ההייה מי שידע על עתידו של תינוק זה?

זו לכאורה שאלה מגוחכת : זה עתה נולד תינוק זה וכיצד אפשר לנבא את גורלו? אף-על-פי-כן, העובדות מדברות בעד עצמן.

ביום ההולדת שלח רבי שלום דובער, האדמו"ר החמישי בשושלת זו, לא פחות מששה (!) מברקים בהם הוראות הקשורות בתינוק זה. על פי הוראתו נטלה אמו את ידיו לפני כל פעם שאכל, ואף היא עצמה נטלה את ידיה לפני שהייתה מניקה את בנה. יוצא, אפוא, שהוא מעולם לא אכל ארוחה כלשהי בלי נטילת ידיים!

בגיל שנתיים, בליל-הסדר, כבר שאל מנחם מענדל הקטן את ארבע הקושיות. עוד חצי שנח חלפה וכבר ידע להתפלל כמבוגר. ערב אחד התאספו אנשים לתפילת ערבית בביתו של ר' לוי יצחק, והנה, מנחם מענדל קופץ מן המטה ומבקש להצטרף לתפלתם. אמו, שהבחינה בכך, מיהרה להוציאו מן החדר. היא פשוט חששה מ"עין הרע"…

בהגיעו לגיל שלוש נשלח כנהוג ל'חדר', ללמוד תורה. מסופר שפעם הגיעה אמו לבקרו בחדר ופגשה בו בעת ההפסקה. ילדי ה'חדר' ניסו לטפס על אחד העצים שעמד בחצר, אך ללא הצלחה, בשעה שבנה כבר ניצב תוך רגעים אחדים בראש האילן.

"כיצד זה מענדל?" שאלה האם, והזאטוט השיבה; "הם מסתכלים למטה, ועל-כן מפחדים הם שמא יפלו. אני מסתכל למעלה ואינני פוחד…".

אלא שתוך זמן קצר נאלץ ה'מלמד' להודיע להורים כי לבנם אין מה ללמוד ביחד עם שאר הילדים, כיון שעולה הוא עליהם בכישרונותיו, ומנחם מענדל עבר ללמוד בביתו, אצל אביו הרב.

הימים – ימי מהפכת הנפל של 1905 ברוסיה. גל של פוגרומים ופרעות ביהודים אפיינו את אותה תקופה. יום אחד, בעת שמנחם מענדל היה בן ארבע וחצי, התנפלו פורעים על יהודי העיר ניקולייב ואיימו לעשות בהם שפטים. היהודים נמלטו למקומות סתר שונים, עד יעבור זעם. באחד ממקומות המחבוא בהם שהו הילד והוריו נאספו משפחות נוספות להן תינוקות רכים.

אלה בכו והקימו רעש והייתה קיימת סכנה כי מקום המחבוא יתגלה.

מה עשה מנחם מענדל שהבין עד כמה מסוכן הדבר? הוא סבב בין הפעוטות, לזה נתן סוכריה, את האחר ליטף על ראשו ולשלישי לחש מילות חיבה. כך הצליח להסיח את דעת כולם עד חלוף הסכנה.

כאשר מלאו לילד חמש שנים עקרה המשפחה לעיר יקטרינוסלב, שם הוכתר האב לכהן כרבה הראשי של העיר. כביתו של רב העיר היה הבית שוקק חיים, אך מנחם מענדל, גם בלב ההמולה, תמיד ישב ולמד. מעולם לא נראה משחק בחוץ ומעולם לא השתובב. הוא היה מכונס בתוך עצמו, לומד עד עלות השחר, חוטף תנומה קלה ופותח שוב בסדר לימודיו.

בביאוגרפיה הרשמית שלו נרשם: "לומד בשקידה עצומה ומצליח".

על תכונותיו יוצאות הדופן קיימים סיפורים נוספים מימי ילדותו, הממחישים כי כבר אז ניכרו בו סימני גדלות: יום אחד הלך עם אמו לטייל על שפת הדנייפר. מזג האוויר השתנה פתאום וסערה נקשרה מעל הגלים. לפתע נראה ילד כבן ארבע, במרכזה של התקהלות קטנה, רטוב עד לשד עצמותיו ואמו ממלמלת בהתרגשות : "הילד נפל למים וכמעט טבע. ואז פתאום קפץ ילד אחד, מבוגר יותר, אל תוך הנהר ומשה אותו החוצה". או-אז הבחינה הרבנית חנה כי בנה מנחם מענדל בן התשע, אינו לצידה!

