במהלך השנים נעשו ניסיונות ללקט את המידע החשוב הזה, שהעדים לו הלכו ונתמעטו. לרגל י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, אנו מביאים כאן מעט מתולדותיו וקורות חייו של הרבי המבוססים על עדויות ומסמכים, לגבי תולדותיו וקורות-חייו של הרבי, מתוך ספרו של הרב מרדכי לעופר.

ביום שישי, י"א בניסן תרס"ב (18/04/1902), נולד הרבי, בנו בכורו של הגאון המקובל הרב לוי-יצחק שניאורסון, רבה של העיר ניקוליוב. לידתו עוררה התעניינות בלתי-צפויה גם בעיירה ליובאוויטש, שם הנהיג את חסידות חב"ד האדמו"ר רבי שלום-דובער. שישה מברקים – לא פחות! – שיגר הרבי באותו יום, בזה אחר זה, לאבי הילד, ובהם ברכות והדרכות וגם שאלות הקשורות בהולדתו של מי שלימים נעשה מנהיג-ישראל.

מרבית שנות נעוריו עברו עליו בבית אביו, ובבית מלא תורה זה רכש לו את ידיעותיו המופלאות בכל חדרי התורה. עדי-ראייה סיפרו, שאביו נהג ללמוד עמו לילות שלמים. "האור לא היה כבה בחדרו של הנער", העיד תושב העיר, "גם בשעות הקטנות של הלילה ניתן היה לדפוק על דלת חדרו ולשוחח עמו בדברי-תורה".

אפיזודות רבות מובאות על כשרונותיו הכבירים של הרבי, על שקדנותו המופלאה ועל ידיעותיו המקיפות הן בתורה והן בחכמה. מעניינת עדותו של הרב נחום גולדשמיט ז"ל: "מקטנותו כבר היה 'רבי'. תמיד היה רציני, מתמיד, ממש 'לא פסק פומיה מגירסא'. אף-פעם לא היה ילד".

פרטים רבים נחשפו על שתי תקופות בחייו של הרבי – תקופות שהותו בברלין ובפריז. מתברר, כי למרות מאמציו להסתיר את גדולתו, היו רבים שהבחינו בכך, והרבי נהפך לדמות מרכזית למדי בחיים התורניים. הוא מילא שליחויות שונות של חמיו הגדול, הרבי הקודם מליובאוויטש, ונפגש עם גדולי הדור (האדמו"ר ממונקאטש, הגאון הרוגוטשובי, הגאון רבי חיים-עוזר גרודז'נסקי, הגאון רבי שמעון שקופ, הגאון רבי ברוך-בער לייבוביץ', ועוד), שהביעו התפעלות גדולה מגאונותו ומקדושתו.

מעניינת עדותו של ד"ר מנחם מצנר מתל אביב, שלמד באותם ימים בברלין. הוא מספר, כי פעם נכנס חברו למעונו של הרבי בשעה 3 אחר-הצהריים ולהפתעתו מצאו מעוטר בטלית ובתפילין, לומד תלמוד ירושלמי.

נתגלה רק טפח מה'חומרות' הגדולות, התעניות והסיגופים שהרבי שמר עליהם בהיותו בברלין ובפריז. הגיעו הדברים עד כדי-כך, שאביו נאלץ לכתוב לו (במכתבים משנת תרצ"ה-1935 ועוד): "ראה והשתדל לשמור את בריאותך…אל תחמיר בחומרות וסייגים".

כידוע, עסק הרבי בשנים אלה גם ברכישת השכלה כללית. זאת, על-פי הוראה יוצאת מהכלל של חמיו הגדול, שאף שיכנע אותו, בהיותו בפריז, להמשיך בלימודיו. היה זה, כנראה, חלק מתפקידו המיוחד של מי שהיה צריך להנהיג דור שהפך את המדע לאלילו.

מר…
ניו יורק, נ.י. 10025
שלום וברכה:

חלף זמן מה מאז קיבלתי את מכתבך, בו אתה מביע את התגובות שלך למבצעי המצוות שמתבצעים על-ידי פעילי חב"ד הצעירים ברחובות ניו-יורק. בכוונה עיכבתי את תגובתי, כדי שלא אצטרך לדבר במונחים של השערות וציפיות, אלא על יסוד עובדות ותוצאות בפועל.

עתה, לאחר שחלפו מספר חודשים שבמהלכם מבצעי המצוות התנהלו בניו-יורק ובמקומות אחרים, ניתן להעריך את התוצאות, בהתבסס על אמרת חז"ל שהמעשה הוא העיקר.

אני גם מרוצה וגם מאוד שמח בעקבות הדיווחים שקיבלתי על הפעולות האלה, כיוון שהם מראים באופן ברור שהפעולות התקבלו יפה הן בניו-יורק והן בערים שונות אחרות בארה"ב. בכל מקום הן נתקלו בתגובה של נכונות, אפילו בהתלהבות, באמת הרבה מעבר לציפיות המקוריות שלנו.

