר ונכלא במבצר הפטרופבלי.

הוא ידע כי בהפצת תורת החסידות ובכתיבת ספר התניא הוא מסכן את נפשו, מכיוון שבשמים התעוררה התנגדות חריפה לכך. לאחר שחרורו סיפר כי בימי מאסרו נגלו לפניו הבעש"ט והמגיד ממזריטש ואמרו לו בפירוש שהמאסר נגרם בגלל קטרוג שהתעורר בשמים על פעילותו בהפצת פנימיות התורה. אך עוד אמרו לו כי במסירות-נפשו הצליח לשבור את הקטרוג, ומעתה עליו להוסיף ולהפיץ ביתר שאת את אור החסידות.

בשמים הסכימו

חג-הגאולה י"ט כסלו, שנחגוג בשבוע הבא, הוא חג של מסירות-נפש. בעל התניא מסר את נפשו כדי שאור החסידות יתפשט ויפרוץ ויחַיה את נפשנו. שחרורו מסמל את ניצחונה של מסירות-הנפש. בזכותה הסכימו גם בשמים כי הגיעה השעה לגלות את פנימיות התורה ולאפשר לכל יהודי להרוות את נפשו ממעיינותיה.

עכשיו אין לנו אלא לזעוק לקב"ה כי דם עבדיו השפוך כבר יביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה. כבר היה לנו דיי והותר מסירות-נפש, ובמיוחד בדורות האחרונים. הגיעה העת להתגלות החסדים המופלאים, שיהיה "שמחנו כימות עיניתנו" – שמחה אמיתית ונחמה אמיתית לעם-ישראל.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

הערה טכנית:
לאחר הורדת המשחק מומלץ להדפיס את העמוד במדפסת צבעונית ע"י כניסה לתפריט: קובץ > הדפסה … (Ctrl + P).

כדי לצפות במשחק באיכות טובה במסך, יש להניח את הסמן על תמונת המשחק, וללחוץ להגדלה או בפינה הימנית-תחתונה לחצן להגדלת לתמונה לגודלה המקורי.

ההרצאה באדיבות מכון 'קול מבשר' משמיע ישועה (ע"ר) , להזמנת הרצאות נוספות במגוון נושאים: מכון 'קול מבשר' – 'משמיע ישועה (ע"ר) 04-6974503 נייד: 054-4323315 kolmevaser@walla.co.il