היא נחרדה, אולם כעבור רגעים אחדים הופיע בנה שלה, נוטף מים – ושותק…

כן, אתם בודאי כבר יודעים מיהו אותו מנחם מענדל. צדקתם, זהו הרבי מליובאוויטש!

נעוריו

כבר מילדותו הפליא הרבי בחריפות שכלו הגאוני ועד מהרה נטש את לימודיו במסגרת ה'חדר' עם בני גילו, שכן עבר והשיג את כל שאר התלמידים. אביו נאלץ להעסיק מורים פרטיים לחינוכו, ובהגיעו לגיל מצוות כבר נחשב
גאון עולם. בגיל שבע-עשרה כבר אמרו עליו שכל מרחבי התורה וסודותיה נהירים לו והוא בקיא בכל הש"ס והפוסקים.

החתונה

בשנת תרפייג (1953) נסע הרבי לרוסטוב, שם נפגש לראשונה עם רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי הקודם של חב"ד, מי שעתיד להיות חותנו ברבות הימים. כעבור ארבע שנים נאסר הרבי הקודם על ידי הבולשביקים ונידון לעונש חמור על "חטאו" בהפצת היהדות ברחבי רוסיה, אך בדרך נס ניצל בהתערבות מדינאים דגולים במערב. השלטונות החליטו לאפשר את יציאת הרבי ובני משפחתו מרוסיה, משהבחינו בשימה בשמו של הרבי , המיועד להיות חתנו של הרבי, טענו הממונים כי ודאי לא תהיה בעיה למצוא חתן אחר… אלא שתשובת הרבי היתה ברורה וחד-משמעית: חתן שכזה אי אפשר למצוא…". כך קיבל הרבי רשיון לצאת מבריה"מ למרות כל המסמכים ה"מרשיעים" שהאשימו אותו בפעולות מסועפות בעניני תורה ומצוות.

בי"ד כסלו תרפ"ט (1929), בחצר ישיבת "תומכי תמימים" שבוורשה, נשא הרבי את הרבנית חיה מושקא נ"ע, בתו השניה של הרבי הקודם. לאחר הנישואים התגורר הרבי בברלין ופאריז, שם למד באוניברסיטאות המקומיות ורכש ידיעה מקיפה במקצועות המדע הכללי, בהן השתמש לצורך עבודתו הרוחנית.

התיישבות באמריקה

בשנת תש"א (1941) ניצלו הרבי והרבנית מאירופה הנאצית ובניסי ניסים היגיעו לארה"ב. חותנו, אשר הגיע כשנה לפניו, מינה אותו ליו"ר הועד המנהל של הארגונים החדשים שהקים: "המרכז לעניני חינוך" – הזרוע החינוכית של תנועת חב"ד, "מחנה 'שראל" – ארגון השירות של התנועה, העוסק בתחום הסיעוד החברתי ו'קה"ת' (קרני הוד תורה) – הוצאת הספרים המוציאה לאור את פרסומי חב"ד. זמן קצר לאחר מכן החל הרבי
לרשום את פירושיו והערותיו בתחומים שונים.

קבלת הנשיאות

למרות צניעותו וענוותנותו נודע הרבי בבקיאותו בכל חדרי התורה, הן בהלכה, הן במחשבה והן בתורת הסוד.  הוא שימש מקרוב את חותנו הגדול בעניני הנהגת הכלל והפרט, קיבל ממנו הדרכה אישית ועשירה, ושהה רבות במחיצתו.

טבעי, היה איפוא, שלאחר הסתלקות חמיו, בעשירי לחודש שבט תש"י (1950), עלה הרבי על כס נשיאות תנועת חב"ד כאדמו"ר השביעי לשולשלת זו ומאז הוא מכונה בפי כל "הרבי מליובאויטש" או "הרבי".