לאור הנ"ל, נראה שהחשש שלך בנוגע לרושם שפעולות כאלה ברחוב עשויות ליצור, ובייחוד לגבי הדגשת ההבדל בין יהודים ולא-יהודים, לא היה מוצדק. לא נראה שעלה בדעתו של אף אחד לחשוב שפעולות אלה היו קשורות לגזענות או למשהו דומה. לעיתים קרובות הודגש שההבדלה של היהודים מעמים אחרים, והרעיון של "אתה בחרתנו", הוא רעיון של חובה, אחריות ועבודה, ולא של שררה וכו'. תהיינה אשר תהיינה הזכויות המיוחדות שיהודים עשויים להיות זכאים להן, הן באות בתור תוצאה של החובות והאחריות הנ"ל, וגם כך הן לא הצד המהותי. אם לצטט מכתבי-הקודש – "אדם לעמל יולד".

כמובן, הפעילים של ליובאוויטש מנהלים פעולות שונות להפצת ולחיזוק יהדות גם באופן אישי, על-ידי ביקורי בית וכו', אלא שפעולות אלה, כפי שניתן להבין, אינן נראות לעין הציבור, ואין עליהן שום דיווחים ותמונות בעיתונים, וכו'. למרבה הצער, התוצאות בשטח זה, אף-על-פי שהן מאוד משביעות רצון, אינן כל-כך בולטות כמו בשטח של מבצעי המצוות הגלויים. מלבד העובדה שהאחרונים יוצרים קשר רחב יותר עם היהודי ברחוב, יש גם גורם פסיכולוגי שמעורב בדבר, כאשר ישנם אנשים שעשויים להחשיב ביקורים בבתיהם כחדירה לפרטיות שלהם וישנם גורמים מורכבים אחרים. לעומת זאת, יהודי ברחוב, כשהוא רואה שהוא לא היחיד שבוחרים בו, אלא ניגשים ליהודים אחרים באופן דומה, וכשהוא רואה גם עד כמה הם מוכנים לקבל זאת, גם הוא יותר מוכן לקבל. אפילו אם באותו רגע הוא עשוי שלא להגיב, הוא הולך לדרכו עם חומר למחשבה, ובפעם הבאה שניגשים אליו הוא מגיב בחיוב ולעיתים קרובות אפילו בתודה.

האמור לא עוסק במקרים בודדים אלא, להיפך, זה נהיה גלוי לעין בתור מתכונת מוחלטת. אני עצמי קיבלתי מכתבים אישיים רבים שבהם המתכתבים סיפרו לי עד כמה הם התרגשו מהחוויה, שהתגלתה כנקודת מפנה בחייהם.

לסיכום, ניתן לומר שאותם אנשים שפעילים במבצעי המצוות האלה ראויים לעידוד רב, בייחוד משום שהם מפגינים את הנאמנות המלאה שלהם להוראה הראשונה בחלק הראשון של השולחן-ערוך, שעושה זאת לחובתו הראשונה של יהודי שלא לרפות את ידיו בגלל מי שלועגים לו: "שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו".

ובעמדנו לפני חג הפסח, "זמן חרותנו", יהי רצון שההתעוררות של חג זה תביא לכל אחד ואחד מאיתנו מידה גדולה יותר של חירות אמיתית מכל ההפרעות שמפריעות ליהודי לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, וכפי שנושא זה נידון באריכות גדולה יותר במסר לפסח המצורף בזה, אשר אני בטוח שתמצא אותו מעניין.

"פעם השתתפתי במסיבה סגורה, שנערכה בקנדה, בהשתתפות יצחק רבין, שהיה אז שגריר ישראל בארה"ב. במהלך המסיבה, שבה נאם רבין, הוא סטה לפתע מהנוסח הרשמי, המוכן, של נאומו וסיפר על פגישה שהיתה לו עם הרבי מליובאוויטש, קודם לכן.

"באותה עת לא ירדתי למלוא עומק משמעותם של דברי הרבי – סיפר רבין – ורק עתה אני מייחס להם את מלוא משקלם הראוי. היתה לי אז פגישה עם הרבי שנמשכה שעתיים וחצי. בסיומה סיכם הרבי והדגיש שלוש נקודות עיקריות, שהיוו את תמצית דבריו.

"עם לבדד ישכון"

"הנקודה הראשונה היתה שאני, בתור שגריר, למרות שתפקידי הוא לקיים יחסים טובים עם מדינות זרות, חייב להבין ולהניח כמושכל ראשון, כי העם היהודי הוא ’עם לבדד ישכון’ ומשום כך אין לשים את מבטחנו בשום ברית עם אומה כלשהי מאומות העולם.

עם התורה

"נקודה שנייה: הטיעון הישראלי המקובל, בדבר ’גבולות בטוחים’, אינו מתאים ואינו משכנע, כשהוא מושמע באוזני אומות העולם. בתקופה שיכולים לשלוח אדם לירח, כל תכנית הגנה הנשענת על גבולות ועל עומק אסטרטגי, יכולה להיות מושמת לאל, בעזרת אסטרטגיה מתאימה. מכאן שישראל יכולה וצריכה לסמוך אך ורק על חסדי השם והגנת הבורא. השימוש שלנו באמצעים צבאיים יכול להיות מוצלח רק בעזרת השם, רצונו וחסדו יתברך. הטיעון המתאים הוא זה שנשען על גבולות היסטוריים, משום שמושג זה מוכר וידוע לאומות העולם; הם יודעים אל נכון כי אנו עם התורה ונושאי מורשת התנ"ך.