פעילותו

התקופה בה נטל הרבי על עצמו את עול הנשיאות התאפיינה בהתדרדרות דתית. רבים מבני הנוער התרחקו משמירת המצוות; היהדות הדתית היתה נתונה להתקפות עזות ורבים החלו להתבייש ביהדותם. לכן מיד בתחילת דרכו נקט הרבי בשיטה, כי היהדות לא רק תהיה אלא גם תיראה. הפעילות החבדי"ת הוציאה את היהדות לרחובות: כינוסים המוניים, תהלוכות ילדים ונוער, טקסי הדלקת חנוכיות במרכזים הגדולים ו… מי לא מכיר את ה"טנקים" של חב"ד כל אלו הן רק מעט מהפעילות העניפה שהקים הרבי באמצעות שלוחיו במשך למעלה מחמישים שנה. פעילותו של הרבי ניכרת בכל נקודה יהודית בעולם ודומה שאין שום גוף יהודי בעולם שיש לו "שגרירים" ושליחים כמו שיש לרבי מליובאוויטש.

תורתו

הקשר של הרבי אל חסידיו הוא בעיקר באמצעות רבבות שיחותיו, אלפי מאמריו ואינספור מכתביו היוצאים משולחנו אל כל קצוי תבל. בכולם הוא מאיר באור מיוחד ומקורי את כל הנושאים הקשורים בעולמה
של היהדות. דבריו מצטיינים בבהירות רבה, בפשטות גאונית מצד אחד וחריפות מן הצד השני. עד כה יצאו לאור למעלה ממאה ספרים המקבצים בתוכם חלק מדבריו ורעיונותיו. בין היתר כדאי לציין את סדרת הספרים של 'ליקוטי שיחות' הכוללת כ-40 ספרים, כשכמעט בכל שנה יצא לאור כרך חדש. בקרוב אנו עומדים להתבשר על כרכים נוספים מסדרת ספרי 'אגרות-קודש', בהם מכתבים מרתקים המקיפים את כל תחומי החיים (משם אנו מלקטים את המכתבים למדור "הרבי כותב").

הציפיה למשיח

האמונה והציפיה לבואו של המשיח ובנין בית-המקדש הם המרכיב העיקרי בעולמו של הרבי. הוא עוסק בכך בכל הזדמנות, הן בכתב והן בעל-פה וכל פעולותיו מתנקזות ליעד המיוחל של ביאת משיח.

בשנים האחרונות אמר הרבי כי יתכן שהמשיח מתמהמה משום שאין מצפים מספיק לבואו וכנגד תופעה זו קבע הרבי את הסיסמא "משיח עכשיו". הרבי דורש לצפות ולחכות לו, כפשוטו, כפי הנוסח המקובל בכל תפוצות ישראל : "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח. ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא".

נאמנים לתפיסה זו, בטוחים אנו כי ישוב הרבי ויתגלה לעם ישראל עם משיח צדקנו בגאולה השלימה תיכף ומיד ממש.

ד"ר מאיר שוכטמן (שחם), שהיה במשך זמן רב ה'חברותא' של הרבי בפריז, אומר: "ניכר היה ברבי כי הוא הולך בדרכם של חברי הסנהדרין בימי קדם, שהיו חייבים לדעת שבעים לשון ואת כל המדעים, בתור מנהיגי האומה".

קרא עוד על הרבי מליובאוויטש

קליפורניה 1985. מנהל המאה-ושלוש מוסדות ובתי-חב"ד – הרב שלמה קונין – מזמן את כל מנהלי מוסדותיו – שלוחי הרבי מליובאוויטש – לאסיפה דחופה. כבר זמן רב שלא פגשו השליחים איש את רעהו. כן, עבודתם כה רבה היא עד שאין זמנם פנוי לאסיפות ולדיבורים. אלא שהפעם היתה הודעתו של הרב קונין חד משמעית: חייבים להגיע לאסיפה, איש בל יעדר!

לתדהמת הנוכחים פתח ר' שלמה והשביע אותם שלא להדליף מילה וחצי מילה ממה שהם עתידים לשמוע. צוות השלוחים, שהיה נתון במתח רב לאחר הקדמה שכזו נחרד לשמוע את הדברים הבאים:

"לפני שבועיים חשתי שלא בטוב וניגשתי להיבדק אצל רופא. זה שלחני לסדרה של בדיקות וצילומים שגילו שהנני חולה – לא-עליכם – במחלה ממארת. לפי דעת גדולי המומחים בשטח זה נותרו לי רק חודשיים ימים של חיים ולפיכך הגעתי לכלל מסקנה שעלי לחלק את תפקידי בתור מנהל המוסדות בין כמה מכם, ובזמן הקצר שנותר לי, לנסוע לניו-יורק אל הרבי – שהוא כל חיי – ולבלות שם את שארית ימי.

רחש של תדהמה פשה בקהל, אלא שר' שלמה היסה זאת במחי-יד והחל מקריא מן הרשימה שלפניו את חלוקת התפקידים. מפליא היה לראות באיזה קור-רוח סיים את דבריו ויצא את אולם הישיבות, משאי אחריו ציבור המום.

רק עתה הרגיש את עצמו חופשי להודיע לאשתו ולילדיו על מחלתו ותוכניתו, כשהוא מבקשם שלא לעצרו בדרכו. צערה של המשפחה לא ניתן לתיאור, אך עוד בטרם הספיקו לעכל את המתרחש כבר היה הוא על המטוס הראשון שהמריא לכיוון ניו יורק.

הוא הגיע לישיבה החב"דית השוכנת בסמוך למשכנו של הרבי – ב-770 – והתיישב ללמוד כאילו מאומה לא קרה. לאיש לא סיפר על הנעשה, ולאלו שהתפלאו על שהותו באמצע השנה בניו יורק נענה בכמה אמרות שנונות ופטרם לשלום.

בימים הבאים הקדיש את עיקר זמנו לרשימת כל "הישגיו": כל מוסדות התורה הכבירים ומרכזי היהדות – בתי חב"ד – אותם הפעיל במקום שליחותו. הוא העלה את הכל על הכתב, הכניס למעטפה גדולה, כשהוא מצרף לזה גם את תיקו הרפואי שכלל בין היתר צילומי רנטגן וחוות דעת הרופאים. כל זאת בנוסף לפירוט סדרי העבודה אותה הטיל על שאר השלוחים, להמשך רצוף של עבודת הקודש בקליפורניה. עוד באותו היום הועברה המעטפה אל ה"בוס" – הרבי.

ר' שלמה היה שלם בנפשו, לא התמרמר על מחלתו וקיבל את הכל בשמחה, מתוך הודיה לה' על שזיכה אותו לשמש במשך שנים כשליח של נשיא הדור.

לא עברה שעה אחת, והנה מחפש אחריו מזכירו של הרבי כשבפיו חדשה מרעישה: הרבי הוציא מחדרו – בתשובה – את התיק הרפואי, כאשר עליו, מבחוץ, הוא רושם בכתב יד קודשו, ובאותיות קידוש לבנה: "היה והלך"…

מובן שחסיד כר' שלמה לא צריך ליותר מזה. הוא קנה כרטיס חזרה לקליפורניה וחזר לסדר-היום כאילו מאומה לא קרה, כשהוא אינו טורח אפילו לגשת לבדיקות שגרתיות!

צחוק בצד, אך מי שבאמת כמעט ונזקק לטיפול רפואי היה אחד הרופאים שנתקל בו באקראי לאחר חצי שנה…

ואילו ר' שלמה? – אותו תוכלו לפגוש כשהוא מנהל את הפעילות השוטפת במוסדות חב"ד בקליפורניה, ובימי פגרא – כאשר הוא מזדמן לבית המדרש 770 – כשהוא פוצח בשירה אדירה בהתוועדות חסידית…

המאחל לך ולאשר לך פסח כשר ומעורר,

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]

כמה שנים לאחר מכן התפרסמה בכתב-העת היהודי-אמריקני "ג’ואיש-הום" הידיעה הבאה: "על שלושה דברים שלמד יצחק רבין, ראש-ממשלת ישראל, מפי הרבי מליובאוויטש – נמסר כאן באחרונה מפי איש-ציבור יהודי, תושב קנדה ששמע את הדברים מפי רבין בעצמו".

וזה סיפורו של האיש:

חינוך יהודי מקורי

"הנקודה השלישית", המשיך מר רבין, "מבוססת על שתי קודמותיה והיא שהעם היהודי יכול להמשיך ולהתקיים, רק כאשר יתנו עדיפות עליונה לחינוך יהודי מקורי, חינוך תורני, לכל היהודים בעולם". "עם הזמן שעבר הבנתי את דברי הרבי יותר ויותר", סיים יצחק רבין את דבריו.

הנה נוסח ההחלטה בתרגום לעברית:

"החינוך שאנו מעניקים לילדנו מביא אותם להצלחה בכלכלה גלובאלית ותרומה לקהילה. בציון יום החינוך, ארה"ב, מדגישה את המחויבות שלה לחינוך מושלם ותחרותי. הדרישות המקצועיות של שוק העבודה בימינו דורשות מחויבות מחודשת לחינוך. ילדינו הצעירים ביותר זקוקים לבסיס חזק ומוקדם. אנו מוכרחים להעלות את הסטנדרטים, לחזק את תכנית הלימודים, ולתמוך במורים. משפחות, קהילות ומחנכים חייבים לשתף פעולה כדי להבטיח שהתלמידים עמלים קשה וזוכים להוראה הטובה ביותר.

אולם, ידע בלבד לא יעניק לילדנו את העתיד הטוב שמגיע להם. בתי הספר ומוסדות קהילה חייבים לסייע לכל ילד לפתח מצפן מוראלי. חינוך חייב למזג ערכים אמריקאיים כאמת, מחויבות אישית והתנדבות. מידות אלו שיסייעו לילדים להצליח בעבודה מאתגרת ולתרום לקהילות.

מעטים הבינו או דגלו ברעיונות אלו כמו הרבי מליובאוויטש, שהדגיש את חשיבות החינוך והאופי הטוב. על ידי ייסוד מוסדות חינוך וחברה ברחבי המדינה והעולם, הרבי חיזק את הצעירים ועורר השראה באנשים מכל קבוצת גיל.

לכן, אני ברק אובמה נשיא ארה"ב, על ידי הסמכות שניתנה לי ע"י חוקת ארה"ב, מכריז על 5 באפריל בתור יום חינוך בארה"ב. אני קורא לאזרחי ארה"ב להסתכל קדימה לעתיד עם רגש מחודש של מחויבות ציבורית ומטרה משותפת.

אני חותם ביום שלישי לאפריל
ברק אובמה".

נוסח ההחלטה המקורי באנגלית:

THE WHITE HOUSE

Office of the Press Secretary

For Immediate Release

April 3, 2009

EDUCATION AND SHARING DAY, U.S.A., 2009- – – – – – -BY THE PRESIDENT OF THE UNITED STATES OF AMERICA

A PROCLAMATION

The education we provide our children must prepare them to succeed in a global economy and to contribute to their communities. Commemorating Education and Sharing Day, U.S.A., we underscore our commitment to a competitive and complete education. The professional demands of today's workplace require a renewed commitment to education. Our youngest children need a strong early foundation. Standards must be raised, curricula must be enhanced, and teachers must be supported. Families, communities, and educators must collaborate to ensure that students are working hard and receiving the best instruction possible.

Yet knowledge alone will not bring the future our children deserve. Our schools and community institutions must also help each child develop a moral compass. Education must blend basic American values such as honesty, personal responsibility, and service. These indispensable elements will not only help children succeed in challenging work environments, they will also help our youth engage in and contribute to their communities.

Few have better understood or more successfully promoted these ideas than Rabbi Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitcher Rebbe, who emphasized the importance of education and good character. Through the establishment of educational and social service institutions across the country and the world, Rabbi Schneerson sought to empower young people and inspire individuals of all ages. On this day, we raise his call anew.

NOW, THEREFORE, I, BARACK OBAMA, President of the United States of America, by virtue of the authority vested in me by the Constitution and the laws of the United States, do hereby proclaim April 5, 2009, as "Education and Sharing Day, U.S.A., 2009." I call upon all the people of the United States to look to the future with a renewed sense of civic engagement and common purpose.

IN WITNESS WHEREOF, I have hereunto set my hand this third day of April, in the year of our Lord two thousand nine, and of the Independence of the United States of America the two hundred and thirty-third.

BARACK OBAMA